Private Ben Meir Ben-Zion
Son of Sarah-Lea and Meir
Born in Czechoslovakia
On 4/6/1913
Immigrated on 1939
Drafted on 1941
Served in Palmach
In The Sixth Battalion -”Jerusalem", The "Lamed-Hay" Platoon, A Company
Role: Machine gunner
Killed In Battle in The "Lamed-Hay” platoon ("The Thirty-Five”) on their way to Gush-Etzion
In The War Of Independence
On 16/1/1948
In: Alongside Surif Village
Buried in Jerusalem – Mount Herzl
Was 34 years old
Photo Album
בן-ציון בן מאיר
בן מאיר בן-ציון
כרית הקבר
רשימות לזכרו
רשימות לזכרו
מדברי אחותו טובה
בן ציון הצעיר במשפחה, נולד בחודש יוני 1913, בעיר חוסט שבקרפטורוס. היה אהוב מאוד על ההורים והאחיות ועל כל הידידים והידידות בגלל טוב לבו. אף כי הוא הצעיר בכולנו, היה מוותר תמיד לטובת האחים והאחיות, הן בעניני אכילה והן במשחקים. והמיוחד שבו היה זה, שהשתדל לבל ירגישו בויתורו. מגיל שש עד ארבע עשרה בערך, קראנו לו 'פילוסוף' כי הרבה להסתכל ולהרהר בכל דבר. ההורים היו אדוקים והוא למד בישיבה. הצליח בלימודיו והיה אהוב על כל יודעיו. בגיל 18 נצטרף למחנה "המזרחי" ויצא להכשרה.
אישיות רבת ניגודים. רציני ועליז, טוב לב ותקיף.
גם בהכשרה רכש את לב כולם - העריכו אותו ואהבוהו, כי היה יפה בגוף ובנפש. היה בהכשרה בצ'כיה וכשהגיע תורו ללכת לצבא, הלך ללא היסוסים - לא כאחרים, שהשיגו סרטיפיקטים כדי להיפטר מן הצבא. שאלתיו מדוע לא פנה למרכז "החלוץ" בענין זה, והוא ענה לי: "את הסרטיפיקט יתנו לי, כשיגיע תורי כל עוד אני חי בצ'כיה - עלי גם לתת ולא רק לקחת" גם בצבא אהבוהו. שם יסד קבוצה דוברת עברית.
ב-1939 בא לארץ כמעפיל. נכנס לקבוצה דתית, אבל עזב אותה במהרה, כי לא מצא עוד את דרכו בין אנשי-דת. היה בין הראשונים שנכנסו לפלמ"ח. שאלתיו אז, אם אין הוא מפחד מפני הסכנה שבדבר. צחק ואמר: "אין פחד אם יש טעם בדבר. איני מפחד מהמוות, כי אני מתכונן לחיות ולא למות"
בתחילת המלחמה כתב לי, כי אינו יכול לשבת במנוחה בכנרת, בשעה שבארץ מתנהלים קרבות. אותם הימים כבר היה בהרים בסביבות ירושלים. אני לא ידעתי זאת כי השתדל להסתיר ממני את הדבר, כדי שלא אדאג לו.
בשבת האחרונה לחייו,ששה ימים לפני מותו, סר אלינו. נדהמתי לראותו פתאום וכשסיפר לי מה מעשהו עתה, שאלתיו: "האם הכריחו אותך לצאת לתפקיד זה?" הוא ענה בצחוק חביב: "האם לא די בזה שקראו לי? הרי ארצנו בוערת באש"
הוא אהב את אשתו וילדו אהבת נפש, אבל אמר, כי עתה הזמן שצריך להציל את ארצנו והפרט חייב לוותר על עניניו. כאשר שאלתיו: מה אתה עושה בהרים?" - ענה: "פחות ממה שאשר לעשות". הוא היה יפה-תואר ויפה-רוח טוב-לב אמיץ ותקיף. הוא היה אדם
אחותו טובה וינגלר
מתוך הספר 'כנרת בימי מבחן'. רשימות נוספות נמצאות בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.
אישיות רבת ניגודים. רציני ועליז, טוב לב ותקיף.
גם בהכשרה רכש את לב כולם - העריכו אותו ואהבוהו, כי היה יפה בגוף ובנפש. היה בהכשרה בצ'כיה וכשהגיע תורו ללכת לצבא, הלך ללא היסוסים - לא כאחרים, שהשיגו סרטיפיקטים כדי להיפטר מן הצבא. שאלתיו מדוע לא פנה למרכז "החלוץ" בענין זה, והוא ענה לי: "את הסרטיפיקט יתנו לי, כשיגיע תורי כל עוד אני חי בצ'כיה - עלי גם לתת ולא רק לקחת" גם בצבא אהבוהו. שם יסד קבוצה דוברת עברית.
ב-1939 בא לארץ כמעפיל. נכנס לקבוצה דתית, אבל עזב אותה במהרה, כי לא מצא עוד את דרכו בין אנשי-דת. היה בין הראשונים שנכנסו לפלמ"ח. שאלתיו אז, אם אין הוא מפחד מפני הסכנה שבדבר. צחק ואמר: "אין פחד אם יש טעם בדבר. איני מפחד מהמוות, כי אני מתכונן לחיות ולא למות"
בתחילת המלחמה כתב לי, כי אינו יכול לשבת במנוחה בכנרת, בשעה שבארץ מתנהלים קרבות. אותם הימים כבר היה בהרים בסביבות ירושלים. אני לא ידעתי זאת כי השתדל להסתיר ממני את הדבר, כדי שלא אדאג לו.
בשבת האחרונה לחייו,ששה ימים לפני מותו, סר אלינו. נדהמתי לראותו פתאום וכשסיפר לי מה מעשהו עתה, שאלתיו: "האם הכריחו אותך לצאת לתפקיד זה?" הוא ענה בצחוק חביב: "האם לא די בזה שקראו לי? הרי ארצנו בוערת באש"
הוא אהב את אשתו וילדו אהבת נפש, אבל אמר, כי עתה הזמן שצריך להציל את ארצנו והפרט חייב לוותר על עניניו. כאשר שאלתיו: מה אתה עושה בהרים?" - ענה: "פחות ממה שאשר לעשות". הוא היה יפה-תואר ויפה-רוח טוב-לב אמיץ ותקיף. הוא היה אדם
אחותו טובה וינגלר
מתוך הספר 'כנרת בימי מבחן'. רשימות נוספות נמצאות בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.
רשימות לזכרו
לזכרו - מנוחה
לפני חמש שנים באה אלינו מחלקה של פלמ"ח להכשרה ובינהם בן-ציון בן-מאיר. לרגל תפקידי אותם הימים, נזדמן לי להיפגש אתו יום-יום והספקתי להכירו. בין המתגייסים לפלמ"ח היה, זמן קצר לאחר בואו לארץ, כי הכיר בחשיבות תפקידו של הפלמ"ח. ניכר היה בכל הליכותיו, שקיבל חינוך טוב בילדותו. בחור משכיל היה ובעל מצפון. לתפקיד שהטילה עליו החטיבה התייחס ברצינות ומסירות. בהיותו אפסנאי במחלקה - התמסר לעניניו של כל חבר וחבר והשתדל למלא את רצונו ולהקל עליו. אהב את חבריו וידע תמיד, לראות את הטוב בכל אדם ולהעלותו.
אף כי היה עירוני מילדותו, הספיק בשלוש שנות היותו בהכשרה להתקשר לאדמה ולחיי הקבוצה. הוא אהב את השדה ואת הטבע. "איני יכול לחיות בעיר, חיי הקבוצה מושכים אותי" - אמר לי פעם כשגמר את הכשרתו בחטיבה, פנה לכנרת בבקשה לקבל אותו ואת חברתו לשנת נסיון. וכאשר כנרת לא יכלה להיענות לבקשתו מטעמי שיכון, הלכו לבנות את חייהם בכפר חדש בגליל העליון. קבלו חלקת אדמה והיו הראשונים שסיקלו אותה והתחילו לסדר את פינת חייהם. אולם בן ציון לא מצא סיפוק שם, כי שאף לחיים שיתופיים. את עתידו ראה בקבוצה ופנה שנית לכנרת. "אני מקוה, שכאן כבר נשאר לתמיד" - אמר לי.
נעים היה לראותו בעבודה - דיקן ומסור. ידע לעשות את הדרוש לתוספת נוחיות לאדם גם את פינתו סידר יפה לא הרבה בדרישות, היה שמח בחלקו והסתפק במה שניתן לו. באורך רוח ואהבה חינך את בנו הקטן ושקד על פינת המשפחה.
יחיה זכרו בלבנו
מנוחה
מתוך הספר 'כנרת בימי מבחן'. רשימות נוספות נמצאות בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.
אף כי היה עירוני מילדותו, הספיק בשלוש שנות היותו בהכשרה להתקשר לאדמה ולחיי הקבוצה. הוא אהב את השדה ואת הטבע. "איני יכול לחיות בעיר, חיי הקבוצה מושכים אותי" - אמר לי פעם כשגמר את הכשרתו בחטיבה, פנה לכנרת בבקשה לקבל אותו ואת חברתו לשנת נסיון. וכאשר כנרת לא יכלה להיענות לבקשתו מטעמי שיכון, הלכו לבנות את חייהם בכפר חדש בגליל העליון. קבלו חלקת אדמה והיו הראשונים שסיקלו אותה והתחילו לסדר את פינת חייהם. אולם בן ציון לא מצא סיפוק שם, כי שאף לחיים שיתופיים. את עתידו ראה בקבוצה ופנה שנית לכנרת. "אני מקוה, שכאן כבר נשאר לתמיד" - אמר לי.
נעים היה לראותו בעבודה - דיקן ומסור. ידע לעשות את הדרוש לתוספת נוחיות לאדם גם את פינתו סידר יפה לא הרבה בדרישות, היה שמח בחלקו והסתפק במה שניתן לו. באורך רוח ואהבה חינך את בנו הקטן ושקד על פינת המשפחה.
יחיה זכרו בלבנו
מנוחה
מתוך הספר 'כנרת בימי מבחן'. רשימות נוספות נמצאות בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.