טוראי ויסוצקי נחמיה ז"ל

קורות חיים

נחמיה בן אבנר, מחיילי הגדוד העברי האמריקני במלחמת העולם הראשונה שנשאר בארץ והתערה בה ואסתר. נולד בכ"ד בתמוז תרפ"ט, אחד באוגוסט 1929 בירושלים. למד בגימנסיה העברית בירושלים ממכינה א' ועד לבגרות במחזור תש"ז. הצטיין בלימודיו, בהתנהגותו ובמידות תרומיות ביחס לחברים ולבני אדם בכלל. מעט בדיבורים והרבה במעשים טובים, בייחוד בעזרה לעניים ולעלובי החיים. בחיבוריו מתגלה עומק ההסתכלות וההגות וכושר הביטוי הנאה, אך הייתה לו שפת ביטוי מיוחדת לו, שפת המוסיקה.
בן שש התייצב לפני מורתו למוסיקה, מרת אלישבע קפלן, וניגן לפניה על הפסנתר את "יצירתו החדשה ביותר": "סיפור על ילדה שתעתה ביער". לזכרו הוצאה חוברת תווים מיצירותיו בגיל 6-9, חויות ותמונות מעולם הדמיון והמציאות של הילד - כדורים פורחים, גשם, ריקוד סיני, כוס גזוז, במדבר, בוקר, הרועה, מחלל, בלבול, בדיחה, המכשפה, שמורתו רשמה בתוים לפי נגינתו, מנגינות מקוריות ומשוכללות להפליא במבנה שלהן. הוא הפליא את שומעיו בהתפתחותו המוסיקלית הבלתי מצויה, הן בחיבור, בין השאר חיבר מרש-אבל מושלם, והן בביצוע מוצלח בנשפי תלמידים בקונצרטים וברדיו, אך התהילות והתשואות לא הוציאוהו מענוותנותו ומתמימותו. הפסנתר והספרים ריתקוהו, אבל מצא שהות ועניין גם בחיי החברה של בני גילו ובפעילות בארגון הצופים.

בימי חופשת הקיץ היה יוצא עם חבריו לעבודה בקיבוצים. בן 15 נודע כמוסיקאי מושלם ובגיל 16 התחולל בו משבר נפשי, תחת רושם צרות ישראל, נעילת שערי הארץ לפני פליטי החרב היהודים והתנכלות זרים למפעל התחייה הלאומי והוא הפסיק את הפעילותו במוסיקה. "...הפסנתר יכול לחכות...", אמר לקרוביו. "...הארץ זקוקה ללוחמים ולא לאמנים...". בצאתו, דיבר על לב אימו וניחם אותה שאין היא האם היחידה אשר בניה הולכים לתת את נפשם בעד עמם, כאילו חזה מראש את הקץ. נחמיה התגייס לפלוגה ט' בגדוד השלישי, במסגרת הכשרת הצופים, גרעין ה' בקיבוץ דפנה. מאז הקדיש את שעותיו הפנויות לשירות העם והארץ, ואחרי סיום לימודיו בציונים טובים, יצא לשנתיים להכשרה מגויסת של הצופים בדפנה. נטה שכם לכל עבודה ונשא באורך-רוח ובסבלנות בקשיי העבודות שלא הורגל להן מתוך הבנת החובה הלאומית. באחרונה מצא את מקומו בטיפול בעצי פרי. היה פעיל גם בוועדת התרבות של ההכשרה. פרק נאה מחוויותיו במקום ההכשרה, צייר ברשימתו "כוחו של ניגון".

האידיליה של העמל במשק הופרעה על ידי המהומות שהתמידו באזור מאז הכרזת לייק-סאכסס. בחורף תש"ח נשלח נחמיה לקורס ארצי של לימוד אמצעי מלחמה במלריה שנערך בנתניה ועד תל-אביב הגיע, ובגלל שיבוש הדרכים בסכנות לא הצליח לבוא לביקור חטוף בביתו. בשובו מהקורס הוסיף להתאמן באימונים צבאיים ואת געגועיו הביתה הצפין ב"מקרר" עד בוא מועד.
בינתיים נשלח עם חבריו להשתתף בכיבוש מצודת נבי-יושע, ביום 20.4.1948, ומשם לא חזר. כעבור חודש נקבר בנבי-יושע.