סרן וג גולן יעקב "יאקי" ז"ל

בחלום התוהו והחושך.
ילדי עלי כתפי.
שמא יטרפוהו יערות העד.
ועת יפול העץ
יעלזו הנחשים
יפרח החוח בבדידות
אטפחנו בגופי.
קוץ. גדול יגדל לשמים הקשיחים.
ובין קוצים יארבו לטרף
ואני אהיה חיה!
ואני אהיה נמר.
כי כבר בליל
טרוף טרפו כל הלבבות.
ומדורה לוהבת
אדליק בחורש
להאיר את הקריעות.
בא התוהו.
מהרים קרב המוות.
אל הבית הלבן
עת התינוק צחק צחוקו.
בביתי עלה עשן.

אהובה אשתו
מתוך החוברת "שישה שנפלו" בהוצאת קיבוץ מרחביה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

כולנו כבר למודי-קינה עד מאוד, ולמרות כל מאמצינו השפה חלשה מכדי שתוכל לשרטט את תווי-פניך בחיוכם, ברוגזם ובמתיחותם; את דמותך, בה כל שריר הוא פה למרצך השופע; את דבריך החביבים והמתריעים; את הכל, אשר אין אנו רוצים לשכוח.
אהבתי אותך, יעקב. אהבתי את אומץ-לבך לבוא לעולם מתפורר, לזרוע בו גרעין חדש וזרע טוב. את בטחונך היפה, שאפילו הפרזתו מדי פעם בפעם לא יכלה להוריד אף שמץ מחיוניותו וחביבותו. אהבתי את ההרגשה הטובה בקרבתך לראות בהפכך לא-דרך לדרך-המלך; אהבתי את קולך ואת דבריך בקצבם המהיר.
כעת אני תמיה איך כבר לא תיכנס לחדרי לשוחח על דא ועל הא. איך כבר לא תשב על הטראקטור לצאת לשדות שונם הרחוקה, לפס-הצר.
אינני תופס למה הצטרכת ללכת לארץ אחרת, רחוקה ולא-נודעת כל-כך, כדי להמריץ שם את לבך העז למעשים חדשים, והרי חיכתה לך עוד פה עבודה רבה כל-כך. אין אנו יודעים אלא מעט על עולמך החדש, בו הכל ברור יותר, והשאלות שאלות אמיתיות הן שאין תשובה עליהן.
יהי רצון ונוכח פניך המתים נתחזק שבעתיים לחיים חדשים, יציבים יותר ומלאי-תכלית. יהי רצון ונחוש את הנשאר בחולף, ובעברך מעל פנינו נזכה לראות את העתיד הטוב והרצוי. יהי רצון ונצעד עם עול-מותך על שכמינו על דרך בהירה. יהי רצון ונחזור לשדות, שעזבת אותם כדי לחרוש ולזרוע ולהחיות את הכל שאיננו עוד.
ולא היה לשוא קרבנך, כקרבנם של כה רבים, ונדע כי גם בנפלך פנית לחיים. ואנו שנשארנו מוכנים לכל, ניקח על עצמנו את תפקיד החיים בכל כבדם, כמו שאתה לקחת על עצמך את תפקיד המוות למען החיים.

טוביה רובנר
מתוך החוברת "שישה שנפלו" בהוצאת קיבוץ מרחביה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

עוד לא יבשה הדמעה על אבדן צילקה וחנן בהפצצת יום ראשון, והנה התבשרנו שבאותו יום נפל בחזית לטרון חברנו יעקב. ידענו, כי בשבועות האחרונים נמצא יעקב במקומות ובפעולות מסוכנים. לא הירבה לבקר בבית וממעט היה לספר על פעולותיו, אולם ממקורות אחרים ידענו, כי יעקב עמד בראש פעולות שונות, ויצא בשלום. הפעם הוטלה עליו משימה לפרוץ אל משטרת לטרון, בראש פלוגתו הלך לבצע את המשימה - ונפל בה.
בימים אלה כשנופלים רבים מבין בנינו ואסון רודף אסון, אנו עומדים אלמים, כשלפנינו מוטל חבר צעיר, שכל החיים עוד היו לפניו. מה נאמר ועוד לא אמרנו נוכח האסונות שפקדונו?
ידענו את יעקב כשהוא בא אלינו נער, בחברת הנוער. ראינו אותו איך למד בעקשנות את השפה העברית, ואחר כך התערה במשק ובחברה. זכורים הימים, כיצד נלחם בעקשנות על מעמדו בעבודה. משהשיג את מבוקשו השקיע בתפקידו את כל אונו ומרצו. בחזרו עם הקבוצה מגן-שמואל הוא לא לבד עובד בפלחה ונוהג בטראקטור, אלא גם מרכז בכשרון רב את ענף הפלחה, הענף המרכזי במשקנו. ובתפקידו זה הצליח כאחד ותיק.
כשנקרא לחזית ההגנה ידענו מראש, כי יידע בהצלחה לרכוש לו מעמד כראוי לו בחטיבה. והוא אמנם הלך מחיל אל חיל. הוא גילה בפלמ"ח את עוז-רוחו וכוח-אופיו, והכירו בו אדם שאפשר לסמוך עליו. בימים האחרונים פגשתי חברים אשר חיו במחיצתו של יעקב בפעולות ומחוצה להן - כולם ידעוהו כאדם בעל אחריות רבה, בעל משמעת בלתי-רגילה, ויחד עם זה כמפקד אשר לא שכח את מידת החברות ביחס לחבריו ופקודיו.
הפצע הוא טרי. ביגון ובגאון אנו זוכרים את חברנו יעקב אשר הלך מאתנו ללא-עת.

שילק - משולם סדן

(עם התקבל הידיעה על מות)
מתוך החוברת "שישה שנפלו" בהוצאת קיבוץ מרחביה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

באת אלינו בימי מלחמה ובסערת הקרב ונלקחת מאתנו בסערת הקרב. שבע שנים ראינו אותך וליוינו אותך באהבה ובהוקרה. ביום המר והנמהר בו שיכלנו את צילקה ואת חנן, נפלת אתה חלל על הרי יהודה, כשהסתערת בראש פלוגתך על בניין משטרת לאטרון. לבנו לא גילה לפה את החרדה לשלומך. ידענו כי אם יש מקום-סכנה הדורש גבורה ואומץ-לב, שם אתה לא תיעדר. הגורל מינה אותך - ילד לפשוטי היהודים בטראנסילבאניה - להיות אחד ממגיני ומפורצי מבואות ירושלים, הנאבקת זה ששה חודשים. בין נפתולי הכבישים שבין יריחו וירושלים יכולת יום-יום לסכנות ברוחך האיתן, בהעזתך ובאמון שנסכת בכל פקודיך.
אלה שנלחמו בהר הקאסטל יודעים לספר על פלוגתך שהיתה כמעט קרבן עולה לשחרור העיר הנצחית. כגזע איתן שענפיו נגדעו, חרקת שן, הידקת שפתיים וערכת כוחותיך מחדש.
נדירים מאוד היו ביקוריך בבית ובהופיעך בינינו התהלכת כאגדה רחוקה, אגדת נער עולה ששלום מבואות יהודה הופקדו בידיו. לא הקפנו אותך בשאלות ולא הטרדנוך, ידענו כי עולם של עוז רוח ונפתולי גורל מקופל בך, והן לא רצית מעולם שיפנקוך אף בשמץ של שימת לב מיוחדת. עשינו רצונך ולא הרבינו לדבר אודותיך. אך ידענו אותך וסמכנו עליך. ראינו את גילויי אופייך מאז ימי בואך הנה ואהבנו אותם.
כמה אהבנו את הנער המתעקש להיות פלח ומחלק את זמנו יום אחד לטראקטור ויום אחד ללימודים. כמה סמכו עליו ועל שכלו הבהיר מדריכיו, עת הוא נאבק עם נערים חברי קבוצתו, מייסר ומוכיח ודורש הגשמת מצוות. המצפון שלך הילך טוהר, חלוציות ואהבת חברים סביב, על כן וכשלא-ברצונך הפכת עמוד-תווך בכל אשר פנית, במרחביה, בגן-שמואל ושוב במרחביה. וזו הפעם נתנסו ידיך, בגרת והשלכת, ושבת במלוא כוחך לעבוד את שדותינו. לא נדבק בך רבב של רכרוכיות, עת השעה דרשה החלטה אמיצה. כאלה רצינו לראות את חניכי התנועה.
בימי הסערה אשר נקשרה מעל ראשינו, הרחקת כל שמץ של חשש מצפוני וזיקקת עצמך השכם והערב בחברה, בעבודה ובנאמנות לתנועה, באהבה לביתך הצעיר. ראינוך חוזר באחרונה אלינו, את מבטך הלוטף את מרחביה ואת שדות החציר והקמה המחכה לגדיש. ראית אותנו מכונסים פנימה כשבלים בעת סופה וצירפת אלינו את כמיהתך לשוב ולהיות כבימים ההם חורש וקוצר. היה זה רק לפני 5 שבועות, ומאז מה רבו המהלומות שניתכו עלינו. אתה חזרת לבסיסך אי-שם ואנו והטף נושאים את לבנו האוהב אליכם העובדים הצעירים, הטובים ומפללים שלא יקרה לכם רע, בזכות צעירותכם, בזכות האשה והטף והבית העמל.
לא ניתן לך לחזור. לא זכינו לראותך שוב מהלך בינינו. בסערת הקרב בעמק אילון נפלת חלל. אין לנו נחמה, יעקב. היית לנו לנר ששלהבתו מיתמרת ועולה, - והנה כבתה השלהבת. אך גאותנו עליך, כאן טופחת וגדלת, כאן לימדת מוחך לחשוב וידיך לשלוח לכלי עבודה, כאן שאבת את הרוח העשוי ללא חת, כאן הפכת להיות מנער לעלם ועד גיבור-מלחמה. כאן שתלת נצר - עד לדמותך שלא תמוש מאתנו לעולם.
נוח בשקט בקבר בין יתר הלוחמים הגדולים המקדשים בגבורה את שם ישראל.

אליעזר רייך

(עם התקבל הידיעה על מותו)
מתוך החוברת "שישה שנפלו" בהוצאת קיבוץ מרחביה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח