טוראי כהן מאיר ז"ל

שלום רב לך, מורי!

עלי לאמור לך את האמת, שמכתבך עודד אותי מאוד ואני מקווה לשמוע בקולך ולהמשיך ולכתוב מכתבים, מאמרים, סיפורים ועוד. בשעה שקראתי את מכתבך נזכרתי באותם ימי ילדותי בהם הייתי שונה מכל הילדים בגילי. הם למדו בבית הספר ואני עבדתי קשה, ובשעה שהם נחו ושוחחו עם הוריהם, הייתי אני בא אליך בערב לאחר עשר שעות עבודה ולומד שיעורי ערב...
- - -
כל ההתלהבות שהיתה לי בראשון לציון ללימודים ולכתיבת מכתבים נגוזה. הגורם הוא פשוט: ב"ראשון" הרגשתי את החיים הקשים, את השכונה הדלה ואת הצפיפות ומצאתי מנוחה בכתיבה ולימוד, אך כעת אני חי בין חברים בגילי ויותר מבוגרים, באוירה אחרת ובתנאים הרבה יותר נוחים. אין אני מרגיש את מה שעבר עלי בחיים, אך לא אסלח לחיים... לא אשלים עם כל מה שעבר עלי ואעשה את כל המאמצים להעלות זכרונות ולזכור תמיד להילחם כדי שנערים אחרים לא יסבלו כמוני. אמנם, עתה המציאות מחייבת את כולם את כל העם היהודי בלי יוצא מן הכלל, להתאחד, כדי להיות מוכנים למלחמה נגד אויבנו. אך בעתיד, לאחר שננצח במלחמה זו ונשיג את גאולתנו, אני מקווה שלא יהיה אף נער יהודי שיסבול אותו סבל שסבלתי אני, ועל זאת אילחם אז...
אספר לך קצת על חיינו:
החיים אצלנו בדרך כלל קשים למדי. אך איני נכנע לקשיים. כל הרע הוא שהחיים אינם בנויים לפי סדר-יום. הכל נע לפתע.
אנו גרים למעלה מחמישה עשר חבר בחדר, ואל תחשוב שזה כל כך נורא. בערב אני רגיל להסתכל במעשיו של כל חבר וחבר. אחד עוסק בנגינה אחת באריגה, אחדים מתווכחים על כל מיני בעיות ויש גם שרועשים סתם ושמחים...
בשעה שאני רואה בנות סורגות אינני יכול שלא להיזכר במאמץ שעשתה פעם אמי כשסרגה בתקופה קצרה סוודרים, לי, לאבי ולאחי הקטנים. היו אלה סוודרים אשר לא ראיתי כמותם ליופי, כי ידים נפלאות סרגו אותם, אף כי עלה הדבר באור עינים יקר אשר בוזבז על עבודה זו. היה זה בירושלים הקרה, עת מצבנו היה רע ואמי היתה צריכה לחסוך כסף מכספנו... רחשי כבוד עולים בקרבי כלפי ההורים כשאני נזכר איך התנהגו בתקופה קשה זו.
אצלנו עתה אי שקט. על כן לא נח להתרכז, ללמוד ולהעלות זכרונות.
בקשה לי אליך: כתוב עוד מכתבים, כי זה מעודד אותי. תקרא את מכתבי לפני התלמידים בבית הספר ויכתבו לי גם הם.
שלום ודרישת שלום לחברי.

מתוך גוילי אש ב'

שלום רב לכם אבא אמא ואחים יקרים!
תמיד רגיל הייתי לכתוב לכם מכתבים בהזדמנויות ובזמנים שונים. הפעם כותב אני לכם בהזדמנות ובזמן כזה שכל החברים תוססים משמחה לפני הפעולה האדירה שבפעולותינו. (הכוונה להסתערות על עין זיתון הערבית וכיבושה - כהקדמה לשחרור צפת) אף פעם לא חשבנו על כיבוש כפרים ערבים וטהורים מאויבים. אך כיום זהו תפקידנו לשם הקמת המדינה העברית וגאולת העם. ותפקיד זה עלינו לבצע!
אבא ואמא! זוכרים אתם את חוץ לארץ את החיים העלובים, את היהודי הנרדף? למען שנות את המצב הזה אנו חייבים לגאול את העם בצורה שניתנה לנו על ידי הגורל. כי לחיים חדשים נשאף, לא רק לחיי עם חפשי, אלא גם לשינוי המשטר. זכור, אבא וזכרי, אמא, את הסבל שסבלתם בארץ. אך דעו, שהסבל בגולה גדול שבעתים מן הסבל שסבלנו בארץ. כאן סבלנו מעוני - אך בגולה סבלו היהודים רק מתוך כך שהיו יהודים. לכן רדפו אותם והשפילום.
מולדתנו זו ניתנת לנו בדם ובדם הזה שנשפך נתתם גם אתם את חלקכם. תהיו גאים על השתתפותכם כדי לגול את חרפת הגולה והעוני מהארץ. אל תתעצבו, כי דם זה נשפך למען המולדת, אשר אתם ואני אוהבים.
בתחילת דברי קשה היה לי לכתוב עקב התסיסה וההתרגשות. אך סלחו על זאת וסלחו לי בכלל.
דרישת שלום לכל החברים. ואתם אחי, המשיכו ללמוד ולכו בדרך ישרה בחייכם ושמרו על אבא ואמא ועל כבודכם.
שלום רב -

מתוך גוילי אש ב'