טוראי בן ציון בנימין ז"ל

בכל פעם שאתה נפרד מהם בלחיצת יד, עולה בלבך השאלה: האם נתראה?... ושוב באה בשורה כמהלומה: שניים נשארו בשדה, - בנימין ואליהו. היו בין החברים אשר שאלו: "מי זה בנימין?" ואין השאלה מפליאה כל כך. כי בנימין נמנה על השקטים שבחברה וסגולותיו לא בלטו בקהל. אנחנו שהכרנו אותו על ידי עבודה משותפת ראינו בו בחור טוב-לב, 'רדום' במקצת, פשוט. רק מאוחר שמענו על לבטיו בתוך החברה, כי העיק עליו לעמוד בצד. אולם כאשר החליט בתום תקופת הנוער, שדרך החברה תהיה גם דרכו, נשתנה בו דבר. הפך להיו חברתי, עליז יותר. ניכר היה בו הרצון לכבוש ולתפוס את מקומו. בא הגיוס, יצאו לפעולת הרשונות וחרדה היתה בו: איך הוא ישא את הזעזועים שמוכרחים לעבור על כל אחד שם? ובשמחה ראיתי אותו בביקוריו, נראה היה שכוחות גלומים בקעו בו. "שם" עבד במקלע. שכב עם חבריו אחרי גל אבנים, מולו התוקפים. קבל פקודה, התרומם עם מקלעו - כדור פלח את ראשו.

אלפרד

אין ביכולתי להעלות זכרונות מני רבים על בנימין. אופיני לגביו דוקא שאין רבים, כי היה אחד השתקנים בחברה שעשו דרכם בצנעה. זוכר אני את בנימין בהגיעו אלינו. היה חשדן ומתבודד והמשיך בדרך זאת כמעט שנתיים. ולפתע לעינינו התגלה אחר, לכשארגיש גם הוא שלאחר סיום תקופת הנוער תלויה הצלחת החברה במסירותו של כל אחד. ולא פעם תמהנו לשמוע את בנימין בשיחות חברים בהגדרות קולעות לאור המצב. קשה היה לו אז. חשב לעזוב אותנו אך הגיע למסקנה שפעילותו העצמית תוסיף לו כח עמידה בחיי הקיבוץ. וכך גם היה, החל מכניסתנו לפלמ"ח ועד יום מותו.
את שעות הפנאי ניצל על אף תקופת האימונים הקשה. לא פעם ראינו אותו משוחח עם חברי קבוץ על טכניקה, מתמטיקה ופיזיקה כדי להבין בעזרתן את התעופה. רצון מיוחד היה לו בלימוד התעופה. שקד בלי הרף על לימוד זה אך לא הזניח שטחי פעולה אחרים. הוסיף לפעול בועדת התרבות ובמקצועו בנגריה התקדם במהירות מפליאה.
אהבנוהו כולנו דוקא מתוך כך, שהשינוי אשר חל אצלו נתחולל מתוך הבנה עמוקה לחיי קיבוץ ומהפכה עצמית. לא נשכח את רצונו העז לארגן חיים חברתיים בקסרקטין בתנאים הגרועים ביותר לחיי חברה. בנימין שימש אז מגנט לכל החברה שבלתה בצותא בשפתו המיוחדת ובהלצותיו המתמידות בינו לבין אליהו.
חברתנו נפגעה קשה במותם של בנימין ואליהו, אותם החברים שתמיד רבו בינהם, ושלריבם היתה משמעות חברתית, שאליהו הוכיחה, ברגע שקם להגיש עזרה ואף הוא נהרג במקום.
לא אהלל את בנימין אחרי מותו כפי שנוהגים. נפל הוא, אך ידע לשם מה נפל וידע לגלות לנו נאמנותו עד הסוף.
חברתנו לא תשכחנו. גם היום אנו רואים בבנימין ומעשיו דמות של חבר יוצר ובונה.