סמל טרבס זכריה "במבינו" ז"ל

קורות חיים

זכריה בן מרדכי ומרים (אירמה). נולד בי"ח תמוז תרפ"ז, 18.7.1927 במילאנו אשר באיטליה למשפחת-ציונים אמידה. עלה לארץ עם המשפחה ב-1939 ולמד בבית-הספר העממי ברחובות. במלאות לו ט"ו שנים הצטרף ל"המחנות העולים" והיה גם בין מדריכי התנועה בערים. גמר את בית-הספר המקצועי על שם מכס פיין והיה למכונאי.
מיד עם גמר לימודיו הצטרף לפלמ"ח, להכשרה במעוז-חיים, ועבר עם חבריו לבית-הערבה. חלם על חיי עבודה בקיבוץ אשר נתחבב עליו ובכיליון נפש ציפה ליום בו יוכל לשוב לעבודתו כמכונאי, שאהב בכל לבו. היה שלם עם הקיבוץ ואליו הביא את היחס לנוי, אשר רכש בבית. תמיד אמר: "טעו עצים רבים, שישתרשו בנוף". אהב חיי חברה ורצה להתמסר להם ולהשקיע בם את כוחותיו. אולם בשל כישרונותיו הצבאיים אנוס היה להישאר בתפקידו הפעיל בפלמ"ח והיה לקצין-חבלה.
בפרוץ מלחמת-השחרור שירת בגדוד הראשון והשתתף כמפקד פלוגת-קומנדו חבלנית בקרבות הגליל והנגב: במלכיה, נבי-יושע, לוד ופלוג'ה. מן המפקדים המעולים של החטיבה. אהוב ונערץ. עם הכישלון הראשון לכבוש את מלכיה, התמנה אחראי לאספקה לגדוד אשר חנה בשדה, במשלט רמות נפתלי. בדאגה רבה וטיפל בהשגת האספקה והעברתה למקום בו חנו חבריו. מהימים ההם, רכש לו ניסיון כאחראי וכמפקד נאמן.
היה אהוב ומכובד על חבריו, מפקדיו ופקודיו, בשל ישרו, השכלתו העשירה וטוהר-מידותיו. נפל בשעת פריצת הדרך לפלוג'ה ב-28.7.1948.
על יחידתו היה להגיע לפלוג'ה מדרום ולשמש רתק לפלוגה שתתקוף מצפון ובמקרה הצורך להיכנס כפורצים. תוך התנועה התחילה פריצה והכוח הצליח להגיע לעיר ולהתארגן להגנה אך מצד עיראק אל מנשיה נכשלה ההסתערות שלוש פעמים, ואז הוחלט על נסיגה, כי אחרת היו נשארים מנותקים. אחד מכדורי האויב פגע בבמבינו בחוט השדרה ותוך רגעים ספורים מת.
זכריה הובא לקבורה ברחובות ב-31.7.1948. היה צעיר בשנתיים מאחיו שנפל במלחמת-השחרור ארבעה חדשים קודם לכן.