לוחם גביש יהודה ז"ל

קורות חיים

יהודה בן יונה ויעקב. נולד בי"ז בתמוז תרפ"ז (17.7.1927) בחדרה.
בבית חונך על ערכי תנועת העבודה וספג את אווירת בניין הארץ. למד בבית החינוך לילדי עובדים ע"ש ארלוזורוב במושבה והיה חבר בתנועת "הנוער העובד". מוריו מספרים עליו שהיה בעל נפש רגישה ומסור לחבריו, נטה לוויכוחים בנושאים הלאומיים והחברתיים, גילה בהם עירנות ומידת השכל הישר. בתום לימודיו בבית החינוך יצא להמשך לימודים בבית-הספר המקצועי "מקס פיין" בתל-אביב במגמת החשמל.
לאחר שנה נאלץ להפסיק את לימודיו מסיבות כלכליות וחזר לחדרה. שם החל לעבוד בבית-מלאכה לתיקוני רדיו והמשיך גם לפעול בתנועת "הנוער העובד". אחר כך יצא לסמינר מדריכים ונשלח להדריך בסניף התנועה ברמת-גן. יהודה הצטרף לגרעין ההכשרה "שדמה" של חניכי התנועה מתל-אביב ושכונת בורוכוב, שעשו את שנתם הראשונה בגינוסר, שם התגייסו לפלמ"ח בחודש ספטמבר 1944.
מספרת חביבה, חברתו לגרעין: "זוכרת אני את בואו לקבוצה. גבוה, בהיר ובת-צחוק נעימה על שפתיו. קליטתו היתה קשה, התלבט הרבה ולבסוף התגבר ונשאר". חברי הגרעין עברו אחר-כך ליגור במסגרת פלוגה א' בגדוד הראשון של הפלמ"ח. ביגור "נשא בנאמנות בעול, בנכונות רבה ובענווה, היה פעיל בוועדות ודרש פעילות גם מאחרים", אף נתן את דעתו לאירגונו של גרעין-הכשרה צעיר יותר. בתחילת שנת 1946, עם הצטרף גרעין ההכשרה לקיבוץ רביבים, הוחלט להשאיר את יהודה במסגרת "האחוזים" לפלמ"ח. יהודה היה נסער עקב החלטה זו אך קיבל את הצו, נשאר ביגור, מקום שם סיים קורס מפקדי כיתות והדריך בגדוד הראשון.
אור לי"ח בסיון תש"ו (17.6.1946) נערך מבצע "ליל הגשרים" שבמסגרתו יצאו יחידות פלמ"ח לפוצץ אחד-עשר גשרי כבישים ומסילות ברזל בשמונה מקומות בארץ, על מנת לנתקה מן הארצות השכנות. יהודה יצא עם יחידת פלמ"ח לפוצץ שני גשרים, גשר הרכבת וגשר הכביש, שנטו על נחל אכזיב. היחידה נתקלה באש שירו נוטרי הגשרים וארבעה-עשר לוחמים נהרגו: שלושה עשר מתוכם, ויהודה ביניהם, נהרגו כשהאש פגעה בחומר הנפץ שנשאו אתם וגשר הרכבת נהרס על הלוחמים שתפסו מחסה בין עמודיו.
בן 19 היה יהודה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בקבר אחים בבית העלמין בחיפה. הניח הורים ושני אחים.
ארבעה ימים לפני העלמו היה לאחרונה בבית. בא לפנות ערב, עייף ורצוץ, ולמרות הכל עבר והסתכל בכל פינה, כאילו רצה לספוג לתוכו כל פרט מהנעשה. כל כך נרגש היה עד שלא יכול היה להוציא הגה מפיו. לבסוף אמר:"מאושר אני שיש לי בית כזה". עוד באותו ערב היה מלא תקווה לחזרתו הקרובה הביתה.
בשנת תשכ"ח (1968) הועברו עצמותיהם של י"ג חללי הפעולה לקבר שנכרה בלב האנדרטה שהוקמה לזכרם במקום נפילתם, בחוף אכזיב.
פרקי חייו וגבורתו הונצחו בחוברת שיצאה לאור בקבוצת רביבים בסיון תש"ז, בחלוף שנה מיום הנפילה ; בחוברת מס. 53 של פרסומי הפלמ"ח, סיוון תש"ז, בשם "לזכר הי"ד שהלכו ולא שבו" ובספר "בכל מאודם" - יד לבני חדרה.