סרן ברשי עמנואל ז"ל

קורות חיים

בן ד"ר דויד (רופא ילדים, מהציונים המעטים בהונגריה, נשיא הקהילה במערב בודפשט) ויוכבד-מינה (סופרת נודעת בעתוני וינה בימים ההם). נולד ב- 9.7.1914 בבודפשט.
ב- 1922 עלה ארצה עם הוריו ואחיותיו, נדד עמהם במקומות העבודה של אביו (בצפונה של העיר העתיקה בירושלים, בבתי-החולים של "הדסה" בצפת, חיפה ותל-אביב) ולמד במכינה של "בית-הספר הריאלי" בחיפה ובבית-הספר הדתי "תחכמוני" בתל-אביב. לא היה שקדן, אך הלימודים כאילו דבקו בו מאליהם. לחג בר-מצוה קיבל מאת ידיד המשפחה ח. נ. ביאליק ספר תנ"ך עם הקדשה בכתב-ידו.
מתוך האהבה למולדת, "כמו צבר מלידה ולמעלה מזה", הרבה לטייל בארץ, כדי להכיר אותה ולספוג את מראותיה. מתוך החלטה להקדיש עצמו להחיאתה בזיעתו ובעמלו, הלך אחרי סיום בית-הספר העממי ללמוד חקלאות ב"מקוה-ישראל". שם הצטרף בגיל 15 למיסדי קן "השומר הצעיר" ולגרעין ההגשמה שלו, ואחרי שלוש שנות לימוד היה מבוניו ומנושאיו של הקיבוץ ה"שומרי" הארצישראלי הראשון.
בכיבוש העבודה בפרדסי חפצי-בה שליד חדרה עמד בתחרות עם הפועלים הערביים בקטיף ובסבלות, אחר-כך כשחנה הגרעין על "הכביש התורכי" מצפון לרמת-גן, עובד בפרדסים, בעגלונות, בתעשית בלוקים ובמטבח, ובאותו זמן היה פעיל-תרבות ומשתתף בעיצוב דמות החברה הקיבוצית. דרש תמיד התישבות-קבע והתקשרות הקיבוץ לכברת-אדמה מסוימת, ופעם אף הציע לחבריו לעלות למחנים העזובה. כשנועד קיבוצו להתיישב בקצה העמק המזרחי בעמק בית-שאן, נשלח לשם בין הראשונים. עבד בחפירת התעלה מבית-אלפא וחפירת הבורות לעמודי החשמל והפליא בתפוקתו הרבה. לבסוף יסד עם חבריו את משק תל-עמל (ניר-דויד). נמצא מוכשר גם לעבודה בטרקטור והרבה לחרוש בטרקטור באדמות עמק בית-שאן. במשק העלה כל עבודה - ברפת, בשדה ואפילו בבור הזבל - לדרגת חשיבות. בהשפעתו המחנכת הרגיל את החברים לסדר אף בעניני יום-יום פעוטים. בתל-עמל השתרשה האמונה כי דבר שעמנואל נטל על עצמו בודאי יהיה מושלם. נאבק עם עצמו וקיבל את דרישות החיים הקיבוציים על נטיותיו האישיות.
חיבב את הילדים ונתחבב עליהם וביחוד משעה שגם בנו ובתו נוספו על הקהל הקטן. מתחת לקליפתו הנוקשה נתגלה לחבריו כאיש-רעים ובעל הומור טוב. איש התרבות והשכל, עורך עלון הקיבוץ ומרצה בשיעורי תנ"ך באהבה ובידיעה, מכבד-הורים למופת, עוזר לחברים בהתגברות על בעיות וקשיים בעבודה. ידע את שפת הערבים ומנהגיהם, קיבל בפועל לרשות הקרן הקיימת לישראל את הקרקעות שרכשה בעמק בית-שאן, שימש בהצלחה כשומר-שדות, בא במגע עם השכנים והדריך את המתיישבים בשמירה על גבולות הקרקעות והמגע עם הערבים, שהכירוהו וכיבדוהו בכינוי "שיך טויל". ביחסים עם השכנים נהג והנהיג זהירות קפדנית ועם זה - שמירה תקיפה על הרכוש והכבוד היהודי. כשלמותו בעבודה ובחברה התגלתה שלמותו גם בשירותי הגנת המולדת.
ל"הגנה" הצטרף ב- 1932.
בתקופת המאורעות ב- 1936 התגייס לנוטרות ושימש כשומר-שדות בעמק בית-שאן וכאחראי לבטחון בהקמת ישובי "חומה ומגדל". במשך השנים סיים קורסים למ"כ ולמ"מ והדריך בקורם למ"כ.
ב- 1947 התנדב לפלמ"ח והדריך בקורס ארצי למ"כ.
במאי 1948 הועבר לגדוד אחד בחטיבת "גולני" כמפקד פלוגה והגיע לדרגת סרן וסגן מפקד הגדוד. גם בצה"ל בלטו תכונותיו העיקריות: סדר ונקיון למופת, אומץ, שרשיות ויסודיות. השתתף בראש פלוגתו בכיבוש "כאוכב אלהוא", זרעין, והכפר מזאר, בקרבות ג'נין בשעת הנסיגה נשאר לחיפוי בצנדלה ורק לאחר שהציל בלילה פלוגה מגדוד אשר נשארה "במוקיבלה", נסוג גם הוא. אחר-כך השתתף בכיבוש נצרת ועוד. בשירותו דאג לטובת אנשיו, עודד נחשלים, עזר לחלשים ונסך בהם רוח חיים ורצון.
כשהועבר אל הנגב ובימי השקט שבין הקרבות הרבה לשוטט במרחביו ולהגות בדבר עתידו החקלאי של האזור. בקרבות האחרונים נשלח לתפוס את משלט 86 דרומה מכפר-דרום, לשם איום תכסיסי על מסילת-הברזל עזה - רפיח. המשלט נכבש בהסתערות ואנשינו התבססו בו אלה שהשתתפו בקרב זה ונותרו בחיים יודעים לספר איזה כוח עמידה והקרבה נדרשו מכל אחד באותו לילה מכריע של 22 בדצמבר 1948 כדי להגיע בדרך לא דרך אל המשלט המבוצר והעדיף בכוח אדם, בנשק וביתרון טופוגרפי. כל אנשי הגדוד הפצועים מקרבות קודמים ואף אלה שלא היו בקו הבריאות ביקשו להשתתף בפעולה זו והדבר ניתן להם. הודות לכך ולמורל הגבוה ששרר בקרב אנשי הגדוד נכבש משלט 86.
המצרים, ריכזו למחרת הכיבוש כוחות שריון וחיל רגלים להסתערות מחודשת על המשלט. כשתקפו המצרים משלושה צדדים, הרעים המפקד עמנואל על-פני המרחב: "גדודנו לא נסוג!" "לא לסגת, להסתער בכידונים!" הגשם שירד מנע העברת נשק מסייע לעזרת כוחותינו, מחמת החול נסתמו אף כלי הנשק הקלים. באין תחמושת הסתערו החיילים ברימונים ובפגיונות על השריון המצרי ומפעיליו, וגרמו להם אבידות כבדות. ואכן החזיקו אנשינו מעמד כמעט עד הכדור האחרון. בסערת הקרב חש עמנואל לעזרת חייל פצוע והרימו להוציאו על כתפיו מתחום-האש ותוך כדי כך נפגע מרסיסי פגז ונפל בבוקר יום 23.12.1948 והובא לקבורה בתל-עמל ביום 13.1.1949.
בדברי הספד לזכרו נאמר בין היתר:"מותו של עמנואל היה אבידה כבדה לגדוד כולו. שיקולו הנבון והמהיר, אומץ ליבו, מסירותו ויכולתו ללכד סביבו אנשים - עשוהו למפקד מוכשר ונערץ על כולם."
לזכרו הוציא הקיבוץ את החוברת "עמנואל ברשי איש תל-עמל". צבא הגנה לישראל קרא על-שמו את מחנה ג'וליס הבריטי אשר נמצא באזור קרית מלאכי ובאר טוביה.