Private Bondi Meir

מספר חדשים שהה בתוכנו. רב מרץ וטוב לב - אך תמיד מלא פקפוקים. לעתים נפגשנו בעבודה, רבות חשבתי על תמימותו וטוהר מחשבותיו. ותמיד היה חברי. אהב ציבור ושיחות ובכל זאת היה בודד.
פקפוקים וחוסר שלווה פנימית דחפוהו להתגייס מחדש והייתי מתנגד לו בצעד זה, אולם בסוף הסכמתי בקרבי וסייעתי לו בכך.
מאיר היה בוגר מחבריו בחטיבה והיה צריך למלא תפקיד פיקודי. בימים הראשונים להתגיסותו היה צריך לצאת לקורס ממושך. אך בימים אלו פרצו המאורעות והעבירוהו מיד עם העזרה הראשונה לנגב.
ועוד שמעתי עליו. לא יצא לקורס, דרוש היה שם - הוא נהג בכבישי הנגב, ומילא את חובתו באחריות מלאה ועוז רוח רב.
עוד פעם נפגשנו, בחופש בבית. פגישה קצרה אך אחרונה.
את מותו מצא בכבישי הנגב, שם מלא בודאי את חובתו באומץ לב עד הרגע האחרון - - - יהיה זכרו ברוך.

יוסף י.

קשה להשלים עם הדבר שמאיר איננו. אותו מאיר העליז, שתמיד רק צחוק נח על שפתיו. אותו מאיר שתמיד מוכן היה לעזור לך וללכת לכל מקום קשה. תמיד היה בין הראשונים.
השתייך לכיתת לוחמי הנגב. מי אינו מכיר את אותה החבריא, של לוחמי הנגב עם זקניהם המגודלים ועם האומץ המפעם בהם? כמוהם היה מאיר. יום אחד לפני נפלו היה אצלנו עם כיתתו. הרימונו כוס יין לחיי המדינה, אשר קום קום.
בשיירה שיצאה מחלוצה לבית אשל יצא גם הוא, כנהג. יצא במכונית פתוחה, חבריו בקשוהו: "מאיר אל תסע במכונית פתוחה" אך מאיר ידע כמה זקוקה אותה נקודה לאספקה, שעל מכוניתו ונסע. בדרכם חזרה נפל, בשבתו ליד ההגה.
אנו חברי רמת הנגב, שקשרי ידידות חזקים נתרקמו בינינו, דמותו תרחף בינינו כל הימים. נדע לנקום את דמך, מאיר !

שמואליק שרמן
רמת הנגב
(מתוך 'במעלה', עתון הנוער העובד)