טוראי גאון איתן ז"ל

בשנים 1925-1930 עברה עלינו תקופת חוסר-עבודה, שהגיעה אותן השנים לשיאה. אותו זמן נולד בננו השני איתן. האם, פועלת במשק בית, עוזבת את הפעוט במיטתו ויוצאת לעבודה תוך מחשבה שהילד עדיין אינו יודע ללכת ולא יצא ממיטתו. וכאן מתחילה ראשית התגלותו של הילד - משעמם לו לאיתן, וצר לו בתוך הכלוב הזה (שהגדולים קוראים לו משום מה "מיטה") והוא מחליט לצאת מתוכו, ויהי מה. הוא מתפתל דרך הסורג והריהו על הספה. מעל הספה ניבט חלון מסורג, וגם אותו הוא עובר. איך הגיע ארצה - סוד כמוס הוא, כי איש לא נמצא בשעת מעשה. מצאנוהו כעבור זמן רב, כשהוא יושב מאחורי החלון ומשחק בחול ואבנים. חשבנו כי נפל, אבל כל חבורה לא נמצאה בגופו.
אחרי כמה שנים נפל ממגדל שגבהו היה למעלה מארבעה מטרים, ונפצע במצחו. לא חפץ כי ילווהו למרפאה, ועשה את הדרך בעצמו; בשעת תפירת הפצע התנגד בתוקף כי יחזיקו בו, הידק את שיניו, נשא את הכאבים בדומיה, וחזר בעצמו הביתה.
מסירותו לחבריו החלה מתגלית בהיותו בן שבע. ערב אחד שיחק עם חברו הצעיר דוב שייטוביץ (נפל בלהבות הבשן) ושניהם נרטבו בגשם. דוב חשש לחזור הביתה בבגדיו הרטובים והשניים טיפסו על עץ גבוה והתחבאו בין ענפיו. גם כאשר שמעו את קריאות המחפשים אחריהם, וגם כאשר ראו אותם ממחבואם - לא גילו את עצמם. בחצות הלילה ירדו סוף סוף רועדים מקור וחזרו הביתה. תשובתו של איתן לשאלותינו - היתה:
- "דוב פחד לחזור הביתה, ואני לא יכולתי להשאירו לבד.."
איתן, דוב ומרדכי מולקרוב היוו את שלישית השובבים עוד בשנות הגן, ואחר כך בבית הספר. איתן היה ראשון לשובבים; המציא משחקים ותעלולים שונים אשר לא אחת לא נעמו למבוגרים, אבל נתנו ביטוי למרצו התוסס והיוצר של הנער הער. איתן היה ציר החבריה, סמל הזריזות, המרץ וההמצאות. מחוסר יכולת שלחנו אותו להכשרה בקבוצת אלונים, שם נכנס מרצו זה לערוצו הנכון, הן כתלמיד טוב והן כעובד מוכשר. ריב תמידי היה בין האחראי על הפלחה ובין מנהל המסגריה - כל אחד רצה לזכות באיתן, כי היה טרקטוריסט מוכשר ומסגר מצוין.
בפלמ"ח עבר מרצו של איתן לסיירות. ביחוד התמחה בסיורי הנגב והרי ירושלים וחברון. מדי בואו הביתה לחופשה היה מלא התפעלות מתפקיד הסייר שנפל בחלקו. בספרו לנו על עבודתו היה מתבטא: "הסביבות האלו ידועות לי ככף ידי".
... ומשום שידע את הרי חברון "ככף ידו" צורף איתן למחלקת הל"ה כסייר, ובתוכה נפל.
משפחתו
מתוך "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

"כי תבוא, ההלך, למשכנות שאננים -ספר כי ראית אותנו נופלים חללים כמצוות חוק מולדתנו". זו המצבה, בלשון גבורי התרמופיליי, איננה מביעה בשלמות את הוד הגבורה של אותה מחלקת ל"ה, את רוממות הקרבה של אותם פלמ"חניקים חבובים בני הגדוד הששי - נלבבים ונועזים.
והוא, איתן תלמידי, סייר - אחד מבין השלושים וחמישה, ראש וראשון!
אני, כמחנכו של איתן התיימרתי "לחנך" אותו, לעשותו לאדם. ולא ידעתי, כי זרעי הקרבה מלבלבים בלבו, והם תמציתו וחלב חיותו של איש אמת מחונן במעשיו. אלוהים יודע ועד כי אתה, איתן הקטן, החייכן, המנומש, המתחמק, המבוייש, הנעוז והפיקח - גדלת והיה לאיש; ובעליזותך, תחבולנתך, חיותך, חנך, תבונתך ועזוזך - הדבקת את כל טור מחנכיך הנוקשים.
כי איתן היה פלמ"חניק שהתגורר באפלת הלילות, סייר בעל עיננים נוקבות, חלוץ לפני גדודו. ואנו, המורים המחנכים, עמדנו אותה שעה על אותו מקום, באותה כיתה, על יד אותו שולחן בו חרות השם "איתן" באולר, והמשכנו לדוש אותה תורה ישנה...
אכן, רוטט אני ונבוך מפני תפארת הגבורה שבהקרבתך, איתן תלמידי.
שלום עטיה
מתוך "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח