הקרב ומות הל"ה
הקרב נמשך שעות רבות - 35 איש למול ההמון, ללא מים ומזון, עם תחמושת מוגבלת, שהלכה ואזלה - עד שנהרגו כל הלוחמים.
בפני דני מס ניצבו שלוש אפשרויות: א. לנסות לפרוץ במהירות קדימה לעבר הגוש; ב. לחזור לשטחנו; ג. לתפוס עמדות בתוואי שולט ולנהל קרב-הגנה.
דני מס, כמסתבר, בחר באפשרות השלישית. המחלקה הגיעה באור יום לשלוחת קורנט אל-גורון (נ.ג. 573 בשלוחת הר סנסן, שלימים קיבלה את השם 'גבעת הקרב' ) והתפצלה לשניים, כאשר היא מוקפת מכל העברים בהמון ערבים חמושים.
הקרב נמשך שעות רבות - 35 איש למול ההמון, ללא מים ומזון, עם תחמושת מוגבלת, שהלכה ואזלה - עד שנהרגו כל הלוחמים. לקצין הבריטי דוגין, מפקד תחנת חברון, הגיעה ההודעה על הקרב רק במקרה, כאשר ראה מכוניות של ערבים פורקות נפגעים בחברון. האנשים שהגיעו מהשטח סיפרו על קרבות קשים נגד היהודים. הוא יצא לשטח אך הגיע למקום הקרב לאחר שנסתיים, ומצא כי מרבית הגופות נמצאו על ראש הגבעה, מפוזרות בהגנה היקפית; על ראש הגבעה הייתה נקודה לאיסוף פצועים, שבה נמצאו גופות חבושות וכן נמצאו גופות למרגלות הגבעה, כנראה של לוחמים שניסו לחמוק.
דוגין דרש ממוכתר ג'בע לארגן אנשים לפינוי הגופות. במהלך הפינוי הגיעו מכוניות בריטיות, ובטעות הופצה השמועה כי כוח יהודי בא לנקום. בשלב הזה, כנראה, התעללו התוקפים הערבים בחללים. הבריטים העבירו את הגופות לגוש, שם נקברו.
ביום ו', ה- 16.1, לאחר שהגיעה מהגוש ידיעה שהתגבורת לא הגיעה, נשלח אווירון לחפשם. במשך היום הגיעו ידיעות ממקורות ערביים של הש"י על הקרב שניהלה המחלקה עם אנשי הכפר צוריף. הורכבה יחידת-חילוץ גדולה, שנערכה למסע רגלי במסלול שעברה מחלקת הל"ה, אך הותקפה כאשר החלה לפעול בשטח, ונגרמו לה אבידות. הידיעה על גורל המחלקה הגיעה רק במוצאי-שבת. כשנודעו תוצאות הקרב השתררו תדהמה ואבל ביישוב כולו, שכן עד אז לא נפלה מחלקה שלמה בקרב אחד.
לאחר כיבוש השטח במלחמת 1967 החליטו אנשי הגוש, בראשות יהושע כהן, לפצח את תעלומת הגבעה. בכפר ג'בע לא הסכימו לשתף פעולה והמוכתר אמר כי ידבר עם היהודים רק בנוכחות דוגין. כאשר איתרו אותו באנגליה, הביאו אותו לארץ, והוא הצביע לראשונה באופן וודאי על גבעה שזיהה במדויק כגבעת הקרב (שהייתה, כמסתבר, בשטחנו גם לפני שנת 67, אך ללא ידיעתנו).
בדיעבד, נותרו שתי שאלות ללא תשובה חד-משמעית:
א. האם היה למחלקה סיכוי לבצע את משימתה, גם לולא חשיפתה וכניסתה לקרב. כלומר: האם שבע השעות היו אכן זמן מספיק למסע הלילי, לרבות העלייה הקשה לגוש?
ב. לו הגיעה המחלקה לגוש, האם הייתה משנה באופן משמעותי את היערכות הגוש?
שמות נופלים מקרב אנשי הפלמ"ח:אלוני ישראל; אנגל חיים; בוגוסלבסקי בנימין; ביטנסקי יהודה; בן-ימין עודד; בן-מאיר בן-ציון; בן-עטר יעקב; ברוך יוסף; גאון איתן; גולנד סבו; גינצבורג יצחק; הלוי יצחק; הרשקוביץ אליהו; זבולוני יצחק; ט"ש דוד; כהן אלכסנדר; כהן יעקב; כלב יחיאל; כספי יעקב; לוין יונה; לוסטיג אלכסנדר; מזרחי אליהו; מיכאלי אמנון; מס דני; פנואלי שאול; פרלשטיין משה; פרסיץ בנימין; פת ברוך; צברי דוד; צוובנר דוד; קוטיק יעקב; קופלר יוסף; קושניר טוביה; רייך דניאל; שמואלי יעקב;
דני מס, כמסתבר, בחר באפשרות השלישית. המחלקה הגיעה באור יום לשלוחת קורנט אל-גורון (נ.ג. 573 בשלוחת הר סנסן, שלימים קיבלה את השם 'גבעת הקרב' ) והתפצלה לשניים, כאשר היא מוקפת מכל העברים בהמון ערבים חמושים.
הקרב נמשך שעות רבות - 35 איש למול ההמון, ללא מים ומזון, עם תחמושת מוגבלת, שהלכה ואזלה - עד שנהרגו כל הלוחמים. לקצין הבריטי דוגין, מפקד תחנת חברון, הגיעה ההודעה על הקרב רק במקרה, כאשר ראה מכוניות של ערבים פורקות נפגעים בחברון. האנשים שהגיעו מהשטח סיפרו על קרבות קשים נגד היהודים. הוא יצא לשטח אך הגיע למקום הקרב לאחר שנסתיים, ומצא כי מרבית הגופות נמצאו על ראש הגבעה, מפוזרות בהגנה היקפית; על ראש הגבעה הייתה נקודה לאיסוף פצועים, שבה נמצאו גופות חבושות וכן נמצאו גופות למרגלות הגבעה, כנראה של לוחמים שניסו לחמוק.
דוגין דרש ממוכתר ג'בע לארגן אנשים לפינוי הגופות. במהלך הפינוי הגיעו מכוניות בריטיות, ובטעות הופצה השמועה כי כוח יהודי בא לנקום. בשלב הזה, כנראה, התעללו התוקפים הערבים בחללים. הבריטים העבירו את הגופות לגוש, שם נקברו.
ביום ו', ה- 16.1, לאחר שהגיעה מהגוש ידיעה שהתגבורת לא הגיעה, נשלח אווירון לחפשם. במשך היום הגיעו ידיעות ממקורות ערביים של הש"י על הקרב שניהלה המחלקה עם אנשי הכפר צוריף. הורכבה יחידת-חילוץ גדולה, שנערכה למסע רגלי במסלול שעברה מחלקת הל"ה, אך הותקפה כאשר החלה לפעול בשטח, ונגרמו לה אבידות. הידיעה על גורל המחלקה הגיעה רק במוצאי-שבת. כשנודעו תוצאות הקרב השתררו תדהמה ואבל ביישוב כולו, שכן עד אז לא נפלה מחלקה שלמה בקרב אחד.
לאחר כיבוש השטח במלחמת 1967 החליטו אנשי הגוש, בראשות יהושע כהן, לפצח את תעלומת הגבעה. בכפר ג'בע לא הסכימו לשתף פעולה והמוכתר אמר כי ידבר עם היהודים רק בנוכחות דוגין. כאשר איתרו אותו באנגליה, הביאו אותו לארץ, והוא הצביע לראשונה באופן וודאי על גבעה שזיהה במדויק כגבעת הקרב (שהייתה, כמסתבר, בשטחנו גם לפני שנת 67, אך ללא ידיעתנו).
בדיעבד, נותרו שתי שאלות ללא תשובה חד-משמעית:
א. האם היה למחלקה סיכוי לבצע את משימתה, גם לולא חשיפתה וכניסתה לקרב. כלומר: האם שבע השעות היו אכן זמן מספיק למסע הלילי, לרבות העלייה הקשה לגוש?
ב. לו הגיעה המחלקה לגוש, האם הייתה משנה באופן משמעותי את היערכות הגוש?
שמות נופלים מקרב אנשי הפלמ"ח:אלוני ישראל; אנגל חיים; בוגוסלבסקי בנימין; ביטנסקי יהודה; בן-ימין עודד; בן-מאיר בן-ציון; בן-עטר יעקב; ברוך יוסף; גאון איתן; גולנד סבו; גינצבורג יצחק; הלוי יצחק; הרשקוביץ אליהו; זבולוני יצחק; ט"ש דוד; כהן אלכסנדר; כהן יעקב; כלב יחיאל; כספי יעקב; לוין יונה; לוסטיג אלכסנדר; מזרחי אליהו; מיכאלי אמנון; מס דני; פנואלי שאול; פרלשטיין משה; פרסיץ בנימין; פת ברוך; צברי דוד; צוובנר דוד; קוטיק יעקב; קופלר יוסף; קושניר טוביה; רייך דניאל; שמואלי יעקב;