המערכה לשחרור העיר צפת
המערכה לשחרור העיר צפת הוטלה על כוחות מחטיבת יפתח ונמשכה מספר שבועות.
לוחמי יפתח ליד "בית שלווה" עם תושבים
צפת - לוחמים ותושבים
צפת לאחר השחרור
צפת
לוחמי החטיבה בעיר המשוחררת
חיפוש נשק ומניעת ביזה
לוחמים בצפת
בניין המשטרה הבריטית בצפת
בניין המשטרה הבריטית בצפת
צפת הייתה עיר מעורבת, ובחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות חיו בה כ- 12 אלף ערבים, וכ- 2000 יהודים, שהתגוררו ברובע משלהם.
הבריטים הפתיעו כשהחליטו להקדים את פינוי העיר ל- 16.4.48. באותו יום התכנסה ישיבה של "ועד הקהילה" היהודי שדנה בהצעתו של הבריגדיר קוהן, מפקד הצבא הבריטי בצפון, לפנות את הנשים והילדים מצפת היהודית. בסופו של יום דיונים סוער הוחלט שלא לקבל את ההצעה.
סמוך לשעה 15:00 החלו הבריטים לפנות את העיר, ותוך כדי כך מסרו לידי הערבים את מרבית הנקודות האסטרטגיות החשובות: כיפת ה'מצודה' שחלשה על חלק ניכר מהעיר; המשטרה העירונית ששלטה על הרובע היהודי; בית 'שלווה', ששלט על הכניסה הצפונית לעיר, ומשטרת הר-כנען.
פלוגת הפלמ"ח שנמצאה בהר-כנען, פלוגה א' של הגדוד השלישי, בפיקוד הסמ"פ אלעד פלד, גילתה את עזיבת הבריטים בעת שזו הייתה כבר בעיצומה, ורק אז החלה להיערך ולתפוס עמדות. בחצות התקבל מאורי יפה (מפקד הגליל המזרחי) וממולה כהן (מפקד הגדוד השלישי) מיברק, שהורה לאלעד פלד להרכיב כוח ולהיכנס עימו אל תוך הרובע היהודי, כדי להשתתף בהגנתו.
הורכבה מחלקה של 35 מפקדים ולוחמים, מצויידים בנשק אישי ובשלושה מקלעים , והיא יצאה לדרכה בשעה 03:00 (אור ל- 17.4) אל הרובע, שהיה מוקף מכל צדדיו בשכונות ערביות. המחלקה נעה במהירות, כדי להספיק ולהגיע לפני השחר ואמנם הגיעה לרובע בשעה 05:15. אנשיה הסתדרו בשורות וצעדו בסימטאות תוך שירת הימנון הפלמ"ח בקולי-קולות, כדי לעודד את תושבי הרובע.
בתוך הרובע החלה התארגנות לעמידה במצור ממושך. אלעד פלד קיבל את הפיקוד על הגנת צפת ומיד החל במבצע לחיזוק הביצורים. דגש הושם על חיזוק המוראל בקרב האוכלוסייה הבלתי לוחמת, שהיו בתוכם כאלה ששקלו להיכנע. ברובע היו 90 אנשי חי"ש (עליהם פיקד יוסי פוגל), כ- 250 אנשי חי"מ מקומיים ו- 35 אנשי פלמ"ח. מפקד ה'הגנה' בעיר היה מאיר מיברג. הנשק שעמד לרשותם כלל 270 רובים, מעט תת-מקלעים, 7 מקלעים ומרגמת "2. כמות התחמושת הייתה מועטה.
הבריטים הפתיעו כשהחליטו להקדים את פינוי העיר ל- 16.4.48. באותו יום התכנסה ישיבה של "ועד הקהילה" היהודי שדנה בהצעתו של הבריגדיר קוהן, מפקד הצבא הבריטי בצפון, לפנות את הנשים והילדים מצפת היהודית. בסופו של יום דיונים סוער הוחלט שלא לקבל את ההצעה.
סמוך לשעה 15:00 החלו הבריטים לפנות את העיר, ותוך כדי כך מסרו לידי הערבים את מרבית הנקודות האסטרטגיות החשובות: כיפת ה'מצודה' שחלשה על חלק ניכר מהעיר; המשטרה העירונית ששלטה על הרובע היהודי; בית 'שלווה', ששלט על הכניסה הצפונית לעיר, ומשטרת הר-כנען.
פלוגת הפלמ"ח שנמצאה בהר-כנען, פלוגה א' של הגדוד השלישי, בפיקוד הסמ"פ אלעד פלד, גילתה את עזיבת הבריטים בעת שזו הייתה כבר בעיצומה, ורק אז החלה להיערך ולתפוס עמדות. בחצות התקבל מאורי יפה (מפקד הגליל המזרחי) וממולה כהן (מפקד הגדוד השלישי) מיברק, שהורה לאלעד פלד להרכיב כוח ולהיכנס עימו אל תוך הרובע היהודי, כדי להשתתף בהגנתו.
הורכבה מחלקה של 35 מפקדים ולוחמים, מצויידים בנשק אישי ובשלושה מקלעים , והיא יצאה לדרכה בשעה 03:00 (אור ל- 17.4) אל הרובע, שהיה מוקף מכל צדדיו בשכונות ערביות. המחלקה נעה במהירות, כדי להספיק ולהגיע לפני השחר ואמנם הגיעה לרובע בשעה 05:15. אנשיה הסתדרו בשורות וצעדו בסימטאות תוך שירת הימנון הפלמ"ח בקולי-קולות, כדי לעודד את תושבי הרובע.
בתוך הרובע החלה התארגנות לעמידה במצור ממושך. אלעד פלד קיבל את הפיקוד על הגנת צפת ומיד החל במבצע לחיזוק הביצורים. דגש הושם על חיזוק המוראל בקרב האוכלוסייה הבלתי לוחמת, שהיו בתוכם כאלה ששקלו להיכנע. ברובע היו 90 אנשי חי"ש (עליהם פיקד יוסי פוגל), כ- 250 אנשי חי"מ מקומיים ו- 35 אנשי פלמ"ח. מפקד ה'הגנה' בעיר היה מאיר מיברג. הנשק שעמד לרשותם כלל 270 רובים, מעט תת-מקלעים, 7 מקלעים ומרגמת "2. כמות התחמושת הייתה מועטה.