טוראי גראופה יצחק ז"ל

דברי הספד של האב ביום השנה לנפול יצחק

אספת אבל נכבדה!
בדברי במקום זה, בשפה בלתי ידועה לכם, אני מבקש את סליחתכם, שלא עלה בידי, בגילי, ללמוד את שפת מולדתי החדשה.
עברה שנה של אבל מאז אבדת לנו, יצחק היקר, אין להביע במלים את אשר נלקח מאתנו. לא רק בחוג משפחתך המצומצם. במיוחד לאחיותיך אשר כה אהבוך ואביך המסור לך, גם לקרובי משפחה אחרים היית דוגמא לנאמנותך המשפחתית.
גם בחוג חבריך, יצרת הוקרה כלפיך, על יסוד רגש החובה הטמון בך, במלאותך כל תפקיד בפניו הועמדת. כך ידעת להגן על כבוד יהודי ואדמה יהודית. ולא הססת להעמיד את עצמך מול כח גדול של אויב, לצערנו גרם אומץ לבך זה למותך.
הנה נא אתה באדמת המכורה, אשר חפצת לבנותה למען המולדת החדשה-ישנה. דף גבורה הוא לך ולדורך, אשר הקריב בגבורה את חייו להצלת המולדת. בתולדות העם ירשמו לעד שמות הנערים אשר מסרו כאן, יחד איתך, את חייהם הצעירים.
ינחם אלהים את השכולים, ותעמוד לנו זכות התלהבותכם במסרכם את חייכם הצעירים למעננו, להמשיך ברוחכם את בנין והגנת מולדתנו, למען לא לשוא היו חייכם, אשר נתתם להגשמת רעיונכם.
מצאו כאן את מנוחת העולם אשר זכיתם לה. משפחותיכם האבלות אשר כה אהבוכם לא ישכחוכם לנצח.

א מ ן !

מתוך חוברת לזכרו.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

זו המלחמה, בעליתה משלב אל שלב בסולם האכזריות - מקשיחה את לבותנו. דברים אשר אך תמול שלשום ראינום כשיא האימים - הסתגלנו אליהם במהירות מפתיעה. דומה לרגעים כי האדם הפך לאבק פורח וערכו - כאפס ואין. ואין הלב נצבט בנפול הרבים, אין הבכי מצוי במעוננו בגדול השבר מאוד.
אך המות אינו פוסח גם על ביתנו. ובפגוע בנו שליחיו, בנפול חברינו - משהו זע, אף בלב הקשיח הזה, שחושל בזוועות ההרג אשר מסביבנו. ופה או שם תראה חבר מוריד ראשו בעצב ובמסתרים ניגרת טיפת דמע.

נשתנו אורחות החיים. ואותו איש אשר בסתיו ובחורף נטע את המטע הראשון באדמותנו אשר בנגב - הוא שעמד ושמר מכל משמר על כל טיפת מים לבל תתבזבז - וכך הלך המטע והנבל. כי אנשי עבודה - היו לאנשי צבא, וחיי העמל הפכו לחיי מלחמה.
אתה, יצחק, אשר כה שקדת על לימוד החקלאות, אשר ספר המטעים לא מש מידך, אשר השקעת עמל כה רב בבנית המשק - הפכת שוב לאיש צבא. ובמקום ספר בא הברן, במקום המטע - מחסן הנשק, במקום רכוז המשק - דאגה לאספקה מלחמתית.

אכן, נפלאים דרכי איש ומוזרות נתיבותיו. דרכו של יצחק בתוכנו - ודאי מיוחדת היא ומפליאה עד מאד.
ראשיתה, בשביל המתפתל מדפנה לכפר-סולד, בהיותנו שם בעבודה. בצהרי יום, עם מזודה על הכתף הופיע זה האיש, אשר לא הכרנוהו מקודם וכל שידענו עליו, היה כי הוא הגיע אלינו מהגמנסיה שברמת גן. מבטי סקרנות והתפעלות נשלחו אליו מכל עבר -והא נסה להכות שורש בתוכנו.
ובבוא יום הבריגדה - קם והלך. ואיך הלך!! בשפע-הוד ההתנדבות העצמית. קם ואמר: אני רוצה להתגייס. אני רוצה להילחם. ואנו שלחנו אותו. והאמנו באמונה שלימה -כי הוא בשליחותו לא יכזיב, וישוב אלינו חזק שבעתיים.
ואכן - כך חזר.
וכאן באו לבטיו. רצה לעסוק בחקלאות - ולא נמצאה לו הדרך. ומשנפתח לו פתח ללמודים הלך ללמוד. על לימודיו הרבה לשקוד - ושב אלינו איש חקלאי, רב ידיעות, רב רצון ורב מרץ.
וסופה של דרכו בתוכנו - בהגנה על משק השכן מול התקפת אויב אדירה, עם מכונת יריה, בראש הלוחמים.
כך בא אלינו, כך חי בתוכנו וכך נפל בקרב.
גל אבנים בבית קברותינו לרגלי אחת הגבעות - גל-עד לפרשת חיים גדועה של איש בעל קומה.
יהי זכרו ברוך ברוך!

יוסקה פ.

מתוך חוברת לזכרו.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

בעצם הימים החמים של מלחמת עשרת הימים כאשר נשמעו אצלנו הדי התפוצציות עמומים, הדי הקרב המכריע על נגבה, השתרר אצלנו אז שקט שידענו מה פרושו. ידענו שהמצרים שמו להם למטרה להגיע לתל אביב בדרך הקצרה, הם העדיפו שלא להתקיף את הישובים היות והלקח שקיבלו בנירים ובכפר דרום לימד אותם שלא משתלמת להם פעולה כזו וברגע, שהיה ברור להם שנגבה חסמה בעדם את הדרך, ניסו לנצל את הזמן שנשאר לפני שתיכנס ההפוגה, בשביל לבסס את קויהם ולהבטיח את בסיסהם - קבלנו ידיעות שהם מתכוננים להתקיף את בארות יצחק ואותנו, היות והם ראו בשתי הנקודות האלה מקור סכנה לבסיס האספקה העיקרי שלהם בעזה.
יום לפני ההתקפה על בארות יצחק קבלנו ידיעה, שהולך להתקיים שמה קורס למכונה חדשה, שרק אז הגיעה ארצה "ביזה". לכולנו היה ברור, שהאיש שישלח לקורס הזה הוא, יצחק, היות והוא היה המדריך בשבילנו למכונות. הוא מסר את מקלע הברן למישהו אחר ויצא. לא היה לנו ספק, שיחזור עם הכלי החדש ושהוא ידריך את כולם בצורת הפעלת ואופן השימוש בו.
למחרת בבוקר הרגשנו, שמשהו הולך ומתחולל, השקט שנמשך כמה ימים הופרע על ידי הפגזה והפצצה איומה על בארות יצחק. מרחוק ראינו, שהכל בוער, עשן כיסה את כל המקום, היום המכריע הגיע. ידענו שבאם יצליחו בבארות יצחק ימשיכו אלינו. אחרי קרב אכזרי ובעזרת תגבורת של צבא שהגיע בסיוע חיל תותחנים הצליחו לגרש אותם. עם ערב השתרר שקט ורק בלילה נודע לנו, שיצחק נפל חלל. כדור פגע בו בעומדו, בסערת הקרב, באחת התעלות באותו היום. יום המערכה על בארות יצחק, מילא יצחק תפקיד חשוב מאוד והוא תיקון הכלים, שהתקלקלו במערכה הוא היה מומחה לזה ורק אחרי שנפגעו רוב האנשים שעבדו עם המקלעים, יצא עם המקלעים לאחת התעלות הפתוחות ובו ברגע שהפעיל את המקלע פגע בו כדור האויב.
אז ידענו, שהשתתפותנו בקרב על בארות יצחק לא היתה רק הסתכלות מרחוק, מתוך אזלת יד, אלא היתה פעילה ויצחק נפל למענה בשליחותנו.

אבנר.

מתוך חוברת לזכרו.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.