בימי ביל"ו - ששים שנה לעלייתם

תיאור הספר

החיבור "בימי ביל"ו – ששים שנה לעליתם" הוא מקבץ מאמרים, זיכרונות ותעודות שערך איש העלייה הראשונה והאגרונום מנשה מאירוביץ. הספר יצא לאור בשנת תש"ב (1942), במלאת 60 שנה לעליית תנועת ביל"ו (1882), ומטרתו הייתה להעלות על נס את מורשתם החלוצית, ההקרבה והאידיאליזם של הביל"ויים בראשית ההתיישבות.הספר פותח צוהר היסטורי אותנטי לאותה תקופה ומציג מספר מאפיינים מרכזיים של התקופה: תחילת דרכם: תנועת ביל"ו קמה בחרקוב שבאוקראינה בינואר 1882. השם הוא ראשי תיבות של הפסוק "בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה" (ישעיהו ב', ה').קשיים קשים מנשוא: הביל"ויים הראשונים, כ-14 צעירים, נחתו ביפו ביולי 1882. הם חוו תנאי רעב, מחלות, חוסר ניסיון חקלאי, התנכרות של פקידי הברון רוטשילד, והתנגדות מצד השלטונות העות'מאניים.הקמת גדרה: לאחר תקופת נדודים, עבודה ב"מקווה ישראל" וב"ראשון לציון", עלו הביל"ויים על הקרקע ב-1884 והקימו את המושבה גדרה, שם התבססו כחלוצים עובדי אדמה. עדויות אישיות: החוברת כוללת רשימות וזיכרונות של אישים בולטים מקרב חברי התנועה כדוגמת מנשה מאירוביץ ומנחם אוסישקין, המתארים את הרקע האידיאולוגי, הלבטים והנחישות להגשים את החזון הציוני למרות המחיר האישי הכבד. דבריו של המחבר: זכות היא לנו שאנו מגישים את החוברת הזאת לקורא בפרוס יובל הששים לעלית ביל"ו. אי־אפשר לקרוא בלי התרגשות את הספור הגלוי, הרותת הזה, על פרשת חייהם וסבלם של ראשי החלוצים, על דרכם לארץ־ישראל ועל צעדיהם הראשונים, בבואם להתערות באדמתה. פרשת הוד היא פרשת בראשית זו של התאחזותנו בארץ, וענין מיוחד בה, שנכתבה לא בידי חוקר־עתים המשקיף על המעשים מתוך פרספקטיבה היסטורית, אלא בידי אחד מגבורי החזיון, בן ביל"ו, שליווה את התנועה מעיר לעיר ברוסיה, שהיה עם אנשי ה"משרד הפוליטי" בקושטא, שעבד יחד עם חבריו בפרדס אנטון איוב ביפו ובצריף שעל גבעת ראשון לציון. ר' מנשה מאירוביץ ממשיך בפעולה אשר התחיל בה כמעט לפני ששים שנה. אז ניסה “מזקני הישוב” להסביר ליהודי רוסיה את משמעותה של תנועת ביל"ו ואת המפעל החלוצי הקם והולך בארץ. עתה, בהגיעו לשיבה טובה, הוא מספר לבני הדורות הצעירים על סבלות הראשונים ועל מלחמתם, על רעיונותיהם, ספקותיהם וגבורתם, גבורת מגשימים וסוללי דרך. מאז ומתמיד היה ר' מנשה מאירוביץ איש המציאות הארץ־ישראלית. דורות התחנכו על מכתביו ב"ווסחוד". ראשון לאגרונומים עבריים בארץ־ישראל, איש הקרקע היה ונשאר גם עתונאי, איש העט, ובדרכו זו הוא ממשיך גם בערוב ימיו. מפעל גאולת הארץ, שרכז רבבות מסביב לקרן הקימת, יסודותיו הונחו בימים הרחוקים ההם. הרעיון, כי האדמה היא יסוד לכל, הביא את בני ביל"ו לחולות ראשון לציון ולגבעות גדרה. הם היו ראשונים – ומפיהם אנו חיים. מיליון וחצי דונם קרקע עברי בארץ־ישראל, ש־40% ממנו הם נחלת הלאום, רבבות החקלאים שבמאות הכפרים המפוזרים על פני הארץ, ממתולה בצפון ועד דורות בדרום – כל אלה עדות הם לצדקת רעיונם של בני ביל"ו. שרשרת אחת מקשרת את ר' מנשה מאירוביץ וחבריו בצריפים שבראשון לציון עם צעירי המתישבים שהקימו להם “ליפט” אי שם על אדמת הלאום, בפנה נדחת כיום, שמחר־מחרתים תיהפך לפנת־יקרת, הומיה מאנשי עבודה ויצירה. וזאת תורת ההתישבות בארץ: תחילה יסורי בנין, מאמצים חלוציים, התלבטות וחתירה – וסופם סלילת דרך לדורות חדשים של גאולה ויצירה. ושרשרת איתנה זו, מימי ביל"ו ועד ימינו אלה, הולכת ומקיפה את כל חלקי העם היושב בציון, וכל פזורי עמנו בתפוצות הגולה – למען תתגשם סיסמתנו העתיקה־חדשה: גאולה תתנו לארץ!