טוראי מטרי ריזל יעקב "יענקל'ה" ז"ל
Matari Rizel Jacob "Yankale"

בן מלכה וחיים
נולד בצפת, ישראל
ב-כ"ב תמוז תרפ"ח, 7/10/1928
גוייס ב-1/1946
שרת בפלמ"ח
יחידות: הגדוד השלישי, חטיבת יפתח, פל' ד'+י"א, הגדוד הראשון
בהכשרת הצופים, גרעין ד', 1946-1949
תפקיד: חובש פלוגתי
נפל בקרב במיבצע יואב
במלחמת העצמאות
ב-י"ד תשרי תש"ט, 17/10/1948
מקום נפילה: בית חנון
נקבר בחיפה
בן 20 בנפלו
קורות חיים
יעקב מטרי בן חיים ומלכה. נולד ביום כ"ב בתמוז תרפ"ח, 10.7.1928, בצפת להורים שומרי מסורת, ילידי הארץ. סבו היה ממייסדי המושבה מחניים בגליל העליון. בילדותו למד ב"חדר" בצפת, ובשנת 1937 עבר עם הוריו לחיפה והמשיך את לימודיו בבית-הספר "נצח ישראל".בהיותו בן 13, נתייתם מאביו והנער העליז נעשה עצבני ורציני. לאחר שסיים לימודיו בבית-הספר העממי למד בבית-הספר המקצועי ליד הטכניון בחיפה. שנה ראשונה למד בבית-הספר הימי והצטרף לפלוגה הימית של "הפועל". מגיל צעיר היה חבר נאמן ל"הגנה" וחבר "הצופים" בחיפה. עוד בגדנ"ע שימש נשק.
עם סיום חוק לימודיו יצא עם חבריו הצופים להכשרה מגויסת, שנשלחה לבית-השיטה. בחברה נשא בעול תפקידים אחראיים ובמסגרת האימונים סיים גם קורס חובשים.
בסוף 1947 השתחרר מהפלמ"ח ומהחברה לחדשים מספר ונסע לעזרת אמו. בעיר התמסר להדרכת שכבה "צופית". עם פרוץ מלחמת-השחרור חזר אל חבריו שנמצאו בגליל, בכנען. הוא נשלח לקורס של חובשים מחלקתיים והשתתף בקרבות בגליל ובעמק הירדן. פקודיו וחבריו בטחו בו, כי מסור ואחראי היה. בתפקידו נתגלה באומץ-לבו. מתחת לאש האויב אץ בהתלהבות ושיקול-דעת להגיש עזרה לפצועים.
במכתביו לאחיו כתב: "... השתדל להבינני, אין זה נאה, לבחור רגיל ובעיקר לאחד המכונה "חייל" להתאונן ולהתפנק. השתדל להבינני...".
השתתף בכיבוש צפת, בקרבות מלכיה וצמח. אחרי הקרב בצמח נשלח לקורס נוסף לחובשים פלוגתיים. משסיים את הקורס בהצלחה עבר לחזית לטרון ואחר-כך לנגב, לבסיס הוג' ליד דורות.
במבצע "עשר מכות", בשעת הפצצה קשה מהאוויר, משנפגעו רבים מחברי גדודו, אץ למשלט המופגז (ליד בית-חנון), להגיש להם עזרה. משלט בית חנון נכבש על ידי הגדוד בלילה הראשון למבצע יואב. למחרתו, נערכה הפגזה מצרית כבדה, עד כי איש לא היה יכול להרים ראש מעל תעלה, שנחפרה בחפזון במשך הלילה. השירות הרפואי נמצא בפרדס שליד בית חנון במרחק 800 מטר מן המשלט. יעקב יצא תחת אש כבדה שלוש פעמים בג'יפ פתוח מן המרפאה למשלט והביא פצועים. הנהגים הוחלפו שלוש פעמים. בין הפצועים שבג'יפ שנפצעו שנית וגם נהרגו אך הוא המשיך בעבודתו והעביר 18 פצועים. כאשר גמר לחבוש את הפצוע ה-18 נפצע בעצמו מפגז ונהרג במקום.
יעקב מטרי נפל ביום 17.10.1948 נקבר בדורות.
ב-4.5.1950 הועבר לחיפה.
אלבום תמונות


מטרי יעקב ז"ל על הר כנען

יעקב מטרי עם משה זילברשטיין ז"ל ואחיו

יעקב מטרי ז"ל 6.7.48

מטרי יעקב ז"ל

המשפחה בבית הקברות בדורות

האם והאחות בבית הקברות בדורות

מכתב מאחיו ניסן 8.7.45

מכתב ליעקב 30.3.48

מכתב ליעקב 30.3.48 - המשך

מכתב מניסן 29.3.48

מכתב מניסן 29.3.48 - המשך

חטיבת יפתח, הגדוד השלישי, הכשרת עין-גב, תיאור התמונה: לפני העליה מעין-גב לכנען. צולם ע"י נפתלי מעין-גב. מופיעים בתמונה: נח גינות (גרינפלדר), יעקב מטרי ז"ל (נפל בנגב). תאריך צילום: פברואר 1948, נתקבל מ: תיתי עובד

חטיבת יפתח, הגדוד השלישי, הכשרת עין-גב, תיאור התמונה: קבר ארעי בקיבוץ דורות, מופיעים בתמונה: קבריהם של יעקב מטרי, אליעזר בן-עמרם, תאריך צילום: 10.1948, נתקבל מ: רחל פלונסקר (ברטר)

חטיבת יפתח, הגדוד השלישי, הכשרת עין-גב, תיאור התמונה: משטרת כנען, החובשים לפני פעולה. מופיעים בתמונה: חסידה אבידר (מרמלשטיין), יעקב מטרי ז"ל (נפל במשלט "רפי" בנגב). תאריך צילום: אביב 1948, נתקבל מ: רחל פלונסקר (ברטר)
![חטיבת יפתח, הגדוד השלישי, הכשרת עין-גב, תיאור התמונה: מסע פלוגה ד ' לנגב, מופיעים בתמונה: יעקב מטרי ז"ל, יצחק גולן [גולובוב], דני נוי (נוימן), דבורה שביט (הופמן), אליעזר קפלן, שוש גרינברג (וינוגרד), הלל יואכים, משה (מישקה) נפחן, אליהו (אלי) זעירא, אליעזר בן-עמרם ז"ל, דינה גרטל, אביבי יבין (מונדז'ק), מרים (מריה) שרמן (רזינובסקי), אורה סלובין (רייזר), אהובה יואכים (כהן), אברהם (אברום) רוטנברג, משה (נוג'ה) זינגר. תאריך צילום: 1947, נתקבל מ: תיתי עובד תמונה](/Uploads/FighterPictures/001152/FP_18036.jpg)
חטיבת יפתח, הגדוד השלישי, הכשרת עין-גב, תיאור התמונה: מסע פלוגה ד ' לנגב, מופיעים בתמונה: יעקב מטרי ז"ל, יצחק גולן [גולובוב], דני נוי (נוימן), דבורה שביט (הופמן), אליעזר קפלן, שוש גרינברג (וינוגרד), הלל יואכים, משה (מישקה) נפחן, אליהו (אלי) זעירא, אליעזר בן-עמרם ז"ל, דינה גרטל, אביבי יבין (מונדז'ק), מרים (מריה) שרמן (רזינובסקי), אורה סלובין (רייזר), אהובה יואכים (כהן), אברהם (אברום) רוטנברג, משה (נוג'ה) זינגר. תאריך צילום: 1947, נתקבל מ: תיתי עובד

חטיבת יפתח, הגדוד השלישי, הכשרת עין-גב, מופיעים בתמונה: שורה עליונה, מימין: ישראל (יוצלה) וינשנק, דוד שמש ז"ל, מיכאל יעקבי ז"ל. שורה שניה: ברוך אפטה, חולדה אבידן (קסטן), מריה שרמן (רזינובסקי), דני נוי (נוימן), יעקב מטרי ז"ל, צבי יפה, עמנואל פרידמן. שורה שלישית: דנה כוגן (הורביץ), אליעזר בן-עמרם ז"ל, שושנה (שוש) וינוגרד (גרינברג), רות הר-דונג (סימון), מרים אוסיא ז"ל, מלכה כספי (וילמן), תאריך צילום: 1947, נתקבל מ: תיתי עובד

חטיבת יפתח, הגדוד השלישי, הכשרת עין-גב, תיאור התמונה: בבית-חנון. מופיעים בתמונה: מימין: עמי דניאלי, יעקב מטרי ז"ל (נהרג בנגב), יאיר (יא-יא) דובינא, יעקב רפטור, דוד (מלי) כרמלי. תאריך צילום: 1948, נתקבל מ: תיתי עובד

חטיבת יפתח, הגדוד השלישי, הכשרת עין-גב, תיאור התמונה: חורף בהר כנען, מופיעים בתמונה: מימין: שרה ברנדס (שנקר), יעקב מטרי, אברהם (ג'ינג'י) נרפן, יצחק (כושי) דר, חיה מינצברג, חדוי וייסגרוס ז"ל, שמואל ליפשיץ, יזרעאלה (רלי) פלג (שלכטר). תאריך צילום: מרץ 1948, נתקבל מ: אורי ארנון
מפרי עטו






מפרי עטו
מכתב לאילנה
הר כנען יום ו' י"ד לחודש ניסן 23.4.48
לאילנה האהובה
שלום,
אני פותח את מכתבי בכאב רב לאחר הידיעה על נפילתם של 12 חברי הכשרת דפנה (נפלו בהתקפה של נבי-יושע - "מצודת כח") שרבים מהם (בועז, ילין ועוד) ידועים לנו. קשה לשער את גודל הכאב ואחרי הכל, נשארת הברירה היחידה לשתוק ואח"כ גם לנקום.
הייתי מספר ימים בצפת ועתה חזרתי משם. המצב קצת קשה ונקווה שישתנה. אני כרגע מתוח עד כדי אימה. פשוט העצבים נהרסים. ולאחר מקרים אין ספור שפשוט בניסים יצאתי ממוות בטוח, בין כדורים ורימונים פגזים והתפוצציות, אני מתהלך בהרגשה ברורה שהסוף אינו רחוק ושסוף סוף ישיג אותי הכדור הגואל. עד כמה שדברים כאלו נראים ילדותיים לאדם שלא חי אותם, הרי בשום אופן איני יכול להשתחרר מהם. עשו ממני חברמ'ן לאחר שבמקרים רבים הוצאתי אנשים פצועים ממש מתוך אש והצלתי רבים מהם בטיפול מוצלח. אני נזכר כשהייתי קטן, תמיד הערצתי חיילים וגיבורים שכובדו באות הצטיינות וכאן הדבר מעורר בך בחילה. ואף על פי כן, הרצון לחיות הוא חזק ולפעמים אתה מקלל את כולם ומחליט לחיות מפני שמתחשק לך. ואין כיף למות כל כך צעיר.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.
לאילנה האהובה
שלום,
אני פותח את מכתבי בכאב רב לאחר הידיעה על נפילתם של 12 חברי הכשרת דפנה (נפלו בהתקפה של נבי-יושע - "מצודת כח") שרבים מהם (בועז, ילין ועוד) ידועים לנו. קשה לשער את גודל הכאב ואחרי הכל, נשארת הברירה היחידה לשתוק ואח"כ גם לנקום.
הייתי מספר ימים בצפת ועתה חזרתי משם. המצב קצת קשה ונקווה שישתנה. אני כרגע מתוח עד כדי אימה. פשוט העצבים נהרסים. ולאחר מקרים אין ספור שפשוט בניסים יצאתי ממוות בטוח, בין כדורים ורימונים פגזים והתפוצציות, אני מתהלך בהרגשה ברורה שהסוף אינו רחוק ושסוף סוף ישיג אותי הכדור הגואל. עד כמה שדברים כאלו נראים ילדותיים לאדם שלא חי אותם, הרי בשום אופן איני יכול להשתחרר מהם. עשו ממני חברמ'ן לאחר שבמקרים רבים הוצאתי אנשים פצועים ממש מתוך אש והצלתי רבים מהם בטיפול מוצלח. אני נזכר כשהייתי קטן, תמיד הערצתי חיילים וגיבורים שכובדו באות הצטיינות וכאן הדבר מעורר בך בחילה. ואף על פי כן, הרצון לחיות הוא חזק ולפעמים אתה מקלל את כולם ומחליט לחיות מפני שמתחשק לך. ואין כיף למות כל כך צעיר.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.






מפרי עטו
לאחר כיבוש צפת
יום ד' - מאי 1948
- - - זו לי הפעם הראשונה, שאני עומד תוהה ואיני יודע כיצד לכתוב במכתבי מרוב הרגשות שאפפוני, שמחת הנצחון של כיבוש צפת המעורבת באבל ובכאב על מותם של חברינו היקרים שלמה ג, חדוי, מיכאל יעקבי, כל אלה גורמים פשוט לזעזועי עצבים. אנחנו מתהלכים בצפת העברית חפשיים לגמרי, במשטרות בעין זיתון מדינה עברית. ועד כמה שחסרת לי יקרה בימי המצור הקשים כאשר הרגשנו שאנו עומדים וגבינו לקיר, הרי כעת את חסרה לי כפליים כאשר אין מי שישתתף אתי בשמחת הנצחון הגדולה.
חבובה! אני כל הזמן אוסף מיני מזכרות נאות בשבילך ועדיין לא באה הזדמנות לידי, כדי להעבירן אלייך, אם אזכה ועוד נתראה יחד אביא לך הכל, אך בראשונה אני רוצה לראותך שנית לידי, לחבקך ולידך לשכוח את הכל. היי שלום ילדתי ונתפלל שנינו (אל תצחקי, הפכתי למאמין) לרגע בו נתראה שנית.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.
- - - זו לי הפעם הראשונה, שאני עומד תוהה ואיני יודע כיצד לכתוב במכתבי מרוב הרגשות שאפפוני, שמחת הנצחון של כיבוש צפת המעורבת באבל ובכאב על מותם של חברינו היקרים שלמה ג, חדוי, מיכאל יעקבי, כל אלה גורמים פשוט לזעזועי עצבים. אנחנו מתהלכים בצפת העברית חפשיים לגמרי, במשטרות בעין זיתון מדינה עברית. ועד כמה שחסרת לי יקרה בימי המצור הקשים כאשר הרגשנו שאנו עומדים וגבינו לקיר, הרי כעת את חסרה לי כפליים כאשר אין מי שישתתף אתי בשמחת הנצחון הגדולה.
חבובה! אני כל הזמן אוסף מיני מזכרות נאות בשבילך ועדיין לא באה הזדמנות לידי, כדי להעבירן אלייך, אם אזכה ועוד נתראה יחד אביא לך הכל, אך בראשונה אני רוצה לראותך שנית לידי, לחבקך ולידך לשכוח את הכל. היי שלום ילדתי ונתפלל שנינו (אל תצחקי, הפכתי למאמין) לרגע בו נתראה שנית.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.






מפרי עטו
ערב ר"ה תש"ט
יום א', כ"ט לחודש אלול ער"ה, תש"ט. 3.10.48
לאילנה החביבה,
רב שלום, שנה טובה
- - - ועתה לנעשה בהכשרה. ביום שישי נסעתי לכינוס נציגי הכשרות שהתקיים בהשתתפותו של אחד מאנשי מטה הפלמ"ח ודנו בו בעיקר על מצב החטיבה ועל הסיכויים של ההכשרות לשחרור. בערב התקיימה כן שיחת חברים והשתתפו בה חלק גדול מאד בהכשרה. בשיחה מסרתי דו"ח על הכינוס ואחר כך החל ויכוח בענין 2 הלירות שאנו מקבלים מהצבא. בתחילה נתנו חצי לירה לגרעין. עכשיו מציעים לתת לירה ויש גם שמציעים לתת את כל הכסף לקופת הגרעין. הויכוח עורר סערה גדולה וההצבעה שבה בעקבותיו (17:17) עוררה סערה גדולה מהראשונה. הוחלט זמנית לדחות את הויכוח לשיחה הבאה.
בינתיים נבחרה מזכירות (עד היום לא היתה כזו) שבה יושבים גבי, יורם, חנה, אליעזר לויטה ואני. יש גם הצעה לערוך מסיבה - בשמחת תורה - אשר תכיל הרבה תאריכים היסטוריים לגרעין. 3 שנים לכינוס יסוד הגרעין בבנימינה. 2 שנים לקיום ההכשרה. שנה לכניסתנו לקרבות. אני מקווה שהמסיבה תצא לפועל. מלבד זאת הכל כרגיל. אני חושש כל הזמן מרגע השחרור היות, שאני או אליעזר נשתחרר ולפי כל הסימנים יש לו את כל הסיכויים לכך. וכשאני רק מעלה על דעתי אפשרות של השארות בודד בעמק עכור זה אימה חשכה תוקפת אותי.
ובינתיים, היי שלום ילדה וכתבי בקביעות מה המצב בבית וכד'. חג שמח. שנה טובה לך ולכל המשפחה.
להתראות, שלך
יעקב
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.
לאילנה החביבה,
רב שלום, שנה טובה
- - - ועתה לנעשה בהכשרה. ביום שישי נסעתי לכינוס נציגי הכשרות שהתקיים בהשתתפותו של אחד מאנשי מטה הפלמ"ח ודנו בו בעיקר על מצב החטיבה ועל הסיכויים של ההכשרות לשחרור. בערב התקיימה כן שיחת חברים והשתתפו בה חלק גדול מאד בהכשרה. בשיחה מסרתי דו"ח על הכינוס ואחר כך החל ויכוח בענין 2 הלירות שאנו מקבלים מהצבא. בתחילה נתנו חצי לירה לגרעין. עכשיו מציעים לתת לירה ויש גם שמציעים לתת את כל הכסף לקופת הגרעין. הויכוח עורר סערה גדולה וההצבעה שבה בעקבותיו (17:17) עוררה סערה גדולה מהראשונה. הוחלט זמנית לדחות את הויכוח לשיחה הבאה.
בינתיים נבחרה מזכירות (עד היום לא היתה כזו) שבה יושבים גבי, יורם, חנה, אליעזר לויטה ואני. יש גם הצעה לערוך מסיבה - בשמחת תורה - אשר תכיל הרבה תאריכים היסטוריים לגרעין. 3 שנים לכינוס יסוד הגרעין בבנימינה. 2 שנים לקיום ההכשרה. שנה לכניסתנו לקרבות. אני מקווה שהמסיבה תצא לפועל. מלבד זאת הכל כרגיל. אני חושש כל הזמן מרגע השחרור היות, שאני או אליעזר נשתחרר ולפי כל הסימנים יש לו את כל הסיכויים לכך. וכשאני רק מעלה על דעתי אפשרות של השארות בודד בעמק עכור זה אימה חשכה תוקפת אותי.
ובינתיים, היי שלום ילדה וכתבי בקביעות מה המצב בבית וכד'. חג שמח. שנה טובה לך ולכל המשפחה.
להתראות, שלך
יעקב
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.






מפרי עטו
מכתב להורים
(אחרי כיבוש צפת) 21 במאי 1948
לכל אשר בבית, שלום!
את מכתבכם קבלתי ביום בו החילונו בכיבוש הגדול על צפת - ועד בא מכתבי אליכם - בודאי כבר תגיע עדיכם הבשורה המשמחת על שחרור צפת.
בתחילת השבוע החל הקרב שאת פרטיו בודאי קראתם בעתונות, אתמול בצהרים עלינו לראש המצודה כשאנשינו כבר שומרים עליה, השקפנו לעבר צפת הערבית, המחזה היה משמח - עיר עצומה שהכילה פעם 15,000 תושבים, שוממה וריקה בלי כל סימן חיים, בסדר צבאי מתוכנן פרצנו לתוכה ועברנו מבית לבית מצאנו כ-10 מכוניות והתחלנו בהעברת הרכוש אלינו. אני שבשתי ההתקפות הקודמות לא שבעתי נחת, באתי עתה על סיפוקי.
להווי ידוע לכם שעליתי קצת לגדולה, אני עובד בתפקיד של חובש גדודי, של כל הכח המתרכז כאן. והעבודה קשה למדי, לארגן את כלי השרות הרפואי והעברת כל הפצועים, שמספרם מגיע כבר ל-40 ומעלה לבתי החולים. כרגע השתלטתי על בית החולים הממשלתי וכבר אמש העמידו לרשותי שני אמבולנסים של הצלב האדום, וכבר העברתי חדר ניתוח שלם, מכון רנטגן ועוד הרבה ציוד ששויו מגיע לאלפי לירות.
קשה לתאר את השמחה. יהודי צפת ממש שיכורי נצחון, מי שלא היה פה ביום שהצבא עזב - כאשר כל עמדות המפתח היו בידי הערבים וכל פעם ניסו הערבים לפרוץ לעיר ומי שלא ראה את ההרוגים שלנו שמספרם מגיע ל-15 וכולם חברים יקרים, שיחד אתנו נלחמו וקיוו לנצחון ולא זכו. מי שלא ראה את ההרס שעשו הרעשות התותחים של קאוקג'י שהרעישו את צפת מעבר מירון. מי שלא ראה כל זאת לא יוכל פשוט להבין את גודל השמחה שתקפה אותנו, פשוט אינו יכולים לקלוט זאת, היו ימים, וסך הכל כלפני שבועיים, כשנשלחתי פעם ראשונה לפקח על הוצאה להורג של כמה ערבים ולקבוע סופית את מותם, אחזתני בחילה. ועכשיו כשנכנסנו לעיר היינו תופשים כל ערבי, שנראה כגבר בעמיו ואחרי חקירה מתאימה על ידי איש מתאים, העמדנום ישר לקיר בלי כל הרגשה מיוחדת במינה. המלחמה הארורה הזו הפכה אנשים לחיות.
בינתיים אפסיק. נקווה, שנוכל להתראות בקרוב ואספר לכם יותר בפרוטרוט. בינתיים היו שלום ואם תרצו העבירו את המכתב ללאה ולמשה, משום שאין לי סבלנות לחזור עליו פעמיים.
יעקב
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.
לכל אשר בבית, שלום!
את מכתבכם קבלתי ביום בו החילונו בכיבוש הגדול על צפת - ועד בא מכתבי אליכם - בודאי כבר תגיע עדיכם הבשורה המשמחת על שחרור צפת.
בתחילת השבוע החל הקרב שאת פרטיו בודאי קראתם בעתונות, אתמול בצהרים עלינו לראש המצודה כשאנשינו כבר שומרים עליה, השקפנו לעבר צפת הערבית, המחזה היה משמח - עיר עצומה שהכילה פעם 15,000 תושבים, שוממה וריקה בלי כל סימן חיים, בסדר צבאי מתוכנן פרצנו לתוכה ועברנו מבית לבית מצאנו כ-10 מכוניות והתחלנו בהעברת הרכוש אלינו. אני שבשתי ההתקפות הקודמות לא שבעתי נחת, באתי עתה על סיפוקי.
להווי ידוע לכם שעליתי קצת לגדולה, אני עובד בתפקיד של חובש גדודי, של כל הכח המתרכז כאן. והעבודה קשה למדי, לארגן את כלי השרות הרפואי והעברת כל הפצועים, שמספרם מגיע כבר ל-40 ומעלה לבתי החולים. כרגע השתלטתי על בית החולים הממשלתי וכבר אמש העמידו לרשותי שני אמבולנסים של הצלב האדום, וכבר העברתי חדר ניתוח שלם, מכון רנטגן ועוד הרבה ציוד ששויו מגיע לאלפי לירות.
קשה לתאר את השמחה. יהודי צפת ממש שיכורי נצחון, מי שלא היה פה ביום שהצבא עזב - כאשר כל עמדות המפתח היו בידי הערבים וכל פעם ניסו הערבים לפרוץ לעיר ומי שלא ראה את ההרוגים שלנו שמספרם מגיע ל-15 וכולם חברים יקרים, שיחד אתנו נלחמו וקיוו לנצחון ולא זכו. מי שלא ראה את ההרס שעשו הרעשות התותחים של קאוקג'י שהרעישו את צפת מעבר מירון. מי שלא ראה כל זאת לא יוכל פשוט להבין את גודל השמחה שתקפה אותנו, פשוט אינו יכולים לקלוט זאת, היו ימים, וסך הכל כלפני שבועיים, כשנשלחתי פעם ראשונה לפקח על הוצאה להורג של כמה ערבים ולקבוע סופית את מותם, אחזתני בחילה. ועכשיו כשנכנסנו לעיר היינו תופשים כל ערבי, שנראה כגבר בעמיו ואחרי חקירה מתאימה על ידי איש מתאים, העמדנום ישר לקיר בלי כל הרגשה מיוחדת במינה. המלחמה הארורה הזו הפכה אנשים לחיות.
בינתיים אפסיק. נקווה, שנוכל להתראות בקרוב ואספר לכם יותר בפרוטרוט. בינתיים היו שלום ואם תרצו העבירו את המכתב ללאה ולמשה, משום שאין לי סבלנות לחזור עליו פעמיים.
יעקב
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.






רשימות לזכרו


רשימות לזכרו
חובש הפלוגה
כן יענקל'ה, הנה דמותך ניצבת כאן לעיני והנך פותח ומרכז את כינוס הגרעין בבית השיטה, ברצון ותמיד נרתמת לכל עבודה אשר הטילו עליך.
זכורני בהכנסי לקבוצתך בשבט "גאולה" ואתה מראשוני הקבוצה וממארגניה, כבר בגילך הרך בשכבת הטירונים בלטת כמארגן וכחרד לענייני החברה. משכבת הטירונים ועד יום מותך, לא פסקת מפעילותך הרצופה בחברה. בעמדנו לצאת להכשרה המגוייסת, יומך הנכסף אחרי שמונה שנות פעולה תנועתית בשכבתך ובהדרכה, עמדת במבחן קשה, התנגשות חובות הבית, האם היקרה מכל ומולה - הגרעין ועתידך. אך לא נואשת, בתכליתיות ובעמל פתרת את הבעיה.
נפלת כחובש הפלוגה. בהפגשנו בקורס חובשים בשדה נחום, שעה שרוב החברים ניגשו למקצוע, כאילו חזית מראש את רצינות מקצוע זה בשבילך.
עם פרוץ המלחמה ונפילת חברינו הראשונים, קיבלת על עצמך לעזור מספר חדשים לאמא, לא היססת וחשת לכנען לקראת תפקידך כחובש. וכבר עם הקרבות הראשונים יצאו לך מוניטין, יענקלה החובש בגדוד. מי לא הכירך במקצוע, והנה נפצע אחד ממחלקתי, לי היתה זו פגישה ראשונה עם פצוע ממש. השגחת בזאת, חשת למקום ותוך כדי חבישה מהירה ובשקט נפשי מופלא הסברת לי בדיוק את דרכי הטיפול. בפצוע השני ידעתי איך לטפל, הסברת וצורת עבודתך היו לי דוגמא למופת.
וכך המשכת, הגליל, שער הגיא והנגב אשר בו מצאת את מותך. ללא ליאות ובלי הרף תחת מטר יריות ופגזים חשת לעזרת הפצועים, אך גם אותך השיגה יד הגורל האכזרית.
ישראל גורלניק
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.
זכורני בהכנסי לקבוצתך בשבט "גאולה" ואתה מראשוני הקבוצה וממארגניה, כבר בגילך הרך בשכבת הטירונים בלטת כמארגן וכחרד לענייני החברה. משכבת הטירונים ועד יום מותך, לא פסקת מפעילותך הרצופה בחברה. בעמדנו לצאת להכשרה המגוייסת, יומך הנכסף אחרי שמונה שנות פעולה תנועתית בשכבתך ובהדרכה, עמדת במבחן קשה, התנגשות חובות הבית, האם היקרה מכל ומולה - הגרעין ועתידך. אך לא נואשת, בתכליתיות ובעמל פתרת את הבעיה.
נפלת כחובש הפלוגה. בהפגשנו בקורס חובשים בשדה נחום, שעה שרוב החברים ניגשו למקצוע, כאילו חזית מראש את רצינות מקצוע זה בשבילך.
עם פרוץ המלחמה ונפילת חברינו הראשונים, קיבלת על עצמך לעזור מספר חדשים לאמא, לא היססת וחשת לכנען לקראת תפקידך כחובש. וכבר עם הקרבות הראשונים יצאו לך מוניטין, יענקלה החובש בגדוד. מי לא הכירך במקצוע, והנה נפצע אחד ממחלקתי, לי היתה זו פגישה ראשונה עם פצוע ממש. השגחת בזאת, חשת למקום ותוך כדי חבישה מהירה ובשקט נפשי מופלא הסברת לי בדיוק את דרכי הטיפול. בפצוע השני ידעתי איך לטפל, הסברת וצורת עבודתך היו לי דוגמא למופת.
וכך המשכת, הגליל, שער הגיא והנגב אשר בו מצאת את מותך. ללא ליאות ובלי הרף תחת מטר יריות ופגזים חשת לעזרת הפצועים, אך גם אותך השיגה יד הגורל האכזרית.
ישראל גורלניק
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.


תעודות וחפצים

סמל מגיני צפת

רשיון נשיאת נשק

פנקס המגויס
