דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי ברט אלעזר ליזר ז"ל

Beret Elazar Laiser
Beret Elazar Laiser
בן שושנה ואהרן
נולד בחיפה, ישראל
ב-י"ח כסלו תרפ"ט, 1/12/1928
גוייס ב-1945
שרת בפלמ"ח
יחידות: הגדוד הראשון, חטיבת יפתח, פל' ד'
בהכשרת מעוז א', 1946-1949
תפקיד: לוחם
נפל בקרב בהגנת משמר העמק
במלחמת העצמאות
ב-כ"ט אדר ב תש"ח, 9/4/1948
מקום נפילה: משמר העמק
נקבר בקרית מוצקין
בן 19 בנפלו

קורות חיים

אלעזר בן אהרון ושושנה. נולד ב- 1.12.1928 בחיפה. בהיותו בן שנה וחצי חלה במחלת שיתוק ילדים ברגלו האחת, ורק תודות לטיפולה המסור של אמו, שהיה מסור לה כל ימי חייו, החלים במידה רבה, אם גם נשתיירו בו סימני המחלה. את לימודיו סיים בהצטיינות בבית הספר העממי בקרית-מוצקין. מחוסר אמצעים החל לעבוד במקום עבודתו של אביו, ואם כי הופלה לטובה במקום עבודתו לא יכול לשאת את יחס הניצול כלפי חבריו הנערים ומקץ שמונה ימים עזב את מקום העבודה. מנהל בית הספר גילה בו כשרון למתימטיקה ויעץ לו להמשיך את לימודיו בבית הספר הריאלי חיפה. נתקבל לבית הספר הריאלי וזכה לסטיפנדיה חלקית, נתן שיעורים לתלמידים חלשים כדי להיות לעזר להוריו. עם זאת סייע בידי אמו בעבודות הבית והגינה, ובשעות לילה מאוחרות היה שוקד על לימודיו. סיים את בית הספר הריאלי בהצטיינות במקצועות ריאליים, בתעודת בגרותו נרשם:"לבעל תעודה זאת ניתנת הזכות להתקבל בלי בחינות לאוניברסיטה העברית ולטכניון העברי".
יצא לשנת-שירות בהכשרה המגויסת של הפלמ"ח של תנועת "המחנות העולים" שאליה השתייך. הואיל ושאף ללמוד בטכניון השתלם במתימטיקה במגמה לסיים קורס למדידת שטחים ולהשתכר בעבודה זו להוצאות לימודיו. בהיותו בהכשרה בבית-השיטה, יגור ומעוז ויתר על מקומו בצריף בין חבריו והקים לו אוהל מיוחד כדי שיוכל בשעות הפנאי להתמסר ללימודים באין מפריע.
בפרוץ מלחמת-השחרור יעצה לו אמו לבקש שחרור בגלל סימני מחלתו מילדותו. על כך השיב לה: "אם לא נקדם את פני אויבינו בשדה-הקרב, ינצחונו על מפתן ביתנו". במשך כל הזמן השתתף באופן פעיל בקרבות במסגרת חטיבת יפתח-פלמ"ח והתגלה כחייל למופת ולוחם אמיץ.
השתתף בהדיפת הערבים בקרב "טירת צבי" ובעוד פעולות בגלבוע ובסביבתו. יצא עם הגדוד הראשון להדיפת האויב שהתקיף את קיבוץ משמר העמק, כשהכשרת "מעוז" בראש. ביום הראשון יצאו לקרב באיזור בית-ראס ולאחר שעות כשהביאו להם אוכל התרומם מעל פני הקרקע וצלף ערבי פגע בו בליבו, הוציא אנחה ומת במקום, ביום 9.4.1948. פונה ונקבר בקרית מוצקין.
אחרי מותו נמצאה בין חפציו תעודה רפואית המקנה לו שחרור מהצבא מטעמי בריאות.

אלבום תמונות

תעודות וחפצים

מפרי עטו

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לזכרו - שלמה

זמן רב חלף מן הימים ההם, וקשה לשבת ולהעלות על הנייר ואפילו מקצת הדברים הראויים להיאמר.
פעמים נדמה לי, כי אנו משתדלים להשכיח מלבנו, עד כמה שאפשר, את העובדה שהחברים נפלו. כשאנו מסובים, משוחחים ומעלים נשכחות, הרינו משתדלים שלא לדבר על חללינו, כאילו אינם עוד, אלא מזכירים את דבריהם, מנהגיהם, תעלוליהם ומעשי הקונדס שלהם - וכך מדמים בנפשנו, כי המלחמה והדם לא היו אלא סיוט לילה בלבד, ועתה, כשהכל שקט והולך במסלולו, שוב נהיה כולנו יחד ונמשיך לחיות, כאילו לא קרה דבר.
אלעזר - החלל הראשון שלנו.
גם הקרב היה לנו ראשון, עדיין לא האמנו, כי כדורים עלולים להזיק. לא האמנו, שאנחנו נפגע.
לאחר קרב של שעות רבות הובא האוכל. כולנו קמנו מעל פני הקרקע. אלעזר ספג כדור בלבו, פלט אנחה ומת.
היה חבר ואיננו עוד.
רק עתה התלבט: ללמוד, או להתגייס. רק עתה בא אל הפלמ"ח, רק עתה אהב את חיי הפלמ"ח, ציפה לדז'ובים מסביב למדורות ובכל ישותו חי את האימונים. רק עתה היה מסור לכלל ואהוד על הכל...
אכזרית היא המכה. יש ואנו מדמים בנפשנו, כי רק פעם בחייו חש האדם שלנו מכה כזו. אלעזר איננו. לייזר איננו. שוב לא אראנו.
ולנו, עצמנו, נאמר: נכבד את זכרו בעבודה, באהבת הארץ והאדם.
שלמה גולנד (רביבים)

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - חברה

אליעזר מעולם לא בלט ולא שאף להתבלט. שקט היה ונחבא אל הכלים. זכורים לי הימים, עת כולנו עוד ישבנו על ספסל הלימודים. לא רחוקים הם הימים הלל אך יש ונדמה שנצח עבר מאותה תקופה חסרת הדאגות. ככולנו כן גם אליעזר מוכן היה תמיד למעשה קונדס ובטוחני שבחוג חברים מצומצם היה ילד ככל הילדים, אך בחברה רחבה יותר, אין שומעים אותו ובכתה לא כל שכן. ואף על פי כן ידע את שעוריו וחביב היה על כל בני הכתה. "גיזר" קראנו לו בלשון חבה. אטי היה בהליכותיו לפעמים עד ודי להכעיס, אך מהיר היה בעזרתו למי שזקוק לה ותמיד האירה בת צחוק את פניו והשקיפה מהם ביתר שאת את טוב ליבו. מי חשב בימים עת למדנו, טילנו, רקדנו ושרנו יחד על הגורל שטומן העתיד בחובו לכל אחד מאתנו! כן, לשיר אהב אליעזר וקולו שקט ובוטח ככל הופעתו.
כאשר סימנו את כתה י' שהיתה אז האחרונה, ועברנו לבית הספר הריאלי בחיפה, השתנה אליעזר כל שהוא, התבגר, הרצין, היה יותר מעורה בחברה ואף השמיע דברים לעתים קרובות יותר מאשר הורגלנו. אמנם על שאיפות עצמו גם אז לא הרבה דברים. יתכן שמשום שלמקורביו היו ידועות ויתכן שמשום שעדין לא בשלו די צרכן. אח"כ התפרדה החבילה יותר ויותר. חברי הכתה התפזרו לכל קצות הארץ, מי להכשרה ומי ללמודים ומי לבנין בית ישראל. היינו נפגשים לעתים מזומנות ומעלים זכרונות ושמחנו בפגישות מקריות אלו.
עתה הגיעתני הידיעה על נפלו של אליעזר בקרבת משמר העמק. חבריו במחזור העלו את זכרונו באשר הם שם, מן הנגב ועד הגליל, והנם אבלים עם משפחתו השכולה. תקותנו עזה שקרבנכם היקר לא יהיה לשווא ושתזכו לראות בהתגשמות החזון שאותו קדש אליעזר הי"ד בנופלו.
חברה
מתוך גליון אחדות, טבת תש"ט

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח