עמידת בארות-יצחק במתקפות הצבא המצרי

קיבוץ בארות-יצחק עלה על הקרקע, ב-28 בינואר שנת 1943, כ-5 ק"מ מעזה. הקיבוץ השתרע על שטח גדול יחסית, היקף הגדר היה כ-2300 מ'. מעברה נמתחה גדר דו שיפועית שכללה קונצרטינות. בין הגדרות נמתחה גדר עכביש ורק בחלקה הצפוני הונחו מוקשי נעל. עם תחילת פעולות האיבה חיו בקיבוץ 250 נפש, מהם 70 לוחמים, 70 ילדים, השאר הורים ונשים. לרשות הקיבוץ היו 35 רובים, 10 תתי-מקלע, 6 מקלעים, 1 מק"ב, מרגמה "2 ולה כ-30 פצצות ומרגמה "3, כ-200 רימוני יד, פיאט, בקבוקי מולוטוב ושקיות חומר. במסגרת ביצור יישובי הנגב נבנו בבארות-יצחק 7 עמדות סטנדרטיות ובצידן 2 עמדות משנה, ו-3 מקלטים. בנוסף לעמדות, בוצרו שני בתים (חדר בכל בית) – אחד בצפון היישוב ואחד בדרומו. בחדר נבנתה עמדה והחלל בין העמדה וקירות החדר ותקרתו מולאו בשקי חול. בין העמדות והמקלטים נחפרו תעלות קשר.

הפגזות ראשונות ופינוי הילדים הנשים והזקנים: ב-14 במאי אחה"צ הופגז הקבוץ, תוצאות ההפגזה: נפגעו כמה בניינים, הצריפים נשרפו, מגדל המים נפגע והתרוקן ממים, ולוחם אחד נפצע. הקבוץ ביקש שיפונו הילדים ונשים בהריון. למחרת – ב-15 למאי, חודשה ההפגזה שנמשכה לסירוגין כל היום. התוצאות - הרוגה ו-4 פצועים נוספים. בליל 16-15 למאי התקרבה ממזרח שיירה לפינוי הילדים, האמהות והבלתי לוחמים, על המשק הונחתה הפגזה והשיירה עצרה. כעבור כ-30 דקות ההפגזה פסקה, השיירה נכנסה לאזור המשקי, המפונים עלו ופונו לדורות. בנקודה נותרו 85 לוחמים ולוחמות. הישוב הפך למעין מוצב בחזית, ההפגזות על המשק נמשכו מדי יום, לעתים אש הטרדה דלילה, לעתים הפגזה מרוכזת עזה.

התקפת הצבא המצרי ב-2 ליוני: באחד ביוני 1948 הופגזו המשק והבאר - שהייתה ממוקמת 800 מ' מצפון לישוב - בעוצמה רבה. במקביל הופגז גם קיבוץ סעד השכן. בתום ההפגזה פונתה הבאר מלוחמים.
למחרת, ב-2.6.48, פתח הצבא המצרי בהתקפה על היישוב. ב-09:30 החלה הרעשה כבדה על המשק והבאר. על גבעה צפונה מהבאר נראה ריכוז גדול של מכוניות משוריינות ורגלים. משם פתחו באש מרגמות ומק"בים על הקבוץ. המק"ב והמרגמה השיבו אש נגד ריכוז האויב. ב- 10:00 הוקפה הבאר בטנקים, הם התקדמו לקרבת הגדר, פתחו באש תותחי ה-2 ליטראות של הטנקים על מבנה הבאר. המק"ב המשיך להמטיר אש על המצרים שבסביבות הבאר. ב-11:00 הגיע האויב לגדר הבאר. מוקשים התפוצצו, אך הבאר נפלה.
החלה התקפה שמוקדה לעבר הקבוץ משני כיוונים – מצפון מערב ומדרום מערב. ב-11:30 נראה טור של 5 נושאי ברן ו-7 מכוניות משוריינות נושאות צבא מצפון, בדרך מהבאר אל הקבוץ. מאחורי כל נושא ברן צעדה כתת אויב במבנה מכונס ובקומה זקופה. המגינים העבירו את המק"ב לעמדה מס. 8 [העמדה הצפון-מזרחית]. ניתנה הוראה לירות בהגיע האויב לטווח 250- מ'.
4 מכוניות נושאות חי"ר התקדמו מדרום, לקמפ המצרי, משם עברו דרך פרדס עד 500- מ' מהמחנה הישן. שתי המחלקות ירדו מהרכב והתפרסו בשטח. המגינים שיגרו את הברן לעמדה 5 (העמדה הדרום-מערבית). ב-12:00 שיווע הקבוץ לתגבורת. ב-13:00 החל האויב לסגת בכוון צפון, גם הבאר פונתה. מדי לילה יצא פטרול להפעיל את הבאר שסיפקה מים לקבוץ. כעבור 10 ימים היא פוצצה ע"י פטרול מצרי.

ההתקפה הגדולה - ב-15 ליולי: הכוח המצרי התוקף כלל גדוד חי"ר מוגבר-(3 פלוגות חי"ר מצריות, פלוגה סעודית ומחלקת הנדסה) – סה"כ כ-500 לוחמים. הסיוע לכוח התוקף כלל סוללת תותחים 25 ליטראות (4 קנים), סוללת מרגמות (6 קנים) שתי כיתות מקלעים בינוניים, פלוגת משוריינים נושאי תותח (12) ו- 2 יחידות זחלילים נושאי ברן.
ב- 07:00 החלה הפגזה כבדה מתותחים 25 ליטראות שלוותה בהפצצה מהאוויר - הוטלו כ-30 פצצות. מטוסים מצריים פעלו בשמי המרחב לאורך היום – בארי, סעד, דורות, ניר-עם ורוחמה הופצצו מספר פעמים. ב-08:15 נתפסה גבעת המחנה הישן, כק"מ דרומית ליישוב ונפרס עליה הרתק הדרומי שכלל תותח 6 ליטראות, 6 מרגמות "3 ו-8 מק"בים; על רכס כק"מ מצפון לישוב התמקם הרתק הצפוני שכלל מרגמות "3, 2 מק"בים ומחלקת אבטחה; המשוריינים נערכו על הרכסים המקיפים את המשק משלושה עברים (צפון, דרום ומערב) .
ב-09:00 נפגע מגדל המים, המים פרצו ושטפו את עמדת המרגמה, שניים מתוך ארבעת המקלטים וחלק מתעלות הקשר. פצצות מרגמה ותחמושת אחרת נרטבו ויצאו מכלל פעולה. למטה אבדה השליטה והעמדות לחמו באופן עצמאי.
בחיפוי מסך העשן, ההפגזה וההפצצה האווירית, התקדמו כמעט ללא הפרעה, הפלוגות הסתערו, ב-2 צירים - אל הקטע הצפון מערבי ואל הקטע הדרום מערבי של המשק. בשלב זה נפגעה בפגיעה ישירה עמדה מס' 7 בפינה הצפון-מערבית של היישוב. כל מגיניה, בהם 2 חיילים מהגדוד השביעי נהרגו ונוצרה פירצה בהגנת היישוב.
התוקפים חדרו דרך פישפש בגדר ולאחר קרב פנים אל פנים, בו נהרגו 4 מגינים, שהיו בעמדות המשנה, הם כבשו שני בתים, בשורת המבנים החיצונית. בשורה הבתים הפנימית, שנמצא במרחק 15 מ' בלבד ממקלט המטה, נכבש הפעוטון.
ב-10:30 הוחל בפינוי העמדות מגזרות צפון, מזרח ודרום לקו הגנה פנימי שאולתר – אל תעלות הקשר סביב המקלטים ול- 2 העמדות שנבנו בתוך בתים.
המא"ז שלח את כיתת העתודה, שהייתה במקלט, להדוף את האויב מהפעוטון. 3 פעמים תקפו ונהדפו. לעומת זאת הצליחו המגינים להסתנן למבנים הגובלים באזור שנכבש, הטילו כ-70 רימוני יד על התוקפים וירו פגז פיאט שפגע באחד המבנים, המצרים נסוגו מהבניין. בניסיונות תקיפה אלו המא"ז נפצע, סגנו נהרג. ונפגעו 5 לוחמים נוספים.
ניסיון של האויב לתגבר את כוחותיו ולשפר עמדות, נהדף באש המק"ב, שפעל מעמדה חדשה בבית המבוצר הצפוני. בשעות הצהריים השתררה הפוגה בלחימה. ב-15:00 ניסה האויב לקדם תגבורת.
סמוך ל-10:00 הורה ממלא-מקום המח"ט - חיים ברלב לגדוד התשיעי, להכין כוח שיצא לעזרת בארות-יצחק. ברוחמה התארגן כוח, בפיקודו של שמחה שילוני, שכלל פלוגת ג'יפים (9 כלי רכב), 2 מחלקות זחל"מים (6 כלי רכב), מחלקת משוריינים (2 משוריינים), פלגת (2) תותחי 65 מ"מ, 2 תותחי 20 מ"מ (מהם 1 על זחל"ם).
הכוח יצא באיחור ב-13:00, בהתקרבו לסעד הותקף הכוח על ידי מטוסי קרב שהטילו פצצות וצלפו על הטור. כלי הרכב התפזרו בשטח, תפסו מחסה בואדי ובערוצים מסביב והשיבו באש נ"מ. אחד הזחל"מים נפגע בהפצצה. מפקד הכוח, שמחה שילוני, החליט להניע קדימה את פלגת התותחים.
ב-18:00 פתחו התותחים באש על פרדס שחידה, בו ניצפו אנטנות המפקדה המצרית. אחד התותחים, ירה על הדרך ממחנה שדה התעופה לבאר ופגע בטור משוריין מצרי, שנערך בין שדה התעופה ליישוב. מספר פגזים שפגעו בריכוז הרכב גרמו לבהלה והחיילים החלו נסים.
חיילי האויב, שכבר היו בקיבוץ, הבחינו בנסיגת התגבורת מאזור הבאר. ב-18:45 החלו גם הם בנסיגה שהפכה למנוסה. אש תותחי ה-65 מ"מ ואש המק"ב, הוסטו לכיוון הנמלטים. אבדות האויב היו כבדות, כ-100 הרוגים ובהם 4 קצינים בדרגת יוזבאשי (סרן) וכ-100 פצועים.
אבדותינו היו כבדות ביותר. בקרב נהרגו 17 לוחמים, מהם 13 חברי קיבוץ. וכן 2 חיילי הגדוד השביעי שהיו במקום בתצפית, חבר בארי, וחבר תקומה שנקלעו לקרב בהיותם במקום במעבר. נפצעו 15 מהמגינים ו-3 מאנשי התגבורת.
עם רדת החשיכה נכנסה לישוב מחלקת זחל"מים מהגדוד התשיעי שהעמיסו נשק שלל . גם מחלקת חי"ר מהגדוד השני נכנסה למשק, המ"מ קיבל פיקוד ומיד החלו בתיקון הנזקים וארגון המקום להגנה.
לאחר ההתקפה האחרונה נשארו רק 40 מלוחמי הקבוץ כשהם תשושים גופנית ונפשית. חברי הקבוץ החליטו לנטוש את המקום ולעבור לוילהלמה במרכז הארץ.