טוראי רייניס דב "ברל'ה" ז"ל

קורות חיים

דב בן דוד ורוחמה. נולד ב-20.2.1930 ברומניה. המשפחה עלתה לארץ בעודנו תינוק.
כבר בימי ילדותו התבלט באפיו שהתקומם נגד כל עוול, והוכיח על פניו קבלן בנין אחד על שניצל את פועליו וסירב לבקש סליחה כפי שנצטווה על-ידי מנהל בית-הספר. תכונה זו נשארה אפיינית לו כל ימיו והתבלטה ביחסיו החברתיים במשק ובהגנה.
משסיים כיתה ח' עבר ללמוד בבית-הספר המקצועי בחיפה. מצב המשפחה הדחוק אילצהו כבר בגיל צעיר לצאת לעבודה. עבד במוסך כמכונאי ובחברת החשמל. מנעוריו חבר "המחנות העולים". מגיל 15 - מדריך. חבר הגדנ"ע.
בן 14 היה, כשהצטרף להחזקת ביריה שעל יד צפת. אחרי שכולם חזרו הביתה, נשאר עם עוד שני נערים ולשאלת אביו, מדוע נשאר, ענה:"לא נסעתי הנה לטייל אלא להבטיח את המקום וכל עוד איננו בטוחים, שהכל בסדר לא אחזור. מסור לאמא שלא תדאג לי."
בן 17 שנה יצא להכשרה מגוייסת בפלמ"ח והשתייך להכשרת מעוז-חיים, במסגרת הגדוד הראשון. היה מסור וקשור אל חבריו ומילא תפקידים אחראיים. מכתביו למשפחתו היו רצופים אהבה ודאגה להם. כשאחיו הצעיר התחיל לעבוד כתב לו ברל'ה מכתב הדרכה ועצה, כאח גדול למוד נסיון.
נלחם ביחד עם חברי הכשרתו בקרבות משמר העמק ובגליל. כשנפרד מאביו בפעם האחרונה בחול המועד פסח (תש"ח) החל לבכות באומרו: "הפעם קשה לי לעזוב אתכם. אתה נראה לא טוב, אמא הזדקנה, ואני מלא דאגה לכם".
ב-13 במאי כתב למשפחתו:"אבא, אמא, היו חזקים. אנו על סף הנצחון. על הפלוגה, יחד עם הפלוגות האחרות בגדוד הראשון של הפלמ"ח, הוטל עם הכרזת המדינה לכבוש את מלכיה ומוצביה, על גבול הלבנון, כדי למנוע את פלישת הצבא הלבנוני לישראל, ביום הראשון להקמתה.
בשלביו הראשונים עלה הקרב יפה, עד הבוקר נפלו מלכיה וקדש. אולם האויב הלבנוני הפעיל את מיטב כוחותיו הסדירים ואת נשקו החדיש ועבר להתקפת נגד אדירה. רבים היו הנפגעים בגדוד. במחלקה המחפה האחרונה היה ברל'ה. על גבעה ניהלה המחלקה המבודדת קרב קשה - קרב גבורה.
בצוות המקלע נהרג מספר אחד לפני הצהריים. ברל'ה השכיב אותו בצד. הוא לא קרא לעזרה. הוא ידע שאין מניין לקבל אותה. הוא הפעיל את הברן כל היום הארוך הזה. אחרי הצהריים נפצע משני צרורות ארוכים ברגליו. רגליו התרסקו. הברן המשיך לפעול כרגיל, ירק אש לעבר המסתערים, מגונן על שרידי המחלקה. בלילה הגיע אליו רץ וצעק לו: "ברל'ה, נסוגים, בוא!" ברל'ה השיב: "אני לא יכול, נגמרו לי שתי הרגליים, אין לי במה לסגת, אבל אמשיך לחפות עליכם!" ושעה ארוכה שמעו חבריו הנסוגים את טרטור המקלע שלו. לאחר כחודש כאשר כבשו בחזרה את מלכיה, מצאו את גוויתו על הגבעה. נפל ב-15.5.1948 נקבר שם.
ב-18.11.1948 הועברה גופתו למנוחת עולמים בקבר אחים במעוז חיים.