טוראי יעקבי יוחנן ז"ל

קורות חיים

יוחנן בן שלמה ואלישבע. נולד ב-4.3.1929 בעיירה זול שמבמדינת טורינגן בגרמניה וגדל בבית הוריו. בשנת לימודיו הראשונה בבית הספר העממי עוד לא גבר נחשול האיבה הנאצית, אך הוריו ראו את הנולד ובראשית 1936 עלו עם ילדיהם ארצה. שנה התמחו בחקלאות בנהלל וכבר שם התעניין הילד מאוד בשיחות המבוגרים ובמעשיהם יותר מאשר במשחקי הילדים. אחר כך התיישבה המשפחה במושב תל עדשים ושם למד יוחנן עד כיתה ט' בבית הספר המקומי.
הרבה לסייר בסביבה הקרובה והרחוקה ברכיבה על אופניים, טיפל בסבלנות רבה בבעלי החיים, ובייחוד בביות חתולי בר. החל לעסוק בציור בלי הדרכה. ניגן בחליל, עסק בעבודות חיטוב בעץ ובתיקוני כלים שונים בחצר המשק ומצא פנאי גם לקריאת ספרים טובים. אחרי גמר לימודיו בבית הספר עבד במשק הוריו ואחר כך החל ללמוד חקלאות בבית הספר על שם כדורי. כאן הכירוהו מוריו כבעל אופי ומשמעת בעבודה, בלימודים ובחיי החברה.
משפרצה מלחמת השחרור ביקש וקיבל את הסכמת הוריו להתגייס, אף כי לא חיבב את המלחמה, אך מתוך הגינות אנושית לא יכול להשאיר לאחרים את הלחימה וההקרבה בעד המולדת, ואף הסביר להוריו כי "לפעמים מוטב להקריב חלק למען הכלל". מבית הספר חש עם מחלקתו לעזרת בית קשת ובחיפוי על הנסיגה הגיע בין האחרונים לשער המשק. שירת באחד מגדודי הפלמ"ח, ולאחר שסיים קורס לחובשים מחלקתיים שירת בתפקידו, כחובש פלוגתי, בחטיבת "יפתח" בגליל העליון ובקור רוח ובאומץ הגיש "עזרה ראשונה" לחברים ונפגע אף הוא בתוך מטח האש.
כך גם נהג גם בקרב הנסיון לכיבוש מלכיה. יוחנן רץ מעמדה לעמדה וחבש בשקט וקור רוח, הוא טיפל בפצוע אחר פצוע עודד ורומם את רוח הלוחמים, גם חוש ההומור, שבו ניחן, לא אבד לו. ההסתערות של הלבנוניים הלכה וגברה חברים רבים נפלו פצועים והרוגים. נושאי הנשק נסוגו לפי פקודה, אך הוא היה מרותק לשירותו ולחובתו האנושית והחברתית, נשאר והמשיך לחבוש את הפצועים ותוך כדי חבישת פצוע קשה בעודו מחזיק בתחבושת נפגע מכדור, וטנק של האויב רמס את שניהם ביום 15.5.1948.
נקבר בקבר אחים במעוז חיים ב-29.5.1948; שנה לאחר נפילתו הועברו הוא וחבריו מקבר זמני במלכיה למעוז חיים.
בדברי הספד כתב חברו: "...הגם שם, בליל הזוועות, מול אש האויב ואימת משורייניו, הגם שם חייכת כאשר ראיתיך. מובטחני בכך, יוחנן..."