טוראי בורשטיין מנחם ז"ל

קורות חיים

מנחם בן אביגדור-אריה ומוניה. נולד בכ"ז בתמוז תר"ץ ברובנה, ווהלין, שהייתה שייכת אז לפולין. גדל מילדותו באווירה עברית בבית אביו המורה ואמו הגננת.
ב-1936 עלה עמהם ארצה והתחנך בבתי-ספר במקומות השונים של עבודתם החינוכית - באילת השחר, תל-יוסף, בית-אלפא, תל-עדשים, בבית-הספר המשותף בעמק הירדן ובכיתות-ההמשך במשמר-העמק, ואחר-כך בבן-שמן. אהב בילדותו את הטיפול בעדר הצאן ואחר-כך את הטיפול בעצי-פרי.
בלימודים התעניין ביחוד בספרות, בהיסטוריה ובסוציולוגיה. היה חובב ואספן מפות, אהב לשוטט בשבילי הארץ ובטיוליו הרבים הכיר את כל פינותיה. ברשימותיו על ספרים שקרא וכן ברשימותיו על בעיות אנושיות, לאומיות וחברתיות בעולם, בעולמנו בכלל, ובחברת הנוער של סביבתו בפרט, נראית הבנה מקיפה ומעמיקה בעניינים הנדונים, המובעת בהרצאה בהירה ומשכנעת בצורתה ובאמת פנימית שלה.
גם לרחשי לבו נתן ביטוי נאה בשירים שהחל לכתבם בגיל 14-15. היה פעיל ומפעיל. בעל רצון ומרץ להועיל ולהיטיב ובעל יכולת ארגונית בחיי החברה. אחד מטובי המדריכים בתנועת "השומר הצעיר" בשנות לימודיו בכיתות-ההמשך וכממלא-תפקידים אחר-כך בגרעין-ההכשרה שלו בנגבה.
מרשימותיו ומסיפורי חברים מתגלה שהתמסר למשימותיו בכל הרצינות, כאדם מבוגר ואחראי, ותשומת-לבו הייתה נתונה לכל פרט ופרט בחיי הגרעין כדי להעלות את הרמה התרבותית וכושר הביצוע של היחידים והקולקטיב הקטן. תקיף היה בדרישותיו מהחברים, וכלפי המבוגרים שבקיבוץ. בתנועה ידע לעמוד על הדרישות והצרכים של חבורתו בנימוס אבל בתוקף.
בראשית תש"ח יצא עם חלק מקבוצתו להכשרה מגויסת בלהבות-הבשן, וגם שם עמדו מיד אנשי המקום על סגולותיו הטובות וחיבבוהו. אחרי זמן מועט הגיעה בשורת המדינה מלייק-סאכסס ורבו הסכנות וההתקפות מהסביבה וגם מעבר הגבול הסורי. באותו חורף רווי הדמים והסכנות תרם את חלקו כאחד המבוגרים בשמירה, בהגנה ובסיורים. ביחוד התמחה בטיפול בנשק וגם סיים קורס בנושא זה מטעם הפלמ"ח.
ממכתביו נראה שלמרות עיסוקו רב-הצדדים בענייני ציבור, בעבודה ובהגנה, לא הסיח דעתו ואהבתו מההורים ומאחותו הקטנה. וגם בימים הקשים הללו הוסיף לרקום את טורי שירתו ובכל מאודו דבק בחיים וביצירה, ועם זה קיבל על עצמו את חובת ההקרבה למענם.
וכה כתב בשירו "אלמונים" (מוקדש לחנה סנש): "אלמונים נצאה, אלמונים לא נחזור, והלב יודע-לא תצחק אלינו נערה". ובשיר "יום יבוא" כתב: "אי-אז בעתיד לא נדע יום יבוא, בתפילה וברינה, נריע לקראתו, יום יבוא, למענו נפול שותתים, למענו, למען שדותיו הירוקים".
וכך, למען שדותיו הירוקים של יום יבוא, עבר עם גדוד הפלמ"ח ביוני 1948 להילחם בדרך ירושלים ושם נפל במשלט בכפר סריס ביום ב' בתמוז תש"ח (9.7.1948). נקבר בשייך-באדר א'. ב-10.9.1950 הועבר להר-הרצל בירושלים.
ספר בשם "מאשר הגה הלב" הכולל את רשימותיו ושיריו הופיע לזכרו בהוצאת נ. טברסקי, תל-אביב, בנוסף, מופיעים חלק משיריו בספר 'גווילי אש', חלק ראשון.