טוראי דגני אהרן "איציק" ז"ל

קורות חיים

אהרון בן יעקב ושושנה. נולד ב-25.1.1915, יו' בשבט תרע"ה בז'גוצ'ין אשר במערב-גליציה למשפחת חסידים. למד ב"חדר" ובבית-ספר עממי פולני. ב-1923 עברה המשפחה לעיר טרנוב הסמוכה. שם הצטרף האב למפלגה הציונית "מזרחי" ואף רכש חלקת-אדמה בארץ, ואהרן ואחיו הצטרפו ל"השומר הצעיר".
עבד שנים אחדות במסגרות וכשיצא להכשרה החל מתאמן בשקידה בדיבור עברי, באמרו: "גם פרוזדורו של ההיכל מחייב קדושה", ובהכנה לעליה, כבר יש להתחיל בחיים ארץ-ישראליים. מההכשרה גויס לצבא הפולני ושירת בחיל התותחנים. נשא ברצון את תלאות השירות בראותו גם בכך הכשרה לקראת הבאות, כשיהא צורך להילחם לשחרור ארץ היהודים. במלחמת-העולם הרחיק קצת לנדוד מזרחה עם הצבא הפולני הנסוג, עד שנשבה בידי הגרמנים.
ברח מהשבי ועבר לשטח הכיבוש הרוסי, וכפי שאמר להוריו בבקרו אצלם בדרך נדודיו, ראה בהליכה לרוסיה התחלה של עליה לארץ-ישראל, שכן בדרכו מזרחה יתקרב אל ארצנו במזרח... עבד שלוש שנים בסיביר בחרטות-מתכת והתמחה בה. בשמעו כי הצבא הפולני שהוקם בסיביר עומד לצאת אל המזרח התיכון - הצטרף אליו והגיע עמו לארץ דרך פרס ב-1944.
כאן החליף את מדי הצבא בלבוש אזרחי והצטרף אל חברי הכשרתו בנתניה. עלה עם ראשוניהם להתיישבות ביד-מרדכי נטה שכם לבניית המשק. שם גם נשא אשה ובמשך הזמן נולדו לו בן ובת.
במשק עבד במסגריה וכחייל ותיק היה פעיל בענייני הביטחון ובעיקר בטיפול בנשק ובשמירתו. נודע כחבר עליז וחביב על הילדים, שהיו מתקהלים סביבו ליהנות משריקתו המוסיקלית.
בחורף תש"ח קיים את חובות הזמן בטיפול בנשק, בשמירה, בליווי שיירות וכיוצא בזה. אחר-כך בהגנת המקום נגד הפולשים המצרים. תוך כדי הרעשות אוירוני האויב יצא להציל את רכוש המשק. ביום 19.5.1948, בעמדו מוכן לפקודה ליד מקלט המטה, נפגע מפגז שנפל בקרבתו, ופצוע קשה כוסה בעפר המכתש ורק רגלו נשארה מבחוץ, וכשהוצא שוב לא הייתה בו רוח חיים.
אהרון דגני נקבר ביד-מרדכי, השאיר אשה, בן ובת.