Private Woltwora Reuven Rento

מאז עלותנו על ספון האוניה לפני שבע שנים נקשרו נפשותינו קשר אמיץ בלתי יפרד. כאחים היינו בכל עת. יחדיו חיינו, עבדנו, טיילנו, התלבטנו, שמחנו ובכינו. לא היה חיץ ביננו. איש את לב חברו הבין. כאחד היינו והנה דוקא בימים אלה, ברגעי מתיחות ונכונות לכל, רצה הגורל האכזר והפרידנו בשעה שיותר מתמיד היינו זקוקים איש לרעהו.
נפל בחלקך התפקיד לנסוע למחנה כדי לבקש עזרה לחברנו יוסף הפצוע. מאז לא ראיתיך יותר ויותר לא אראך. איכה אתנחם? איכה אשקוט? השארתני גלמוד ובודד. נקרע ממני בשר מבשרי, שודדה נפשי. לא אאמינה, לא יתכן.
ודאי נסעת לזמן מה, עוד תחזור ביננו. הנה רואה אני אותך צוחק ומתלוצץ, תמיד עליז, יושבים אנחנו ומשחקים, כלום לא היה. חלום בלהות ותו לא.
ואולם רואה אני את מלאך המוות לפני. מביט הוא בי במבטו האירוני והאכזרי ומסנן בין שיניו לא! לא! ראובן איננו שלך יותר. שלי הוא. יותר לא תראהו.
ראובן נשבעתי לך את דמך הטהור ודם כל חברינו אנקום. לא אנוח ולא אשקוט.
דריו.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח