Sergeant Stempler Charuti Johanan "Yochi"
Son of Amalia and Joshua
Born in Germany
On 1/4/1925
In Hachsharat Kinneret/Kfar Gil'adi
Killed In The Line Of Duty in An arms accident
On 27/8/1948
In: Menara
Buried in Kibbutz Manara
Was 23 years old
Photo Album
רשימות לזכרו
רשימות לזכרו
דרך חייו
יוחנן נולד בראשון לאפריל 1925 בעיר אלטונה ליד המבורג, בגרמניה. היה זה יום השביתה של כל נהגי החשמליות וכלי הרכב הממונעים בהמבורג. היינו צריכים ללכת ברגל מהלך שעה ארוכה להמבורג כדי לבשר לסב ולסבתא על בואו לעולם.
הוא גדל, התפתח יפה, היה תמיד עליז ותמיד נראתה בת צחוק על פניו. כבר בילדותו בלטה צניעותו. היה שקט, לא דרש הרבה והסתפק במה שהיה לו. הכניסו אותו לגן הילדים "מונטסורי". כבר אז גילה כשרון להוציא לפועל את כל העבודות הקטנות אשר דרשו ממנו בגן זה. בן שש נכנס לבית הספר העממי באלטונה ושם למד שנתיים.
כשהיה בן שמונה, עלה הצורר לשלטון בגרמניה. אז עלינו כולנו לארץ ישראל. פה גמר יוחיק את בית הספר העממי. למד בתל אביב ובבת ים. למד בקלות. היתה לו תפיסה מהירה בכל שטחי הלימודים ובמלאכת יד. בן 12 כבר ידע לתפור על מכונת תפירה, ידע לפרקה ולשמנה ולהרכיבה ללא עזרה.
המצב כלכלי בבית היה קשה אותה שעה ולא יכולנו לאפשר לו לה משיך את לימודיו. היו אלה ימי המאורעות של שנות 1936-39. גרנו בבת ים, ונסיעה לתל אביב היתה כרוכה בסכנה. החלטנו על כן, שיכנס לעבודה בנגריה במקום וילמד את מקצוע הנגרות. כעבור חדשים אחדים סגר בעל הנגריה את בית מלאכתו מסיבות שונות, אז הוחלט, כי יוחנן יצא להכשרה מטעם הנוער העובד.
בסוף שנת 1939 יצא לקבוצת כנרת. כעבור חדשים מספר ביקרתיו במקום וראיתי בעיני כיצד הוא עובד וחי. לא התאונן על שום דבר, אם כי תנאי החיים היו קשים מאוד. במיוחד היו קשים תנאי השיכון. גרו בצריף שמחציתו היה מחסן ירקות. גם העבודה היתה קשה ולא בהתאם לגילו ולגיל חבריו. הורגש כי הוא מתלבט בכל אלה, אך לא אמר דבר. רק אחר כך נודע לנו מתוך מכתביו כי הוא התגבר על הכל וכי היכה שרשים בחיי הקיבוץ.
קרוב לשנתיים עבד במטע הבננות בכנרת. הירבה לעבוד בהשקאת לילה. פעם כתב הביתה: "אמא, משעמם לי בלילה אז אני מוציא את החליל ואני מביט השמימה, רואה את הכוכבים הנוצצים והנה - אינני לבד".
אחרי גמר ההכשרה נכנס לפלמ"ח. חי, כשאר חבריו, במשטר של עבודה ואימונים. עבד במחצבה של בית השיטה, ליד כפר יחזקאל. אהב את העבודה הקשה במחצה. הוא למד את עבודת הקומפרסור וכותב: "זאת היא עבודה בשבילי. אני מבריא, יש לי שרירים".
בשנת 1944 הוא עוזב את הפלמ"ח ומתגייס לבריגדה העברית. כשהגיע לאיטליה, כמעט נסתיימו כבר הקרבות בחזית זו והוא הצטער צער רב שלא יכול לקחת חלק במלחמה ממש נגד הנאצים.
מאיטליה עבר יחד עם הבריגדה דרך גרמניה לבלגיה והולנד. בהיותו בבלגיה ובהולנד מסר את כל זמנו הפנוי לנוער היהודי במקום. לימדם עברית, ביקר אותם בערבי שבתות, ארגן טיולים ולימד שירים. היטיב לנגן באקורדיאון ורוב עתותיו הפנויות בילה עם הנוער בשירה ובזמרה.
עם פירוק הבריגדה נשאר בחוץ לארץ. היה אחד המתנדבים שנשארו בגולה כדי להעביר פליטים עבריים לחוף. כשנה עסק בעבודה הזאת בהרי האלפים, בשלג ובכפור.
בפסח 1947 חזר ארצה. חזר בריא, חסון ועליז. אחרי שנח כשבועיים, הצטרף לקבוצת מנרה, שם כבר היתה חברתו. עבד בעבודות שונות, בתור נהג, חוצב וביעור. עם פרוץ המאורעות קיבל תפקיד צבאי במקום.
באוגוסט 1948 ביקר לאחרונה בבית יחד עם חברתו. רק יומיים היה בבית וחזר למנרה. במכתבו האחרון הוא מבקש כי לא ידאגו לו, הוא נמצא בתפקיד מחוץ למקום.
והנה בא אותו יום מר ונמהר, יום כ"ב באב תש"ח. נקפחו חייו, חיים צעירים ורעננים, תוססים ודינמיים. נפל יחד עם עוד שמונה חברים, עולים צעירים, אשר הדריכם בהלכות מלחמה.
עד הרגע האחרון היה פעלו למען מולדתו, ובאמצע עבודה זו ניתק הפתיל וכבה האור לעולמים.
יהיה ברוך זכרו וזכר חבריו לעבודה ולמסירות, שנפלו עמו.
אבא
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
הוא גדל, התפתח יפה, היה תמיד עליז ותמיד נראתה בת צחוק על פניו. כבר בילדותו בלטה צניעותו. היה שקט, לא דרש הרבה והסתפק במה שהיה לו. הכניסו אותו לגן הילדים "מונטסורי". כבר אז גילה כשרון להוציא לפועל את כל העבודות הקטנות אשר דרשו ממנו בגן זה. בן שש נכנס לבית הספר העממי באלטונה ושם למד שנתיים.
כשהיה בן שמונה, עלה הצורר לשלטון בגרמניה. אז עלינו כולנו לארץ ישראל. פה גמר יוחיק את בית הספר העממי. למד בתל אביב ובבת ים. למד בקלות. היתה לו תפיסה מהירה בכל שטחי הלימודים ובמלאכת יד. בן 12 כבר ידע לתפור על מכונת תפירה, ידע לפרקה ולשמנה ולהרכיבה ללא עזרה.
המצב כלכלי בבית היה קשה אותה שעה ולא יכולנו לאפשר לו לה משיך את לימודיו. היו אלה ימי המאורעות של שנות 1936-39. גרנו בבת ים, ונסיעה לתל אביב היתה כרוכה בסכנה. החלטנו על כן, שיכנס לעבודה בנגריה במקום וילמד את מקצוע הנגרות. כעבור חדשים אחדים סגר בעל הנגריה את בית מלאכתו מסיבות שונות, אז הוחלט, כי יוחנן יצא להכשרה מטעם הנוער העובד.
בסוף שנת 1939 יצא לקבוצת כנרת. כעבור חדשים מספר ביקרתיו במקום וראיתי בעיני כיצד הוא עובד וחי. לא התאונן על שום דבר, אם כי תנאי החיים היו קשים מאוד. במיוחד היו קשים תנאי השיכון. גרו בצריף שמחציתו היה מחסן ירקות. גם העבודה היתה קשה ולא בהתאם לגילו ולגיל חבריו. הורגש כי הוא מתלבט בכל אלה, אך לא אמר דבר. רק אחר כך נודע לנו מתוך מכתביו כי הוא התגבר על הכל וכי היכה שרשים בחיי הקיבוץ.
קרוב לשנתיים עבד במטע הבננות בכנרת. הירבה לעבוד בהשקאת לילה. פעם כתב הביתה: "אמא, משעמם לי בלילה אז אני מוציא את החליל ואני מביט השמימה, רואה את הכוכבים הנוצצים והנה - אינני לבד".
אחרי גמר ההכשרה נכנס לפלמ"ח. חי, כשאר חבריו, במשטר של עבודה ואימונים. עבד במחצבה של בית השיטה, ליד כפר יחזקאל. אהב את העבודה הקשה במחצה. הוא למד את עבודת הקומפרסור וכותב: "זאת היא עבודה בשבילי. אני מבריא, יש לי שרירים".
בשנת 1944 הוא עוזב את הפלמ"ח ומתגייס לבריגדה העברית. כשהגיע לאיטליה, כמעט נסתיימו כבר הקרבות בחזית זו והוא הצטער צער רב שלא יכול לקחת חלק במלחמה ממש נגד הנאצים.
מאיטליה עבר יחד עם הבריגדה דרך גרמניה לבלגיה והולנד. בהיותו בבלגיה ובהולנד מסר את כל זמנו הפנוי לנוער היהודי במקום. לימדם עברית, ביקר אותם בערבי שבתות, ארגן טיולים ולימד שירים. היטיב לנגן באקורדיאון ורוב עתותיו הפנויות בילה עם הנוער בשירה ובזמרה.
עם פירוק הבריגדה נשאר בחוץ לארץ. היה אחד המתנדבים שנשארו בגולה כדי להעביר פליטים עבריים לחוף. כשנה עסק בעבודה הזאת בהרי האלפים, בשלג ובכפור.
בפסח 1947 חזר ארצה. חזר בריא, חסון ועליז. אחרי שנח כשבועיים, הצטרף לקבוצת מנרה, שם כבר היתה חברתו. עבד בעבודות שונות, בתור נהג, חוצב וביעור. עם פרוץ המאורעות קיבל תפקיד צבאי במקום.
באוגוסט 1948 ביקר לאחרונה בבית יחד עם חברתו. רק יומיים היה בבית וחזר למנרה. במכתבו האחרון הוא מבקש כי לא ידאגו לו, הוא נמצא בתפקיד מחוץ למקום.
והנה בא אותו יום מר ונמהר, יום כ"ב באב תש"ח. נקפחו חייו, חיים צעירים ורעננים, תוססים ודינמיים. נפל יחד עם עוד שמונה חברים, עולים צעירים, אשר הדריכם בהלכות מלחמה.
עד הרגע האחרון היה פעלו למען מולדתו, ובאמצע עבודה זו ניתק הפתיל וכבה האור לעולמים.
יהיה ברוך זכרו וזכר חבריו לעבודה ולמסירות, שנפלו עמו.
אבא
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
רשימות לזכרו
כעץ הנטוע
הוא היה כעץ הנטוע, זקוף ואיתן. היה חסון כגזע היודע סערות ושמש לוהטת ועומד בכל אלה.
לא ידע רתיעה. היה נכון לכל תפקיד אליו נקרא, העמיס על עצמו עול אחרי עול, ועם כל אלה נשאר חזק ונשא בכל.
מכולנו היה יוחיק בן הטבע בכל משמעותה של המלה. היו לו חושים עזים ורגישים לנשמת הטבע ולזעזועיו הדקים ביותר, אהבה צרופה ועמוקה לצמח, לצפור, לסלע, לאדמה ולנוף. כאילו ברית סתרים כרותה בינו ובין עולם החי והצומח. הכל כאילו שר והתרונן בתוכו במנגינה שאין לה קץ. בטיולינו, בעודנו עולים בשלבי ההגדרות על מנת להגיע לסודו של פרח, כבר היה יוחיק בשלב האחרון. תמיד ידע לגלות את הנדיר והבלתי מצוי כמעט.
וכשם שהיה בן הטבע כך היה איש החברה. אהב את החברים והם אהבוהו. היה כעץ הנטוע באדמה הזאת, צנוע ואיתן. והעץ נגדע באביב גידולו.
חנה
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
לא ידע רתיעה. היה נכון לכל תפקיד אליו נקרא, העמיס על עצמו עול אחרי עול, ועם כל אלה נשאר חזק ונשא בכל.
מכולנו היה יוחיק בן הטבע בכל משמעותה של המלה. היו לו חושים עזים ורגישים לנשמת הטבע ולזעזועיו הדקים ביותר, אהבה צרופה ועמוקה לצמח, לצפור, לסלע, לאדמה ולנוף. כאילו ברית סתרים כרותה בינו ובין עולם החי והצומח. הכל כאילו שר והתרונן בתוכו במנגינה שאין לה קץ. בטיולינו, בעודנו עולים בשלבי ההגדרות על מנת להגיע לסודו של פרח, כבר היה יוחיק בשלב האחרון. תמיד ידע לגלות את הנדיר והבלתי מצוי כמעט.
וכשם שהיה בן הטבע כך היה איש החברה. אהב את החברים והם אהבוהו. היה כעץ הנטוע באדמה הזאת, צנוע ואיתן. והעץ נגדע באביב גידולו.
חנה
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
מפרי עטו
מפרי עטו
רשמים ממסעי הבריגדה
היציאה היתה מאודינה בירת פריאולי ביום החמישי 26.7. בעיר אודינה שהתה מחלקתנו למעלה מחודשיים, פעמינו לעבר משכן הבריגדה בטרוויזו. אנו נכנסים אל בין הרי האלפים אשר סוגרים עלינו בגובה משני צדי הערוץ. מורדות האלפים מכוסים, במקומות שאינם תלולים מדי, ביערות עצי אשוח ואורן למיניהם.
אדרך לא ארכה זמן רב ובשעה 14.30 הגענו למקום החנייה מרחק מה לפני העיר טרוויזו. לאחר שהקמנו את משכני הלילה (אוהל גמד לשני אנשים) ירדנו לנהר להתרחץ. המים היו צוננים והשיבו את נפשותינו לאחר החום ששרר אותו יום.
אחרי הארוחה החלטתי לטייל קצת ביער. חברי מאנו להצטרף אלי וקראו לי "מטורף" על כי מטפס אני בהרים. מאחד הענפים גזרתי לי מקל טיול וחדדתי את קצהו האחד כדי למנוע התחלקות. קבעתי לי נקודה אשר אליה רצוני להגיע ויצאתי לדרך. בדרך פגשתי בשני בתי עץ המשמשים לאכרים בתור גורן לחציר. ירדתי למעין גועש ורוויתי את צמאוני לאחר הטיפוס. ישבתי לנוח קמעה ואחר כך המשכתי ללכת. לפי השערתי טיפסתי קרוב לשעה עד לאותה נקודה שיעדתי לי. למעלה פגשתי שוב בסוכה המשמשת מחסה לרועים ולעדריהם בימות הגשמים. כעבור זמן קצר ירדתי חזרה לעמק. ברדתי פגשתי בחברי השנים אשר כנראה לא התבטלו במשך הזמן, כי הם היו עמוסים תפוחי אדמה ופולים ושאר מיני ירקות. תיכף הבינותי את כוונתם והזדרזתי להכין עצים למדורה. השגנו מעט לחם ובירה וכך בילינו ליד המדורה במשך כל הערב עד מאוחר.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
אדרך לא ארכה זמן רב ובשעה 14.30 הגענו למקום החנייה מרחק מה לפני העיר טרוויזו. לאחר שהקמנו את משכני הלילה (אוהל גמד לשני אנשים) ירדנו לנהר להתרחץ. המים היו צוננים והשיבו את נפשותינו לאחר החום ששרר אותו יום.
אחרי הארוחה החלטתי לטייל קצת ביער. חברי מאנו להצטרף אלי וקראו לי "מטורף" על כי מטפס אני בהרים. מאחד הענפים גזרתי לי מקל טיול וחדדתי את קצהו האחד כדי למנוע התחלקות. קבעתי לי נקודה אשר אליה רצוני להגיע ויצאתי לדרך. בדרך פגשתי בשני בתי עץ המשמשים לאכרים בתור גורן לחציר. ירדתי למעין גועש ורוויתי את צמאוני לאחר הטיפוס. ישבתי לנוח קמעה ואחר כך המשכתי ללכת. לפי השערתי טיפסתי קרוב לשעה עד לאותה נקודה שיעדתי לי. למעלה פגשתי שוב בסוכה המשמשת מחסה לרועים ולעדריהם בימות הגשמים. כעבור זמן קצר ירדתי חזרה לעמק. ברדתי פגשתי בחברי השנים אשר כנראה לא התבטלו במשך הזמן, כי הם היו עמוסים תפוחי אדמה ופולים ושאר מיני ירקות. תיכף הבינותי את כוונתם והזדרזתי להכין עצים למדורה. השגנו מעט לחם ובירה וכך בילינו ליד המדורה במשך כל הערב עד מאוחר.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
מפרי עטו
ממכתביו להורים
23.11.1945
להורים
יקירי!
קיבלתי השבוע שני מכתבים מכם ושמחתי אתם מאוד. לא עניתי מיד כי פשוט לא יכולתי. ראשית הייתי עייף מאוד, כי זה כבר שבוע ימים שאני עובד בקומפרסור ושנית, מפני שאני לומד עכשיו פעמיים בשבוע כשלוש שעות וחצי. אני לומד אלגברה וצרפתית. את הזמן שנשאר לי אני מנצל לסריגה. אני סורג לי עכשיו זוג פוזמקאות. אחד כבר גמרתי. במשך כל השבוע לא יצאתי מפה מלבד בערב אחד. אולי זה מאמץ קצת יתר על המידה, אבל אני נהנה מהלימוד. אין אני יודע שעמום, כי אני תמיד עסוק.
היום מלאו חמש שנים מאז עזבתי את בית אבא ויצאתי לנדודים. בשנים אלו למדתי הרבה, אך עדיין לא מספיק. אני חש, כי עלי עוד ללמוד דברים רבים בחיים, ויש דברים, שאולי לא אלמדם לעולם, כי לא אספיק.
ראיתי רבות, טובות ורעות, וגם זה עדיין לא מספיק. אך אגיד לכם את האמת - שוב אין לי ענין בכך, אני מרגיש מעין געגועים לבית. קשה לתאר זאת. הרגשה זו משותפת לכל החיילים, ובכל זאת אין זה אותו הדבר. אין אני חי חיי צבא רגילים. חסר לי הרבה. אני מרגיש מעין חלל ריק, ואפשר למלא אותו רק על ידי כך שאשוב לעבודתי הקודמת. ראו - אין אני חי חיי חברה. איני רוקד, איני מסתובב עם נערות. כפי שהנכם רואים, חי אני בצורה מוזרה. אני מחפש את דרכי בלימודים וקריאה או שאני עוסק באיזו מלאכת יד. קשה לי מאוד. את כותבת, ש. היקרה כי את שמחה, שהספקתי לראות כל כך הרבה דברים. אך האם חשבת פעם על כך, שאדם לא רק רואה דברים יפים, אלא אותו זמן הוא גם נמצא הרחק מיקיריו? קשה אולי להבין זאת, כי קשה לתאר מצב כזה.
אסתפק בזה. אל תדאגו לי במיוחד. אקוה כי תבינו לי.
ברכות ונשיקות, אוהבכם
יוחנן
13.5.1946
להורים
... אינכם יכולים כלל לתאר לעצמכם את מצבי בשעת הכתיבה. היום יצאתי ביחד עם עוד חייל לשמירה על משאבת מים. הגענו למקום בשעה שש בערב והבערנו מדורה כדי לבשל קפה. אותו זמן התישבתי על שפת התעלה ממנה שואבים את המים. השעה היא שעת בין הערביים, פאתי הרקיע לצד מזרח אדמדמות, אויר הערב צונן ונעים, מדי פעם עוברת ספינת קיטור ומתקרבת לסכר שבתעלה, שקט ושלוה נסוכים על פני כל. חליפות נשמעת קריאת הקוקיה, אפשר להבחין בה היטב. לפתע אני מתעורר מחלומי הנפלא. חברי קורא לי, כי ארוחת הערב מוכנה, ריח הקפה מגרה את אפי כבר מרחוק. אנו מתישבים ברווחה מסביב למדורה. עד שעה עשר אנו מבלים כך, משוחחים ומספרים על זמנים עברו. בשעה עשר אנו נכנסים לסוכה ושוכבים לישון. הערב הזה היה נפלא והעלה כל כך הרבה זכרונות נעימים מימים משכבר, שביליתי ליד המדורה.
אסיים בזה, ברכות ונשיקות, אוהבכם
יוחנן
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
להורים
יקירי!
קיבלתי השבוע שני מכתבים מכם ושמחתי אתם מאוד. לא עניתי מיד כי פשוט לא יכולתי. ראשית הייתי עייף מאוד, כי זה כבר שבוע ימים שאני עובד בקומפרסור ושנית, מפני שאני לומד עכשיו פעמיים בשבוע כשלוש שעות וחצי. אני לומד אלגברה וצרפתית. את הזמן שנשאר לי אני מנצל לסריגה. אני סורג לי עכשיו זוג פוזמקאות. אחד כבר גמרתי. במשך כל השבוע לא יצאתי מפה מלבד בערב אחד. אולי זה מאמץ קצת יתר על המידה, אבל אני נהנה מהלימוד. אין אני יודע שעמום, כי אני תמיד עסוק.
היום מלאו חמש שנים מאז עזבתי את בית אבא ויצאתי לנדודים. בשנים אלו למדתי הרבה, אך עדיין לא מספיק. אני חש, כי עלי עוד ללמוד דברים רבים בחיים, ויש דברים, שאולי לא אלמדם לעולם, כי לא אספיק.
ראיתי רבות, טובות ורעות, וגם זה עדיין לא מספיק. אך אגיד לכם את האמת - שוב אין לי ענין בכך, אני מרגיש מעין געגועים לבית. קשה לתאר זאת. הרגשה זו משותפת לכל החיילים, ובכל זאת אין זה אותו הדבר. אין אני חי חיי צבא רגילים. חסר לי הרבה. אני מרגיש מעין חלל ריק, ואפשר למלא אותו רק על ידי כך שאשוב לעבודתי הקודמת. ראו - אין אני חי חיי חברה. איני רוקד, איני מסתובב עם נערות. כפי שהנכם רואים, חי אני בצורה מוזרה. אני מחפש את דרכי בלימודים וקריאה או שאני עוסק באיזו מלאכת יד. קשה לי מאוד. את כותבת, ש. היקרה כי את שמחה, שהספקתי לראות כל כך הרבה דברים. אך האם חשבת פעם על כך, שאדם לא רק רואה דברים יפים, אלא אותו זמן הוא גם נמצא הרחק מיקיריו? קשה אולי להבין זאת, כי קשה לתאר מצב כזה.
אסתפק בזה. אל תדאגו לי במיוחד. אקוה כי תבינו לי.
ברכות ונשיקות, אוהבכם
יוחנן
13.5.1946
להורים
... אינכם יכולים כלל לתאר לעצמכם את מצבי בשעת הכתיבה. היום יצאתי ביחד עם עוד חייל לשמירה על משאבת מים. הגענו למקום בשעה שש בערב והבערנו מדורה כדי לבשל קפה. אותו זמן התישבתי על שפת התעלה ממנה שואבים את המים. השעה היא שעת בין הערביים, פאתי הרקיע לצד מזרח אדמדמות, אויר הערב צונן ונעים, מדי פעם עוברת ספינת קיטור ומתקרבת לסכר שבתעלה, שקט ושלוה נסוכים על פני כל. חליפות נשמעת קריאת הקוקיה, אפשר להבחין בה היטב. לפתע אני מתעורר מחלומי הנפלא. חברי קורא לי, כי ארוחת הערב מוכנה, ריח הקפה מגרה את אפי כבר מרחוק. אנו מתישבים ברווחה מסביב למדורה. עד שעה עשר אנו מבלים כך, משוחחים ומספרים על זמנים עברו. בשעה עשר אנו נכנסים לסוכה ושוכבים לישון. הערב הזה היה נפלא והעלה כל כך הרבה זכרונות נעימים מימים משכבר, שביליתי ליד המדורה.
אסיים בזה, ברכות ונשיקות, אוהבכם
יוחנן
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
מפרי עטו
מכתב לקבוצה
24.5.46
חברים יקרים!
לפני שבוע קיבלתי את השי אשר שלחתם לי. זהו למעשה הקשר הראשון אתכם, עם הקבוצה. לחבילה צורף מכתב אשר ניכר בו, כי זהו העתק מנוסח אשר נשלח לכל החיילים, כי בדברים ידועים לא התאים לכתובתו. אין דבר. שמחתי בכל אופן היתה גדולה.
היום קיבלתי בדואר את עלון הקבוצה. שמחתי מאד. הוא נתן לי תיאור יפה על הנעשה בקבוצה, במשק ובחברה. לא אוכל עדיין לחוות דעתי על העלון, כי אך דפדפתי בו. אקוה כי לא יעבור זמן רב עד אשר אוכל לקראו למעלה - אצלכם.
לבטח הגיעו גם אליכם הידיעות בדבר השחרור המזורז. בשביל רבים זה טוב ובפרט בשביל המשקים הסובלים מחוסר ידים עובדות. אך נפגעים מזה מאוד פליטי הגולה אשר עשרות חיילים עבדו ביניהם וארגנו אותם כאשר ארגנו. לא תוכלו לתאר לעצמכם את המכה אשר הוכתה הגולה על ידי צעד זה של השלטונות הבריטיים. לא ניתן לנו כ"חטיבה היהודית הלוחמת" בתור גוף ואף לא כפרטים להגיב על המעשה. המחשבה על העזיבה קשה מנשוא, ועדיין לא באו השליחים אשר יחליפו את הבחורים שעבדו במחנות. אתם, חברים, אין לכם מושג ואף אינכם יכולים לתפוס מה נעשה כאן בגולה. צריך היה לגייס כוחות צעירים מהארץ על מנת לשלחם הנה בתור שליחים.
אנו עובדים עדיין עם הסניף של הנוער היהודי אשר הקמנו בהיותנו בארנהם. לפני שבוע נסעתי לשם - ללא נטילת רשות - יחד עם עוד חבר. המרחק הוא אמנם רב, ובכל זאת שהינו שם יומיים. החבריא שמחו מאוד לבואנו, למעשה לא נשארו הרבה חברים מהקבוצה. חלק עלה ארצה, החלק הארי יצא להכשרה וגם הנשארים יצאו בזמן הקרוב. עוד נשאר לנו גם הקשר עם המשפחות היהודיות אתן נפגשנו בעבודתנו כאן. היתה לנו - לששת הבחורים אשר עסקו בהקמת הסניף - הרגשת בית בבואנו לשם, ממש כאילו היה זה ביתנו השני. זכרונות חמים ישארו בלבנו לעד. גם ההורים מקווים לעלות ארצה במידה שתנתן להם האפשרות לכך.
שלום לכולכם
בברכת חברים, שלכם
יוחנן
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
חברים יקרים!
לפני שבוע קיבלתי את השי אשר שלחתם לי. זהו למעשה הקשר הראשון אתכם, עם הקבוצה. לחבילה צורף מכתב אשר ניכר בו, כי זהו העתק מנוסח אשר נשלח לכל החיילים, כי בדברים ידועים לא התאים לכתובתו. אין דבר. שמחתי בכל אופן היתה גדולה.
היום קיבלתי בדואר את עלון הקבוצה. שמחתי מאד. הוא נתן לי תיאור יפה על הנעשה בקבוצה, במשק ובחברה. לא אוכל עדיין לחוות דעתי על העלון, כי אך דפדפתי בו. אקוה כי לא יעבור זמן רב עד אשר אוכל לקראו למעלה - אצלכם.
לבטח הגיעו גם אליכם הידיעות בדבר השחרור המזורז. בשביל רבים זה טוב ובפרט בשביל המשקים הסובלים מחוסר ידים עובדות. אך נפגעים מזה מאוד פליטי הגולה אשר עשרות חיילים עבדו ביניהם וארגנו אותם כאשר ארגנו. לא תוכלו לתאר לעצמכם את המכה אשר הוכתה הגולה על ידי צעד זה של השלטונות הבריטיים. לא ניתן לנו כ"חטיבה היהודית הלוחמת" בתור גוף ואף לא כפרטים להגיב על המעשה. המחשבה על העזיבה קשה מנשוא, ועדיין לא באו השליחים אשר יחליפו את הבחורים שעבדו במחנות. אתם, חברים, אין לכם מושג ואף אינכם יכולים לתפוס מה נעשה כאן בגולה. צריך היה לגייס כוחות צעירים מהארץ על מנת לשלחם הנה בתור שליחים.
אנו עובדים עדיין עם הסניף של הנוער היהודי אשר הקמנו בהיותנו בארנהם. לפני שבוע נסעתי לשם - ללא נטילת רשות - יחד עם עוד חבר. המרחק הוא אמנם רב, ובכל זאת שהינו שם יומיים. החבריא שמחו מאוד לבואנו, למעשה לא נשארו הרבה חברים מהקבוצה. חלק עלה ארצה, החלק הארי יצא להכשרה וגם הנשארים יצאו בזמן הקרוב. עוד נשאר לנו גם הקשר עם המשפחות היהודיות אתן נפגשנו בעבודתנו כאן. היתה לנו - לששת הבחורים אשר עסקו בהקמת הסניף - הרגשת בית בבואנו לשם, ממש כאילו היה זה ביתנו השני. זכרונות חמים ישארו בלבנו לעד. גם ההורים מקווים לעלות ארצה במידה שתנתן להם האפשרות לכך.
שלום לכולכם
בברכת חברים, שלכם
יוחנן
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח