סרן גינצבורג רפאל-רפי "התרנגול" ז"ל

קורות חיים

רפי בן לודוויג וגרטרוד . נולד ב-9.3.1925 בפרנקפורט ע"נ מיין שבגרמניה וב-1933 עלה ארצה עם הוריו שהתיישבו ברמות-השבים והקימו שם משק חקלאי בו עבד אביו נוסף על עבודתו במקצועו כרופא קופת -חולים.
הילד בחר לו מיד את השם העברי רפאל (על שם המלאך - הסביר). התעסק בחיבה במשק, ואחרי סיימו את כיתה י' בבית-הספר בכפר-מל"ל ב-1941, החל ללמוד חקלאות בבית-הספר על שם כדורי.
התגייס לפלמ"ח והשתתף באימונים. משגמר ב-1943 את אימוניו נכנס לשירות מלא בפלמ"ח וצורף לגרעין שהתיישב בקיבוץ בית-קשת , אך לא ניתן לו להיקשר בקביעות למשק, כי מפקדיו דרשו ממנו והוא ציית להמשיך בשירות. עד מהרה עלה לדרגת מ"פ.
בתקופת המאבק השתתף בכמה מבצעים נועזים ומסוכנים של הפלמ"ח: פיצוץ הראדאר על הכרמל, שחרור המעפילים ממחנה עתלית, פיצוץ הרכבת, וכן הצליח להתחמק עם כל מחלקתו ומצור יגור אחרי "השבת השחורה "ועוד. נפצע כמה פעמים. החלטת או"ם על חלוקת הארץ מצאתהו מפקד הגליל המערבי. אחר-כך הדריך בקורסים למ"כ, אך סירב להמשיך בשירות בעורף וכך נראה לו גם השירות שהוצע לו במטה. לדרישתו התקיפה הועבר לשירות קרבי. הוא חזר לחטיבה וקיבל את פלוגה ג' בגדוד השלישי, של חטיבת "יפתח".
בעצם לא חיבב את הצבאיות ואת המלחמה. במכתב שכתב כמה חודשים לפני מותו, נאמר: "אני מעריך ממש רק תכונה אחת אצל בני אדם וזו, טוב הלב. גם עלי וגם ג'וני (עלי בלסקי וג'וני פלאי מקרית ענבים) הצטיינו בתכונה זו. ובכלל, אני כל כך אהבתי אותם, למרות זה, שכלפי חוץ, לא היה הדבר מורגש. אינני חושב שיש הרבה אנשים היודעים את הדבר. קשה לי פשוט לתאר את החדר שלנו בלי עלי, המבט העמוק שלו והתעניינותו בכל דבר. מה שמרתיח אותי בכל העניין, הוא לשמוע מפי כל מיני אנשים, שכבר התרגלנו למספר כזה של קורבנות וכבר איננו מתרגשים. לפי הרגשתי, אף פעם לא אוכל להתרגל לדבר כזה. ובכל פעם זה מעציב אותי ומדכא מחדש. תתפלא לשמוע זאת ממני, אבל דעתי שאילו היה איזשהוא פתרון חיים שאיננו מחייב כל כך הרבה דם וקורבנות, הייתי מוכן לוותר על הציונות. הצרה היא שאינני רואה פתרון כזה. באין ברירה הנני נשאר ציוני נאמן". וכך מילא את חובתו במסירות ובהצלחה.
היה מרבה לתבוע מעצמו, ולכן מצא אוזן קשבת אצל אחרים ועלה בידו לחנך אנשים ללא רקע אידיאולוגי ולהפכם לפלוגות ממושמעות ופעילות.
השתתף בהרבה מבצעים וקרבות נגד הכנופיות , ואחר-כך - בדרגת סרן - נגד הצבאות הסדירים של האויב. בקרב על כיבוש לוד פגע כדור ברגלו ונאלץ לשכב שלושה שבועות בבית ההורים ועוד בטרם הספיק להבריא, חזר לפלוגתו ונשלח לנגב.
בהתקפת נגד של האויב הומטרה אש כבדה של מרגמות מבית חנון ותותחים מיד מרדכי, אל המישלט אותו תפסה פלוגתו של רפי. שריקת הפגזים התערבה בהתפוצצויות הבלתי פוסקות ובזעקות הפצועים שרבו מרגע לרגע. ורפי התרוצץ בין העמדות, העניק פקודות והוראות. היה בהופעתו הרבה מביטחונו ומהשקט הנפשי שלו. תוך כדי הקרב, נפצע קשה. לשאלה: "רפי, איך אתה מרגיש עצמך?" ענה: "אין דבר, יהיה טוב. האם יש עוד פצועים?" קרא לממלא מקומו: "שמור על פלוגתנו".
מת ביום 17.10.1948 למחרת היום הובא למנוחת -עולמים בבית-קשת.
בדברי הספד לזכרו נכתב בין היתר: "שש שנים היית בפלמ"ח וכאילו התגלמה בך דרכו. היית דוגמא אישית של מפקד, זו העושה למיותרים את כל אמצעי העזר של דרגות, הצדעות והבדלים. הערכת ביותר את רוח הפלוגה ואת הבנת כל איש טוראי. היית רחוק מהחשבת התארים והדרגות. מ"פ רצית להיות, צמוד עם האנשים.. כמה חרדת לגורל הפלמ"ח, יצירת הפאר של טובי הדור הזה המקודשת בדם של יקרים. ומה מר, ללא נשוא, לדעת, שהאידאלים שלך והדרך שלך נקברים אף הם במקום להיהפך לדרך לכולם."
לאות הוקרה למפקד האהוב נקרא אותו משלט בשמו "משלט רפי". הלא הוא אותו משלט הצופה אל אדמות הקבוצה הצעירה שהתיישבה בדרום, קבוצת ארז.