ההתקפה השנייה על מצודת נבי יושע
יישובי רכס נפתלי, שמצאו עצמם מנותקים, הפעילו לחץ לבצע ניסיון נוסף לכבוש את המצודה כדי לחדש עימם את הקשר.
מועד ההתקפה השנייה נקבע לליל 20.4.48 וביצועה הוטל על פלוגה א' של הגדוד השלישי (120 איש), בפיקודו של יצחק הוכמן.
מועד ההתקפה השנייה נקבע לליל 20.4.48 וביצועה הוטל על פלוגה א' של הגדוד השלישי (120 איש), בפיקודו של יצחק הוכמן.
יישובי רכס נפתלי, שמצאו עצמם מנותקים, הפעילו לחץ לבצע ניסיון נוסף לכבוש את המצודה כדי לחדש עימם את הקשר.
מועד ההתקפה השנייה נקבע לליל 20.4.48 וביצועה הוטל על פלוגה א' של הגדוד השלישי (120 איש), בפיקודו של יצחק הוכמן.
שלושה כוחות נקבעו להשתתף בפעולה:
- כוח רתק והטעייה, בפיקודו של פילון פרידמן, שיגיע מכיוון רמות-נפתלי יביים התקפת-הסחה מדרום, כדי שהערבים יעבירו כוחות לצד הדרומי. רבים מהלוחמים בכוח היו עולים חדשים והיה חשש מסויים באשר לתיפקודם ולתקשורת עימם. כוח-רתק, בפיקוד איתמר ארבל, יפעל מכיוון דרום-מערב. לכוחות הרתק הוקצבה כמות מצומצמת של תחמושת (כמה עשרות כדורים לכל מקלע).
- כוח חסימה, שהורכב מאנשי החי"ש ברמות-נפתלי, נועד לחסום את הכביש ממלכיה ולמנוע הגעת תגבורות מלבנון.
- כוח פריצה וחבלה, בפיקודו של דודו צ'רקסקי, שיעלה מצפון-מזרח דרך נחל קדש, יגיע בהסתר לגדרות, ובחסות התקפת ההטעיה בדרום יגיע אל קיר המצודה, יפוצץ בצמוד אליו חומר-נפץ, יחדור פנימה וישתלט על המצודה. מכיוון שהגישה מצד צפון הייתה בלתי צפויה, נראה היה שיושג יתרון של הפתעה על מגיני המצודה.
- חבורת-הפיקוד התמקמה ליד כוח פילון וכללה את איציק הוכמן (המ"פ, שנקבע כמפקד הפעולה), קשר, רץ וחובש. הסמג"ד משה קלמן נמצא בה כמלווה-משקיף, לפי בקשת המ"פ, שהייתה זו הפעולה הראשונה עליה פיקד.
לרשות הכוח לא עמדו מכשירי-קשר.
אנשי פלוגה א', חברי הכשרות דפנה וכפר-גלעדי, רוכזו בחולתה ושם קיבלו המפקדים והחיילים תדריך והסבר על שולחן-חול. העובדה שבצד הצפוני בלטו יסודות המצודה כ- 70 ס"מ מעל לקרקע הייתה עלולה לעורר קושי בשלב ההכנה לפיצוץ. לפיכך הוכן מבעוד-מועד דרגש-הגבהה, שעליו יונחו מטעני חומר-הנפץ.
לקראת היציאה לפעולה אירעה תקלה: הגיעו שתי משאיות בלבד, ולכן נאלצו להוביל את הכוח בשני סבבים, והדבר גרם לאיחור בלוח הזמנים. הכוח הובל לכפר ג'חולה ומשם החל בטיפוס, שהיה קשה ומפרך משום שהואדי היה תלול, והמטען שהלוחמים נשאו על גבם היה כבד (לפחות 20 ק"ג כל אחד). הטיפוס ארך זמן רב מהמתוכנן. גם כוח ההטעיה וכוח החסימה אחרו להגיע למקומותיהם, וכאשר היה ברור כי הכוח של דודו נמצא במקומו, ניתנה הפקודה לפעול. השעה הייתה 03:00.
הכוח של פילון התקדם מדרום ופתח באש משני כיוונים והאוייב במצודה אמנם העביר כוחות לצד הדרומי, כפי שתוכנן.
באותה עת קרבה יחידת החבלנים מצפון אל הגדר והחלה לחתוך אותה בשקט במספרי-החיתוך, בלי שהופרעה במלאכתה. כאמור, לא ידעו אנשי הכוח מראש את מספר הגדרות, ומלאכת החיתוך התארכה מאד. התעורר חשש שלא יגיעו לביצוע הפעולה עצמה בשעות החשכה, ומפקד הפעולה הורה לדודו במכשיר הקשר לפרוץ את הגדרות באמצעות מטען 'בונגלור'. לאחר הפיצוץ ייכנסו החבלנים, נושאים שקים של חומר-הנפץ, יניחו את מטענם על הדרגש ויפעילו אותו.
הבונגלור הופעל והחבלנים פרצו לחצר, אלא שאז הסתבר כי הדרגש אבד בדרך. מפקדי כיתת החבלנים, משה נאמן ויוסף אוהלי, הורו ללוחמים לאסוף במקום סלעים ואבנים ולערום אותם כך שיגיעו עד לגובה קו-היסוד. הערימה נבנתה, המטענים הוכנו לפיצוץ, ואז התברר כי פיצוץ הבונגלור הסב את תשומת לב הערבים לכוח הפעולה שהגיע מצפון, והם החלו לירות ולהשליך רימונים מהחלונות לחצר ולעבר הגדרות. מספר חבלנים נפצעו והמפקדים החליטו לפנותם וכך איבדו את ההזדמנות להפעיל את המטענים.
בעת שכיתת הפורצים הגיעה לחצר וניסתה לחלץ את הפצועים הרבים, החל לעלות השחר וכוח הפריצה התגלה והפך למטרה נוחה (בניגוד לפני הגבעה היום, הייתה הגבעה חשופה בעת הפעולה, באפריל 48). דודו הורה לכוח לסגת, כשכל אחד משתדל לקחת עימו פצוע. הנסיגה התבצעה בחיפוי המקלען יזהר ערמוני, שירה עד שנהרג. על פעולתו זו, זכה ערמוני לאות ההצטיינות הגבוה ביותר - 'גיבור ישראל'
בעת הנסיגה נורתה על הכוח הנסוג גם מהצד הצפוני של הואדי, מידי בני שבט החמדונים, אש שגרמה לנפגעים נוספים. הנסיגה התנהלה בתנאים קשים: במדרון תלול, תחת אש, עם מספר גדול של נפגעים.
הכוח הדרומי נותר בעמדות-הירי שלו, כדי לסייע לכוח הצפוני לסגת, וגם הוא נתגלה לאנשי המצודה כאשר האיר היום. כשהחל לסגת, נפגעו מספר לוחמים ונאלצו להישאר במקום. מפקדם, פילון, הורה למחלקה להמשיך בנסיגה והוא עצמו נשאר עם הפצועים. כולם נהרגו בעת שהערבים יצאו מהמצודה ופגעו בכל הפצועים שנותרו בשטח. עם זאת, המשיכו פצועים להגיע בכוחות עצמם לרמות-נפתלי בשעות שלאחר הפעולה. רק בלילה הבא ירדו לעמק החולה.
בהתקפה זו נהרגו 22 לוחמים ונפצעו רבים.
מועד ההתקפה השנייה נקבע לליל 20.4.48 וביצועה הוטל על פלוגה א' של הגדוד השלישי (120 איש), בפיקודו של יצחק הוכמן.
שלושה כוחות נקבעו להשתתף בפעולה:
- כוח רתק והטעייה, בפיקודו של פילון פרידמן, שיגיע מכיוון רמות-נפתלי יביים התקפת-הסחה מדרום, כדי שהערבים יעבירו כוחות לצד הדרומי. רבים מהלוחמים בכוח היו עולים חדשים והיה חשש מסויים באשר לתיפקודם ולתקשורת עימם. כוח-רתק, בפיקוד איתמר ארבל, יפעל מכיוון דרום-מערב. לכוחות הרתק הוקצבה כמות מצומצמת של תחמושת (כמה עשרות כדורים לכל מקלע).
- כוח חסימה, שהורכב מאנשי החי"ש ברמות-נפתלי, נועד לחסום את הכביש ממלכיה ולמנוע הגעת תגבורות מלבנון.
- כוח פריצה וחבלה, בפיקודו של דודו צ'רקסקי, שיעלה מצפון-מזרח דרך נחל קדש, יגיע בהסתר לגדרות, ובחסות התקפת ההטעיה בדרום יגיע אל קיר המצודה, יפוצץ בצמוד אליו חומר-נפץ, יחדור פנימה וישתלט על המצודה. מכיוון שהגישה מצד צפון הייתה בלתי צפויה, נראה היה שיושג יתרון של הפתעה על מגיני המצודה.
- חבורת-הפיקוד התמקמה ליד כוח פילון וכללה את איציק הוכמן (המ"פ, שנקבע כמפקד הפעולה), קשר, רץ וחובש. הסמג"ד משה קלמן נמצא בה כמלווה-משקיף, לפי בקשת המ"פ, שהייתה זו הפעולה הראשונה עליה פיקד.
לרשות הכוח לא עמדו מכשירי-קשר.
אנשי פלוגה א', חברי הכשרות דפנה וכפר-גלעדי, רוכזו בחולתה ושם קיבלו המפקדים והחיילים תדריך והסבר על שולחן-חול. העובדה שבצד הצפוני בלטו יסודות המצודה כ- 70 ס"מ מעל לקרקע הייתה עלולה לעורר קושי בשלב ההכנה לפיצוץ. לפיכך הוכן מבעוד-מועד דרגש-הגבהה, שעליו יונחו מטעני חומר-הנפץ.
לקראת היציאה לפעולה אירעה תקלה: הגיעו שתי משאיות בלבד, ולכן נאלצו להוביל את הכוח בשני סבבים, והדבר גרם לאיחור בלוח הזמנים. הכוח הובל לכפר ג'חולה ומשם החל בטיפוס, שהיה קשה ומפרך משום שהואדי היה תלול, והמטען שהלוחמים נשאו על גבם היה כבד (לפחות 20 ק"ג כל אחד). הטיפוס ארך זמן רב מהמתוכנן. גם כוח ההטעיה וכוח החסימה אחרו להגיע למקומותיהם, וכאשר היה ברור כי הכוח של דודו נמצא במקומו, ניתנה הפקודה לפעול. השעה הייתה 03:00.
הכוח של פילון התקדם מדרום ופתח באש משני כיוונים והאוייב במצודה אמנם העביר כוחות לצד הדרומי, כפי שתוכנן.
באותה עת קרבה יחידת החבלנים מצפון אל הגדר והחלה לחתוך אותה בשקט במספרי-החיתוך, בלי שהופרעה במלאכתה. כאמור, לא ידעו אנשי הכוח מראש את מספר הגדרות, ומלאכת החיתוך התארכה מאד. התעורר חשש שלא יגיעו לביצוע הפעולה עצמה בשעות החשכה, ומפקד הפעולה הורה לדודו במכשיר הקשר לפרוץ את הגדרות באמצעות מטען 'בונגלור'. לאחר הפיצוץ ייכנסו החבלנים, נושאים שקים של חומר-הנפץ, יניחו את מטענם על הדרגש ויפעילו אותו.
הבונגלור הופעל והחבלנים פרצו לחצר, אלא שאז הסתבר כי הדרגש אבד בדרך. מפקדי כיתת החבלנים, משה נאמן ויוסף אוהלי, הורו ללוחמים לאסוף במקום סלעים ואבנים ולערום אותם כך שיגיעו עד לגובה קו-היסוד. הערימה נבנתה, המטענים הוכנו לפיצוץ, ואז התברר כי פיצוץ הבונגלור הסב את תשומת לב הערבים לכוח הפעולה שהגיע מצפון, והם החלו לירות ולהשליך רימונים מהחלונות לחצר ולעבר הגדרות. מספר חבלנים נפצעו והמפקדים החליטו לפנותם וכך איבדו את ההזדמנות להפעיל את המטענים.
בעת שכיתת הפורצים הגיעה לחצר וניסתה לחלץ את הפצועים הרבים, החל לעלות השחר וכוח הפריצה התגלה והפך למטרה נוחה (בניגוד לפני הגבעה היום, הייתה הגבעה חשופה בעת הפעולה, באפריל 48). דודו הורה לכוח לסגת, כשכל אחד משתדל לקחת עימו פצוע. הנסיגה התבצעה בחיפוי המקלען יזהר ערמוני, שירה עד שנהרג. על פעולתו זו, זכה ערמוני לאות ההצטיינות הגבוה ביותר - 'גיבור ישראל'
בעת הנסיגה נורתה על הכוח הנסוג גם מהצד הצפוני של הואדי, מידי בני שבט החמדונים, אש שגרמה לנפגעים נוספים. הנסיגה התנהלה בתנאים קשים: במדרון תלול, תחת אש, עם מספר גדול של נפגעים.
הכוח הדרומי נותר בעמדות-הירי שלו, כדי לסייע לכוח הצפוני לסגת, וגם הוא נתגלה לאנשי המצודה כאשר האיר היום. כשהחל לסגת, נפגעו מספר לוחמים ונאלצו להישאר במקום. מפקדם, פילון, הורה למחלקה להמשיך בנסיגה והוא עצמו נשאר עם הפצועים. כולם נהרגו בעת שהערבים יצאו מהמצודה ופגעו בכל הפצועים שנותרו בשטח. עם זאת, המשיכו פצועים להגיע בכוחות עצמם לרמות-נפתלי בשעות שלאחר הפעולה. רק בלילה הבא ירדו לעמק החולה.
בהתקפה זו נהרגו 22 לוחמים ונפצעו רבים.