טוראי לוי ניסים ז"ל

3.12.47

עם בשורת העצמאות, מתקרב חג החנוכה, חג המכבים, חד הדרור. המזכיר לנו את ימי זהרו של העם אשר ישב על אדמתו בארצו השלימה והוא מזכיר לנו על הסכין שנתקע בגבנו ע"י המו"מ על חתיכת הארץ לגזרים.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

גבר עם 16.4.48

זה כשבועיים שחברנו אהרן נפל. הוא נפל בעמדו על משמרתו בהגנת התחבורה העברית לנגב. יהי זכרו ברוך.
הוא הראשון מחברנו שנפל. מי יודע מה יבוא אחריו. מי יודע עוד כמה מאיתנו יפלו עד בוא יום הנצחון. יום הגאולה והדרור. דרכינו עדיין ארוכה ומלאה מכשולים ולא בנקל נתגבר עליהם. ולא עוד אחד יפול כי אם רבים. כי אין כובשים את ראש ההר בלי קבר במורד.
היום הודיעו לנו את פסק דיננו, בקשר למרד שידנו בו. תוצאות המרד היו ידועות לכל וכן גם פסק דיננו. והוא כמובן הביאנו לנצחון.
ממחר מתחילים אנו באימונים, אחר שבועיים של שמירה. כמובן שרוחנו לא תהיה איתנה כלפני המאורע, אבל אף על פי כן ננסה לחזקנה, כי אין דבר העומד בפני הרצון.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

קשה להעלות על הניר במספר מלים יבשות את ישותו של אדם, את אומץ לבו ואת מסירותו.
אומץ, מסירות, אי חסכון בעמל, להבין כל זאת, צריך לחיות את האדם, להיות במצבו, להיות אתו. ואת נסים הכרתי, כי מתי מכירים את האדם אם לא בקרב, מתי אם לא ברגעים הקשים, אותם רגעים שבהם עמדו מגיני יד מרדכי, שבהם עמדו במבחן, ונצחו.
נסים לוי פרט בתוך הרבים היה, פרט בתוך אותו קומץ אנשים, שידע למען מה הוא עומד ועמד בחזהו מול שריוני אויב. אחד מני רבים היית נסים, אולם אחד בולט. ידעת תמיד מה צריך, ידעת לעמוד בתווך. צורך היה בתצפית בשעת הפגזה רצינית. תצפית, שהיתה כאבוד לדעת באותם רגעים, תמיד הופעת ועמדת בראש.
זכורים לי אותם הרגעים בהם הסתער האויב את הסתערותו הראשונה על המשק, אולי רק הסתערות ראשונה על המשק היתה, זו היתה המכה הראשונה שהנחית האויב בכל כבדו, על מפתח הארץ מדרום, מהלומה אשר סופה היה לחרוץ את עמידתנו. אזכיר את הפרט הקטן כביכול איך חיסלת אז, נסים, את ארבעת חבלני האויב, חלוציו, בהסתערות ראשונה איך חיסלת אתה אותם בהיותם ליד גדר המשק. באיזה קור רוח עשית זאת, לא הרגשנו באותם רגעים כמה קבעה מכה זו לאויב ואיך שברה המכה את הסתערותו. חבלניו לא הצליחו לבצע את זממם ואז ראה האויב את רצינות עבודתנו. פרטים קבעו את העמידה, פרטים בתוך הכלל והכלל שהיה מורכב מפרטים אלו.
איך הבחנת נסים בהסתערות האחרונה, בעריכת האויב ובזממו את מזימתו שהיתה רווית לקח הסתערויות קודמות. הבחנת בהם ויכולנו לערוך את כוחותינו הדלים לעומתו ולהחזיק מעמד.
גאה ובוטח בכוחותיך היית. מי כמוני זוכר איך קבלת את הפקודה צא לקראת הטנקים עם הכלי האישי שלך - הפיאט, באיזה בטחון, באיזה נאמנות לתפקיד, איך אמרת אז בהומור "או קיי". מילאת את לב חבריך באמונה ובאומץ. הרמת את המורל תמיד.
מצאנו אותך לאחר ההסתערות, שוכב מול טנק האויב שהוצא מכלל שימוש, בחזך הוצאת אותו מהשמוש כי מה פיאט לעומת חזה המלא על גדותיו אהבה למולדת, אהבה ליצירתנו בארץ האבות.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

הנס לא קרה. ניסים לוי נפל ביום י"ג באייר תש"ח בהגינו על יד מרדכי והוא אך בימיה הראשונים של שנתו השמונה עשרה.
בן להוריו יצחק ורחל לוי מציוני בולגריה אשר עלו לארץ כבר בשנת 1925. הוא נולד בשנת 1930 והתחנך באווירה מסורתית-לאומית ערה, כאשר הבית והמשפחה מהווים אספקרליה ללבטי הישוב באותה תקופה. שתי אחיותיו היו מפקדות ב"הגנה" ואילו שני אחיו פעלו בשרות "האצ"ל".
משחר ילדותו קסמו לו מעשי הגבורה של ראשוני המתיישבים והיה חוזר וקורא במעללי הגבורה של אנשי "השומר", "נילי" וחבריהם.
"גם על מעשי גבורתי יכתבו פעם", ניבא ולא ידע מה ניבא.
בעודו עול ימים, בתחילת שנתו השבע עשרה, הצטרף לשורות "האצ"ל" ונכלא ביחד עם שני אחיו, ב"שבת השחורה" ונשאר במעצר כשלושה חודשים. מאוחר יותר, בהשפעת אחיותיו עזב את "האצ"ל" והצטרף לשורות "הנוער העובד" שבמסגרתו יצא לעבודה בקבוץ. משם הצטרף ביחד עם חבריו, כשהוא הצעיר בהם, לשורות הפלמ"ח והוא אך בן שבע עשרה.
לאחר סיום קורס הכנה בגבעת השלושה, הורדה מחלקתו לגבר-עם והשתתפה בליווי השיירות בדרכי הנגב השונות. לבסוף נשלחה מחלקתו לעזרת קיבוץ יד-מרדכי הנצור.
בביקורו האחרון בבית, ניסו בני משפחתו וחבריו להשפיע עליו שישתחרר לזמן מה שכן טרם חלה עליו כל חובת גיוס, אולם הוא לא העלה זאת כלל בדעתו וחזר למילוי תפקידו וייעודו.
בודד עם "פיאט" בידו, יצא נגד יחידת הטנקים המצריים אשר חדרה לתוך המשק ושם נפל מות גבורים.
אולם, השרשרת לא נותקה. בן אחיו, נסים לוי, אשר נולד זמן קצר לאחר מותו, הינו קצין טנקים וממלא את החלל אשר נוצר עם נפילת דודו ניסים לוי ז"ל.