פלוגה ו'

גויסה בקיץ 1941, רוב חבריה מקרב נוער ירושלמי – בוגרי תיכון וסטודנטים – בכללם גם קבוצת אצ"ל לשעבר ומקצתה מקיבוצי הסביבה. זו הייתה הפלוגה העירונית השנייה של הפלמ"ח. לאחר אימונים מרוכזים של עשרה ימים פוזרו אנשי הפלוגה לבתיהם ובתום שנה, שבה לא הרבו להתאמן, נקראו באביב 1942 לאימון מרוכז- תחילה בקריית ענבים ובמשמר העמק. עד חלוף הסכנה לפלישה גרמנית חנתה הפלוגה במשקי השרון ועמק חפר, משם עברה בשלהי קיץ 1942 למחנות הקבע בקיבוצים איילת השחר, כפר גלעדי ודפנה.
עקב גל עזיבות לשם גיוס לצבא הבריטי תוגברה הפלוגה במחצית 1943 בהכשרה המגויסת הראשונה שהצטרפה לפלמ"ח ומשלהי שנה זו המשיכה לקלוט מגויסים מרבדי האוכלוסייה השונים והכשרות מגויסות נוספות. חרף הקשיים הראשונים וחילוף המשמרות עקב שחרור הותיקים (1944) התלכדה הפלוגה. השינוי בהיערכותה, במעבר לעמק יזרעאל, עבר עליה ללא זעזועים.

פלוגה ו'

עם סיום האימונים, קבלה הפלוגה חופשה קצרה וכאשר היו כבר בגיוס מלא, עברו למשמר הנגב לאימונים מוגברים בשדאות יום ולילה: טופוגרפיה, חבלה, נשק, מקלע ומרגמה.
אחרי קרב אל-עלמיין – 1942 , החלה הנסיגה הגרמנית ואיום הפלישה הוסר – הבריטים הפסיקו את תמיכתם בפלמ"ח ואז נולד ההסכם עם הקבוצים.
מפקדי הפלוגה:
מפקד הפלוגה הראשון – ישראל ליברטובסקי
אחריו היו: שמעון אבידן
ציון קלימן-אלדד (הג'ינג'י)
שאול יופה
עודד מסר
נחמיה שיין
עמוס חורב
ברוך אקסלרוד ("בוזה")
יונתן דותן
אלכס בנייה
המחלקה הראשונה שהתארגנה, נשלחה לגבעת-חיים. המפגש עם העבודה הפיזית במשק היה קשה, רוב החבר'ה לא היו מורגלים בקטיף עגבניות או בנשיאת שקים במחסן התבואות, חלקם כבר עמדו על סף עזיבה. המחלקה השנייה הגיעה לקיבוץ עין-החורש.
המחלקה השלישית של מגויסים חדשים + חבורה ממחלקת הטייס של הפלמ"ח ששהתה בשריד, התמקמה בקבוץ דפנה.