טוראי לנה מיכאל ז"ל

קורות חיים

מיכאל לנה בן נחום ותמר. נולד ב-19.2.1926 בתל-אביב, יחד עם אחיו-תאומו, למשפחת חלוצים שעלתה לארץ מסיביר ב-1921. בהיותו בן שנתיים עברו הוריו לקרית-ענבים ומשם לטבריה, בה למד בבית-הספר העממי והיה מבקר בשעות הפנאי במטעי הממשלה, מקום עבודתו של אביו.
לאחר נדודים רבים החליטו הוריו להתיישב בעין-ורד כחקלאים. שם נפתחה תקופה חדשה בחיי מיכאל. בראותו בסביבה את העדרים הערביים והנערים הנוהגים בצאן, קסמו לו חיי הרועים והוא התיידד עמהם. למשך שעות רצופות, עם גמר הלימודים, היה נעלם מהבית והלך אל הצאן. גם כשפרצו מאורעות 1936 לא חדל לבקר בכפרים הערביים שבסביבה אצל ידידיו מנוער.
בגיל 12 מתה עליו אמו. המצב הכלכלי בבית נעשה קשה ואביו יצא למרחקים לבקש פרנסתו. בן 14, עם גמר בית-הספר העממי, נשלח למוסד בקרית-ענבים, הכיר שם את חיי הקבוצה והחליט כעבור שנתיים לצאת להכשרה ברמת-יוחנן, בה קנה דעת בענפי הפלחה, קרא ולמד, התערה בחברה ונתחבב על חבריו.
בן 19 נשלח לפוריה, בה היה שומר שדות ונוטר. כעבור שנתיים הצטרף לגרעין הפלמ"ח בחוקוק והגיע לבסוף לירושלים להשתלמות במקצוע שבחר בו: תורת הקרקע וההשקייה. מאחר שהיה נאלץ גם להשתכר למחיתו, תוך כדי לימודיו, עבר לים-המלח לעבוד במקצוע הקרוב ללבו, בגננות, בחברת אביו.
בסוף שנת 1947 הגיע לסדום ושם נשא לאשה את חברתו שהכיר, זיוה.
עם התחלת מלחמת-השחרור סיים קורס לחבלה ובנפול הישוב היהודי בצפון ים-המלח הגיע לסדום המנותקת והשתתף בכל הפעולות בסביבה כחבלן ומורה-דרך. שגורה הייתה בפיו האמרה:"צריכים לדאוג למולדת, ולא למיילדת".
כאן הוא קיבל את הידיעה המעציבה על נפילת הגבורה של הטוב בחבריו - דן הר שלג - בכיבוש צפת. הוא כבש את צערו והמשיך להשתתף בכל הפעולות שנעשו במקום ביתר עוז.
ביום 9 ביולי 1948 יצא לשדה המוקשים, שברחבת סדום לבדוק אם המוקשים הונחו כהלכה. בעלותו על מוקש נפצע קשה ושנים מחבריו חשו לעזרתו, אך בשעה שנשאוהו דרכו שוב על מוקש ואף הם נפצעו. יחדיו הצליחו לצאת מהשדה, אך מיכאל מת כעבור שעות מספר. נקבר בסדום. ב-28.2.1950 הועבר להר-הרצל בירושלים.