זרו - האלוף מאיר זורע: מפקד, איש-אדמה, הומניסט

תיאור הספר

האלוף מאיר זורע [זרו], חבר קיבוץ מעגן מיכאל עד יום מותו, בשנת 1995, היה אחד ממפקדיו הבכירים והבולטים של צהל בשנותיה הראשונות של המדינה. הוא התגייס לצבא הבריטי בשנת 1942 ולחם באיטליה כקצין בחטיבה היהודית הלוחמת, מול הצורר הנאצי, ואף קיבל צלש על אומץ לבו בקרב. בהמשך פיקד על גדוד חיר בקרבות מלחמת העצמאות על ירושלים וסביבתה. לאחר המלחמה המשיך לשרת בצבא, ועלה במעלות הפיקוד עד לדרגת אלוף. הוא היה בין מניחי התשתית למערכת ההדרכה של צהל והפך את גייסות השריון, יחד עם חיים לסקוב, לאגרוף המחץ העיקרי של חֵילות היבשה. בהמשך נתמנה לראש אגם ומאוחר יותר לאלוף פיקוד צפון. לאחר שסיים את שירותו הצבאי שימש בכמה תפקידים ציבוריים. היה בין מקימי תנועת דש וחבר כנסת מטעמה, אך פרש ממנה באכזבה לאחר זמן קצר. לאחר מכן עמד בראש ועדות שחקרו כמה פרשות שטילטלו בשעתו את הציבוריות הישראלית. זרו נודע בין מכריו ומוקיריו כאדם בעל אישיות יוצאת דופן, ובעל תכונות טרומיות: הוא היה פטריוט אמיתי, איש עקרונות ישר דרך, הדבק בשליחותו ובאמונתו עד תום. היה בעל כושר ביצוע מעולה ואומץ לב יוצא דופן, חקלאי ומפקד צבא, אוטודידקט שהיה בקיא בספרות העברית ואוהב תנך, אדם בעל אופקים מדיניים רחבים והשקפת עולם מנומקת ומוצקה, אותה הגשים הלכה למעשה כאשר שילב בין השירות בצבא לחברוּת בקיבוץ. בתקופת שבהן לא שירת בצבא התמסר לעבודה בענפי הקיבוץ וגם שימש בו בתפקידים מרכזיים. שישה בנים נולדו לו ולאשתו, נעמי. שניים מהם – יונתן ויוחנן, נפלו במערכות ישראל. מחבר הספר, חנוך פטישי, בן קיבוץ יגור, הלך לעולמו בטרם נמסר כתב היד של ספר זה להוצאת הספרים. את שירותו הצבאי עשה כטייס קרב ומפקד בחיל האוויר, וסיים בדרגת אלוף משנה. היה בוגר החוג למדעי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. הביוגרפיה שכתב על זרו הוא ספרו השני. הספר הראשון, מחתרת במדים, עסק בפעילותם של חיילי כוח המגן היהודי ששירתו בצבא הבריטי וראה אור בהוצאת משרד הביטחון.