קרבות יד-מרדכי
קבוץ יד מרדכי שכן על ציר הכביש בדרכו של חיל הפלישה המצרי צפונה. בדקה האחרונה פונו מהקבוץ הילדים ואמהותיהם. החברים ועמם אנשי הפלמ"ח שנשארו, בלמו בלחימה עזה ובמחיר אבידות כבדות, את תנועת הצבא המצרי לעבר מרכז הארץ במשך שבוע ימים. העמידה נתנה למדינה שזה קמה אפשרות להתארגן.
טנק מצרי, קיבוץ יד מרדכי
לציון הנופלים בקרב יד מרדכי
לציון חללי הפלמ"ח בקרב יד מרדכי
עמדות הגנה בקיבוץ יד מרדכי
עמדות הגנה בקיבוץ יד מרדכי
עמדות הגנה בקיבוץ יד מרדכי
קיבוץ יד מרדכי שוחרר
קיבוץ יד מרדכי שוחרר
חטיבת הנגב - 2 - חטיבת הנגב, לחימת יחידות הפלמ"ח בנגב הנצור (בגזרה הצפונית)
מעל יד מרדכי
קבוץ יד-מרדכי גבל בכביש החוף. תוכנית חיל המשלוח המצרי להתקדם צפונה, חייבה אותו לכבוש המקום בכל מחיר.
ערב הקרב היו בקיבוץ 320 נפש- גברים, נשים וטף. מתוכם 113 לוחמים, בהם 92 חברי קבוץ, 21 פלמחאים בשתי כיתות ובנוסף כתת נוער שיועדה ללחימת נ.ט. באמצעות בקבוקי מולוטוב ושקיות חומר נפץ. הכוח כלל כ-60 רובאים, 5 נושאי תמ"ק, 2 חוליות רגמים "2, צוות מק"ב, 2 צוותי מקלע קל ופיאט, כיתה לכיבוי דליקות, 20 אלונקאים ו-5 רצים/קשרים. היה במקום רופא ו-7 חובשות, שחולקו בין הקטעים. המשק הוקף בשתי גדרות - הפנימית גדר משקית רגילה והשנייה - דו שיפועית. בין הגדרות נמתחה גדר "עכביש". מסביב למשק נבנו 10 עמדות עפר ל 4-3 לוחמים, ששלטו באש לאורך הגדר שבגזרתן, תוך חיפוי הדדי בין העמדות. את העמדות חיברו תעלות קשר. בקיבוץ נחפרו 5 מקלטים – 3 לבלתי-לוחמים, אחד לשרות הרפואי ואחד לַמַּטֶה. בכל מקלט היו כ-20 מקומות ישיבה.
על גבעה שלטת, כ-300 מ' מדרום למשק, נבנתה מצדית (פיל-בוקס), בנויה בטון, וסביבה סוללת עפר בגובה 1.8 מ' וגדר כפולה. המצדית נועדה ל-8 לוחמים וכללה מלאי תחמושת, מזון ומים. שתי העמדות הדרומיות נתנו חיפוי מצוין לאגפי המצדית.
ב-16.5 בלילה הגיעה כיתת פלמ"ח שהביאה כ-300 מוקשי נעל. עד ההתקפה המצרית הונחו רק 50 מוקשים, השאר התפוצצו במחסן במשך ההתקפה המצרית.
ב-18.5 שעה 03:00, ממש ערב הקרב, פונו 99 ילדים, 28 אמהות, מיניקות ומטפלות לרוחמה. במשק נשארו כ-70 חברות, מהן 15 במערך הלוחם. השאר היו אמורות לסייע בקיום ענפי המשק.
ב-18.5 - שעה 17:00, הטילו 2 מטוסים מצריים פצצות רסק ותבערה על הישוב. בכפר הערבי דיר-סניד התארגן גדוד חי"ר מצרי, שתוגבר בפלוגת משוריינים, 2 גונדות תותחי שדה 25 ליטראות (8 קנים), 2 כתות מק"בים (4 מקלעי ויקרס).
היום הראשון למתקפה – 19 למאי 1948
ההתקפה החלה בבוקר ה-19 במאי בהפצצה אווירית והפגזה מתותחי 25 ליטראות ומרגמות "3. בחסות ההפגזה נערך הכוח המצרי – פלוגת חי"ר אחת בואדי מדרום למצדית, 2 פלוגות חי"ר ופל' זחליליות נושאות מקלע ברן – כק"מ צפונית-מערבית משם, במטעים שמדרום מערב לקבוץ.
שריוניות תפסו עמדות מעבר למסילה, לאורך הרכס ממזרח למשק ופתחו באש מתותחיהם, בעיקר על המצדית ומגדל המים. שני לוחמים נפצעו, שאר הלוחמים פינו את המצדית ותפסו שוחות לידה. הקשר הטלפוני בין המצדית למַטֶה נותק. ב-10:00 הסתערה פלוגת חי"ר מצרית מדרום ומדרום מערב על המצדית. ב-10:15 נותק הקשר בין יד מרדכי והמטה בניר-עם והתחדש רק ב-15:00. ההסתערות על המצדית נערכה ב-3 גלים מחלקתיים, שסבלו אבידות כבדות. ההתקפה נהדפה בקרבת הגדר, באש המצדית ועמדות מס' 1 ו-10 מהחצר וממרגמה 2", שחיפו על אגפי המצדית.
סמוך לסיום ההסתערות על המצדית, החלה הסתערות על עמדות מס. 1 ו-2. עד 17:00 ערכו המצרים 3 הסתערויות. המגינים פתחו באש, רק כשמסתערים הגיעו לקרבת הגדר. ההתקפות נהדפו, תוך אבידות כבדות למצרים.
בין ההסתערויות על עמדות 1,2 החליט מפקד המצדית לסגת מהמצדית, לוחמיה נסוגו והצטרפו ב-13:00 לעמדה מס' 1.
עד 17:00 מנע ירי מעמדה מס' 10 את תפיסת המצדית הפנויה בידי המצרים. משנכבשה המצדית פתחו משם באש מק"בים על היישוב, גם ההפגזות נמשכו לסירוגין כל שעות הלילה.
בקרבות היום הראשון נהרגו 6 לוחמים ו-11 נפצעו. כמעט כל העמדות לא היו ראויות ללחימה, תעלות הקשר נסתמו בחלקן והגדר נפרצה במקומות רבים. כבוש המצדית איפשר ירי מק"בים שכיסה חלק ניכר מהיישוב. ב-22:15 שידרה יד מרדכי לגדוד השני: "...מוכרחים לכבוש את המצדית הלילה. אין לנו כוחות לזה – שלח כוח לכיבוש...". גם לחטיבת הנגב לא היו כוחות.
היום השני למתקפה - 20 במאי:
בשעה 10:00 חודשה ההפגזה המצרית. ב-11:00 בחיפוי מק"בים ותותחי משוריינים מהמצדית, הסתערו חיילים מצריים, על עמדות 1 ו-2. הם הגיעו לקרבת הגדר ונהדפו באבידות כבדות, באש מטווח קצר ובהטלת רימונים. המק"ב היחיד, שסייע באש לעמדה מס. 1, נפגע. במהלך היום נערכו 5 התקפות שהאחרונה בהן נהדפה ב-18:30. כל ההתקפות נערכו במתכונת דומה - בחיפוי מסך עשן, התקרבה פלוגת חי"ר מלווה בזחלילים נושאי ברן, לגדר שלמרגלות עמדה מס' 1 וניסתה לפרוץ אותה. בסוף היום עלה מספר חללי יד-מרדכי ל-18: 13 חברי קבוץ ו-5 מלוחמי הפלמ"ח, בהם גם מפקד הפלמ"ח במקום. מספר הפצועים היה 20, מהם 14 חברי הפלמ"ח ו-6 חברי קבוץ. לאחר רדת החשיכה נקברו ההרוגים במקלט הרוס.
לאור המצב הקשה נשלחה מגבר-עם מחלקת תגבורת. המחלקה שנעה ברגל, נשאה עמה תחמושת נוספת, הגיעה ליד-מרדכי בשעה 03:00. חלק מלוחמי המחלקה החליפו לוחמים מהקבוץ בעמדות הדרומיות. אחרים תיקנו עמדות ותעלות קשר ואספו נשק שלל. הגעת המחלקה חיזקה את רוחם של לוחמי יד-מרדכי.
אתנחתא - 21 - 22 במאי 1948
ב-21.5 הוחלף גדוד החי"ר המצרי מס' 1 בגדוד חי"ר מס' 2. על יד-מרדכי עברו יומיים ללא הסתערויות, אך אש ארטילרית, מרגמות וצליפות מהמצדית ומהמשוריינים בגבעות שממזרח נמשכו. הלוחמים שיקמו את העמדות והתעלות, אולם הן חזרו ונפגעו באש המצרית. היה מחסור במנות דם, מצב הפצועים והתנאים בהם שהו היה קשה, שני פצועים מתו. הרופא הגיע לאפיסת כוחות וביקש לטפל בפינוי הפצועים באמצעות הצלב האדום. המורל בקרב המגינים היה ירוד. המא"ז תבע תגבורת, או פנוי הישוב באותו לילה. אנשי יד-מרדכי העריכו שיש שתי אפשרויות סבירות – משלוח תגבורת ניכרת ליישוב, או פינויו.
יום האחרון למתקפה - 23 במאי 1948
בגברעם ריכזה החטיבה את כל הכוח הנייד שעמד לרשותה – 2 מחלקות ו-6 משוריינים. הכוח נועד לפרוץ ליד מרדכי, מחלקה אחת יועדה לתגבורת ואילו השנייה לאבטח את פינוי הפצועים. הפריצה הייתה אמורה להתבצע ב-22.5 בלילה אך נדחתה עקב ערפל כבד.
בצהרי ה-23/5 גברה ההפגזה, בחיפויה, בין עמדות 1 ו-10 חדר למשק טנק מצרי בודד. למקום הוזעק מטול פיאט שירה 2 פגזים שהחטיאו. שנים מהמגינים הסתערו על הטנק והטילו בו רימוני יד. הטנק נעצר, שלושה אנשי צוות יצאו ממנו – אחד נהרג ושנים נמלטו.
במקביל - רובאים, שריוניות וזחלילים נושאי ברן ומק"בים ריתקו מהמצדית את שתי העמדות שבאגפי עמדה מס' 1. בחיפוין, הסתערו על העמדה שתי פלוגות חי"ר. כאשר עברו את הגדרות, נסוגו הלוחמים מהעמדה. כוח שקובץ, הסתער על העמדה, תוך ירי והטלת רימונים, מצאה ריקה ותפס אותה מחדש. סמוך לחשיכה פסקו התקפות החי"ר. כעבור זמן, בחסות החשיכה ומסך עשן כבד, הצליחו המצרים לגרור את הטנק ו-2 שיריוניות שנפגעו.
בקרבות היום נהרגו 6 לוחמים נוספים ואחרים נפצעו. מספר הפצועים הגיע ל-40. מערך ההגנה שובש, מרבית העמדות נהרסו, הגדרות נפרצו במקומות רבים והאנשים היו תשושים – פיזית ומורלית. גבר הלחץ של חברי הקיבוץ לפינוי.
הנסיגה - 24 במאי 1948
ב-23.5, עם חשיכה, יצאה השיירה מגבר-עם ליד-מרדכי. בשיירה היו 8 כלי רכב (משוריינים ומשאיות) ושתי מחלקות פלמ"ח, כולל מחלקת "חיות הנגב", בפיקודם של גרשון דובמבוים ("דבמבם") ושמחה שילוני.
כשעברה השיירה במחנה בריטי עזוב, נתקלה במארב מצרי. 3 המשוריינים הראשונים, ובהם המפקדים ומחלקת "חיות הנגב", פרצו והגיעו למרחק כ-250 מ' מיד-מרדכי. משוריין אחד נפגע וחזר לגבר-עם ואילו האחרים נותרו מעבר לחסימה המצרית. דבמבם, שילוני והפיקוד בגבר-עם היו משוכנעים שכל המשוריינים הצליחו לעבור.
בחצות נכנסו דבמבם ושמחה שילוני ליישוב ברגל. הם הביאו הוראה ממטה החטיבה להמשיך בלחימה. הם דנו במצב עם המא"ז וסגנו, שטענו שללא תגבורת של 2 מחלקות, לא יחזיקו מעמד. בשלב זה התברר לשמחה ודבמבם שלרשותם רק מחלקה אחת, שנדרשה לפינוי הפצועים.
המחלקה הורדה מהמשוריינים והפצועים הועברו במאמץ רב והועמסו על המשוריינים. "חיות הנגב" הופנו לתקיפת החסימה המצרית. המחלקה תפסה עמדות על גבעה מול החסימה המצרית, בחיפויה הצליחו המשוריינים עמוסי הפצועים, לעבור את השטח החסום ולהגיע לגבר-עם.
בינתיים החליטו חברי יד-מרדכי לסגת ברגל לכיוון גבר-עם. ב-03:00 רוכזו חברי הקיבוץ ולוחמי הפלמ"ח והתחילו לנוע לגבר-עם, בקבוצות של 8-10 אנשים. היה ליל ירח מלא והפינוי היה מסודר. האנשים היו עמוסים בכל הנשק שיכלו לשאת ובאלונקות הובילו שני פצועים שלא פונו במשוריינים. השלב האחרון של הפינוי נעשה תחת אש ובחיפוי מחלקת "חיות הנגב", כ-180 אנשים - מהם כ-100 לוחמים ומספר פצועים מהלכים, הגיעו בשלום לגבר-עם באור יום מלא.
פצוע אחד מאנשי הפלמ"ח, מלווה בחבר משק וחובשת נשארו בשטח ונרצחו בידי המצרים. סך אבידותינו בקרב - 26 הרוגים, מהם 18 חברי הקבוץ ו-8 פלמחאים, וכ-40 פצועים.
המצרים נזקקו ל-5 ימי התארגנות ורק ב-29.5 החלו לנוע ממג'דל צפונה. יד-מרדכי נפלה, אך תרומתה בעיכוב הצבא המצרי הייתה משמעותית ונתנה שהות להתארגנות הכוחות בדרום.
יד-מרדכי שוחררה במבצע "יואב". חברי הקבוץ חזרו למקום, שיקמו את המשק מהריסותיו והמשיכו כישוב ספר.
ערב הקרב היו בקיבוץ 320 נפש- גברים, נשים וטף. מתוכם 113 לוחמים, בהם 92 חברי קבוץ, 21 פלמחאים בשתי כיתות ובנוסף כתת נוער שיועדה ללחימת נ.ט. באמצעות בקבוקי מולוטוב ושקיות חומר נפץ. הכוח כלל כ-60 רובאים, 5 נושאי תמ"ק, 2 חוליות רגמים "2, צוות מק"ב, 2 צוותי מקלע קל ופיאט, כיתה לכיבוי דליקות, 20 אלונקאים ו-5 רצים/קשרים. היה במקום רופא ו-7 חובשות, שחולקו בין הקטעים. המשק הוקף בשתי גדרות - הפנימית גדר משקית רגילה והשנייה - דו שיפועית. בין הגדרות נמתחה גדר "עכביש". מסביב למשק נבנו 10 עמדות עפר ל 4-3 לוחמים, ששלטו באש לאורך הגדר שבגזרתן, תוך חיפוי הדדי בין העמדות. את העמדות חיברו תעלות קשר. בקיבוץ נחפרו 5 מקלטים – 3 לבלתי-לוחמים, אחד לשרות הרפואי ואחד לַמַּטֶה. בכל מקלט היו כ-20 מקומות ישיבה.
על גבעה שלטת, כ-300 מ' מדרום למשק, נבנתה מצדית (פיל-בוקס), בנויה בטון, וסביבה סוללת עפר בגובה 1.8 מ' וגדר כפולה. המצדית נועדה ל-8 לוחמים וכללה מלאי תחמושת, מזון ומים. שתי העמדות הדרומיות נתנו חיפוי מצוין לאגפי המצדית.
ב-16.5 בלילה הגיעה כיתת פלמ"ח שהביאה כ-300 מוקשי נעל. עד ההתקפה המצרית הונחו רק 50 מוקשים, השאר התפוצצו במחסן במשך ההתקפה המצרית.
ב-18.5 שעה 03:00, ממש ערב הקרב, פונו 99 ילדים, 28 אמהות, מיניקות ומטפלות לרוחמה. במשק נשארו כ-70 חברות, מהן 15 במערך הלוחם. השאר היו אמורות לסייע בקיום ענפי המשק.
ב-18.5 - שעה 17:00, הטילו 2 מטוסים מצריים פצצות רסק ותבערה על הישוב. בכפר הערבי דיר-סניד התארגן גדוד חי"ר מצרי, שתוגבר בפלוגת משוריינים, 2 גונדות תותחי שדה 25 ליטראות (8 קנים), 2 כתות מק"בים (4 מקלעי ויקרס).
היום הראשון למתקפה – 19 למאי 1948
ההתקפה החלה בבוקר ה-19 במאי בהפצצה אווירית והפגזה מתותחי 25 ליטראות ומרגמות "3. בחסות ההפגזה נערך הכוח המצרי – פלוגת חי"ר אחת בואדי מדרום למצדית, 2 פלוגות חי"ר ופל' זחליליות נושאות מקלע ברן – כק"מ צפונית-מערבית משם, במטעים שמדרום מערב לקבוץ.
שריוניות תפסו עמדות מעבר למסילה, לאורך הרכס ממזרח למשק ופתחו באש מתותחיהם, בעיקר על המצדית ומגדל המים. שני לוחמים נפצעו, שאר הלוחמים פינו את המצדית ותפסו שוחות לידה. הקשר הטלפוני בין המצדית למַטֶה נותק. ב-10:00 הסתערה פלוגת חי"ר מצרית מדרום ומדרום מערב על המצדית. ב-10:15 נותק הקשר בין יד מרדכי והמטה בניר-עם והתחדש רק ב-15:00. ההסתערות על המצדית נערכה ב-3 גלים מחלקתיים, שסבלו אבידות כבדות. ההתקפה נהדפה בקרבת הגדר, באש המצדית ועמדות מס' 1 ו-10 מהחצר וממרגמה 2", שחיפו על אגפי המצדית.
סמוך לסיום ההסתערות על המצדית, החלה הסתערות על עמדות מס. 1 ו-2. עד 17:00 ערכו המצרים 3 הסתערויות. המגינים פתחו באש, רק כשמסתערים הגיעו לקרבת הגדר. ההתקפות נהדפו, תוך אבידות כבדות למצרים.
בין ההסתערויות על עמדות 1,2 החליט מפקד המצדית לסגת מהמצדית, לוחמיה נסוגו והצטרפו ב-13:00 לעמדה מס' 1.
עד 17:00 מנע ירי מעמדה מס' 10 את תפיסת המצדית הפנויה בידי המצרים. משנכבשה המצדית פתחו משם באש מק"בים על היישוב, גם ההפגזות נמשכו לסירוגין כל שעות הלילה.
בקרבות היום הראשון נהרגו 6 לוחמים ו-11 נפצעו. כמעט כל העמדות לא היו ראויות ללחימה, תעלות הקשר נסתמו בחלקן והגדר נפרצה במקומות רבים. כבוש המצדית איפשר ירי מק"בים שכיסה חלק ניכר מהיישוב. ב-22:15 שידרה יד מרדכי לגדוד השני: "...מוכרחים לכבוש את המצדית הלילה. אין לנו כוחות לזה – שלח כוח לכיבוש...". גם לחטיבת הנגב לא היו כוחות.
היום השני למתקפה - 20 במאי:
בשעה 10:00 חודשה ההפגזה המצרית. ב-11:00 בחיפוי מק"בים ותותחי משוריינים מהמצדית, הסתערו חיילים מצריים, על עמדות 1 ו-2. הם הגיעו לקרבת הגדר ונהדפו באבידות כבדות, באש מטווח קצר ובהטלת רימונים. המק"ב היחיד, שסייע באש לעמדה מס. 1, נפגע. במהלך היום נערכו 5 התקפות שהאחרונה בהן נהדפה ב-18:30. כל ההתקפות נערכו במתכונת דומה - בחיפוי מסך עשן, התקרבה פלוגת חי"ר מלווה בזחלילים נושאי ברן, לגדר שלמרגלות עמדה מס' 1 וניסתה לפרוץ אותה. בסוף היום עלה מספר חללי יד-מרדכי ל-18: 13 חברי קבוץ ו-5 מלוחמי הפלמ"ח, בהם גם מפקד הפלמ"ח במקום. מספר הפצועים היה 20, מהם 14 חברי הפלמ"ח ו-6 חברי קבוץ. לאחר רדת החשיכה נקברו ההרוגים במקלט הרוס.
לאור המצב הקשה נשלחה מגבר-עם מחלקת תגבורת. המחלקה שנעה ברגל, נשאה עמה תחמושת נוספת, הגיעה ליד-מרדכי בשעה 03:00. חלק מלוחמי המחלקה החליפו לוחמים מהקבוץ בעמדות הדרומיות. אחרים תיקנו עמדות ותעלות קשר ואספו נשק שלל. הגעת המחלקה חיזקה את רוחם של לוחמי יד-מרדכי.
אתנחתא - 21 - 22 במאי 1948
ב-21.5 הוחלף גדוד החי"ר המצרי מס' 1 בגדוד חי"ר מס' 2. על יד-מרדכי עברו יומיים ללא הסתערויות, אך אש ארטילרית, מרגמות וצליפות מהמצדית ומהמשוריינים בגבעות שממזרח נמשכו. הלוחמים שיקמו את העמדות והתעלות, אולם הן חזרו ונפגעו באש המצרית. היה מחסור במנות דם, מצב הפצועים והתנאים בהם שהו היה קשה, שני פצועים מתו. הרופא הגיע לאפיסת כוחות וביקש לטפל בפינוי הפצועים באמצעות הצלב האדום. המורל בקרב המגינים היה ירוד. המא"ז תבע תגבורת, או פנוי הישוב באותו לילה. אנשי יד-מרדכי העריכו שיש שתי אפשרויות סבירות – משלוח תגבורת ניכרת ליישוב, או פינויו.
יום האחרון למתקפה - 23 במאי 1948
בגברעם ריכזה החטיבה את כל הכוח הנייד שעמד לרשותה – 2 מחלקות ו-6 משוריינים. הכוח נועד לפרוץ ליד מרדכי, מחלקה אחת יועדה לתגבורת ואילו השנייה לאבטח את פינוי הפצועים. הפריצה הייתה אמורה להתבצע ב-22.5 בלילה אך נדחתה עקב ערפל כבד.
בצהרי ה-23/5 גברה ההפגזה, בחיפויה, בין עמדות 1 ו-10 חדר למשק טנק מצרי בודד. למקום הוזעק מטול פיאט שירה 2 פגזים שהחטיאו. שנים מהמגינים הסתערו על הטנק והטילו בו רימוני יד. הטנק נעצר, שלושה אנשי צוות יצאו ממנו – אחד נהרג ושנים נמלטו.
במקביל - רובאים, שריוניות וזחלילים נושאי ברן ומק"בים ריתקו מהמצדית את שתי העמדות שבאגפי עמדה מס' 1. בחיפוין, הסתערו על העמדה שתי פלוגות חי"ר. כאשר עברו את הגדרות, נסוגו הלוחמים מהעמדה. כוח שקובץ, הסתער על העמדה, תוך ירי והטלת רימונים, מצאה ריקה ותפס אותה מחדש. סמוך לחשיכה פסקו התקפות החי"ר. כעבור זמן, בחסות החשיכה ומסך עשן כבד, הצליחו המצרים לגרור את הטנק ו-2 שיריוניות שנפגעו.
בקרבות היום נהרגו 6 לוחמים נוספים ואחרים נפצעו. מספר הפצועים הגיע ל-40. מערך ההגנה שובש, מרבית העמדות נהרסו, הגדרות נפרצו במקומות רבים והאנשים היו תשושים – פיזית ומורלית. גבר הלחץ של חברי הקיבוץ לפינוי.
הנסיגה - 24 במאי 1948
ב-23.5, עם חשיכה, יצאה השיירה מגבר-עם ליד-מרדכי. בשיירה היו 8 כלי רכב (משוריינים ומשאיות) ושתי מחלקות פלמ"ח, כולל מחלקת "חיות הנגב", בפיקודם של גרשון דובמבוים ("דבמבם") ושמחה שילוני.
כשעברה השיירה במחנה בריטי עזוב, נתקלה במארב מצרי. 3 המשוריינים הראשונים, ובהם המפקדים ומחלקת "חיות הנגב", פרצו והגיעו למרחק כ-250 מ' מיד-מרדכי. משוריין אחד נפגע וחזר לגבר-עם ואילו האחרים נותרו מעבר לחסימה המצרית. דבמבם, שילוני והפיקוד בגבר-עם היו משוכנעים שכל המשוריינים הצליחו לעבור.
בחצות נכנסו דבמבם ושמחה שילוני ליישוב ברגל. הם הביאו הוראה ממטה החטיבה להמשיך בלחימה. הם דנו במצב עם המא"ז וסגנו, שטענו שללא תגבורת של 2 מחלקות, לא יחזיקו מעמד. בשלב זה התברר לשמחה ודבמבם שלרשותם רק מחלקה אחת, שנדרשה לפינוי הפצועים.
המחלקה הורדה מהמשוריינים והפצועים הועברו במאמץ רב והועמסו על המשוריינים. "חיות הנגב" הופנו לתקיפת החסימה המצרית. המחלקה תפסה עמדות על גבעה מול החסימה המצרית, בחיפויה הצליחו המשוריינים עמוסי הפצועים, לעבור את השטח החסום ולהגיע לגבר-עם.
בינתיים החליטו חברי יד-מרדכי לסגת ברגל לכיוון גבר-עם. ב-03:00 רוכזו חברי הקיבוץ ולוחמי הפלמ"ח והתחילו לנוע לגבר-עם, בקבוצות של 8-10 אנשים. היה ליל ירח מלא והפינוי היה מסודר. האנשים היו עמוסים בכל הנשק שיכלו לשאת ובאלונקות הובילו שני פצועים שלא פונו במשוריינים. השלב האחרון של הפינוי נעשה תחת אש ובחיפוי מחלקת "חיות הנגב", כ-180 אנשים - מהם כ-100 לוחמים ומספר פצועים מהלכים, הגיעו בשלום לגבר-עם באור יום מלא.
פצוע אחד מאנשי הפלמ"ח, מלווה בחבר משק וחובשת נשארו בשטח ונרצחו בידי המצרים. סך אבידותינו בקרב - 26 הרוגים, מהם 18 חברי הקבוץ ו-8 פלמחאים, וכ-40 פצועים.
המצרים נזקקו ל-5 ימי התארגנות ורק ב-29.5 החלו לנוע ממג'דל צפונה. יד-מרדכי נפלה, אך תרומתה בעיכוב הצבא המצרי הייתה משמעותית ונתנה שהות להתארגנות הכוחות בדרום.
יד-מרדכי שוחררה במבצע "יואב". חברי הקבוץ חזרו למקום, שיקמו את המשק מהריסותיו והמשיכו כישוב ספר.