טוראי טייכנר נוח ז"ל

קורות חיים

נוח בן אריה ויהודית. נולד ב-31.5.1928 בתל-אביב. מילדותו אהב ללמוד מהמעשה ומהספר, ולא נמשך אחרי הלימודים בבית-הספר. כשסיים את לימודיו בבית-הספר העממי נכנס כמתלמד במוסך ולמד חשמלאות-רכב. ביקר זמן-מה בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין, אך העדיף גם כאן את הנסיון המעשי. היה בעל מרץ רב ותפיסה קלה בעבודה.
מספרות אחיותיו: "נח, אף כי לא היה הגדול ביננו היה מחנך אותנו בהליכותיו. כה עדין וטוב היה וכה אמיתי... הוא מאוד אהב את אבא, וידע לעוררו לשיחה. כשעמדתי לנסוע מהבית ואבא היה צפוי להישאר לבדו אמר נוח, שהוא יסדר לעצמו חופש, כי אי אפשר להשאיר את אבא לבדו. הוא ידע לתקן כל דבר בבית - בלי שלמד זאת במיוחד."
מגיל צעיר היה חבר תנועת נוער. בהיותו בן 18 החליט לצאת ל"שנת-השירות" ככל בוגרי הגימנסיות. הצטרף לקבוצה של "הנוער העובד" שיצאה להכשרה מגויסת (פלמ"ח) בקיבוץ שדה-נחום ואחר-כך עברה לבית-השיטה. אף כאן גילה ענין בכל עבודה. בעל אופי תקיף ורצון חזק, מוכן לעזור לחלש, אך קשה ועקשן כלפי התקיפים.
בין היתר סיפרו אחיותיו: "בהיותו בקבוצה היה חביב מאוד על החבריא היה בוחר תמיד תפקיד קשה, כדי לסדר את הענינים שאינם בסדר ואחר עובר לתפקיד קשה אחר. אולם התיידד רק עם שניים שלושה חברים כלבבו. כי דורש אמת היה, ולא יכול לשאת כל סטיה ממנה. הילדים בקיבוץ אהבו מאוד את נוח.
חברו כותב: "עוד זכורה דמותו הצנומה במסע בנגב, איך צעד, כששני תרמילים גדולים, שלקח מאחד הכושלים, על גבו..." כשנתים היה חבר בקבוצה זו עד עלייתם להתישבות. עם גמר הכשרת-החובה פרצו המאורעות והוא החליט להמשיך בשירותו בפלמ"ח. עם פרוץ מלחמת-השחרור נשלח לקרית-ענבים.
לאחר אחת הפעולות, שנפלו בה שלושה מחבריו אמר: "עלינו להיות מוכנים גם לתת את חיינו..."
נפל בסביבות נוה-אילן בכ' באדר א' תש"ח (1.3.1948) באחד הקרבות על שמירת התחבורה לירושלים. הכיתה המסתערת של נח נתקלה באש צפופה וקטלנית, את אחד הלוחמים שנפצע בריאתו וכמעט נחנק בדמו, ניסה נוח לגרור- אך בקומו לגשת אליו נפגע בראשו ונהרג.
בו ביום הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקרית-ענבים.