טוראי סטשי סצ'י משה מרסל ז"ל

קורות חיים

בן מאיר (מרקו) ורוזה. נולד ב-7.9.1929 בסופיה, בירת בולגריה. גדל ברוח יהודית טהורה בתוך סביבה ציונית נאמנה. אחרי גמר בית הספר העממי העברי הוא המשיך את לימודיו בקולג' הצרפתי.
שנת 1943 היתה השנה הקשה והמרה ביותר ליהדות בולגריה. הפרלמנט הבולגרי, חדור רוח פשיסטית, הגיש יום יום חוקים אנטישמיים מלאי עלבונות ליהודים, השפלה והסתה. כוכב צהוב היה הסמל שכל יהודי התחייב לשאת על דש בגדו. בעיני הילדים והצעירים היה זה אות קין שהעמיק לפצוע בתוך הנשמות הרכות והזכות. אות זה היה מושך את חמתם וחוצפתם של האספסוף הפורע, המוסת בלאו הכי ע"י השלטונות, ותיגרות והתנפלויות היו חזיון שכיח בימים ההם. בכח הזרוע ובצורה זדונית ביותר אולצו רבבות יהודים לנטוש את מקומות מגוריהם ולהתפזר בערי השדה על גדות הדנובה. ההגבלות והטירור הגיעו לשיאם, השפיעו על הנער משה והגבירו את שאיפתו לעלות לארץ ישראל.
והנה קרב ובא היום. "הצבא האדום" שחרר את בולגריה ב-9.9.44 מעול הפשיסטים, וכבר באותה השנה ב-6.11.44 עלה משה לארץ דרך "עליית הנוער" עם קבוצת נוער גדולה, המצורפת לקיבוץ דפנה. העליה הזאת היא שנתנה את האות לחסול הגולה הבולגרית.
מיום עלייתו לארץ מתחילים בשביל משה "חיים חדשים מלאי תוכן ויצירה", כאמור באחד ממכתביו. שנתיים וחצי הוא נשאר בקבוץ דפנה, כאן הוא עבד ולמד בלהט נשמתו הצעירה והמסורה. השתתף בכל הפעולות המשקיות, האירגוניות והתרבותיות, והתבלט כרוח החיה בחברתו. הצטיין בתבונת כפיים, במכניקה ובחשמלאות. כן עבד בענף הדיג כאחד הותיקים.
בתחילת שנת 1947 עבר להכשרה בקבוץ חולתה, יחד עם חבריו. בהתלהבות רבה כתב להוריו על תכניותיו לקראת עליית חבורתו להתישבות עצמאית כעבור שנה. הוא כתב אז: "יש לרכוש את הידיעות היסודיות ולהכין את עצמנו במשך שנה אחת לקראת הקמת הקבוץ שלנו".
מיד עם פרוץ מלחמת השחרור הצטרף לכוחות המגן והשתתף בכל הקרבות אשר בסביבה. במכתביו מאותה תקופה כתב: "אנחנו על המשמר, אנחנו נגן על מולדתנו. אין אנו ששים אלי קרב, אבל, אם הוא ייכפה עלינו, אז כמוני יש רבבות, שייתיצבו כחומה ביום הפקודה. אנחנו צריכים לכבוש את ארצנו ואת חרותנו בעצמנו, זה יהיה הקרב המכריע ובו נלחם עד טיפת דמנו האחרונה למען הנצחון". בביקורו האחרון במשק, כאשר ערך חוברת לזכר חבר שנפל, העיר בחיוך: "מי יודע אם לא קרוב היום בו מישהו ידפיס חוברת כזאת לזכרי".
ב-15.4.48 נפל משה בקרב על נבי-יושע וביום ו' בניסן תש"ח וב-16.4.48 הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקבוץ חולתה.
חבריו כותבים: "הורים יקרים, משה נפל כגבור בקרב האכזרי על נבי יושע. האבדה היא גדולה, וביחוד בשבילנו, חבריו להכשרה ולנשק. נחמתנו היחידה היא שהוא הלך לקרב בהכרה ברורה שהוא נלחם בשביל ענין צודק, בשביל המטרה הנשגבה ביותר של עם ישראל - המולדת. לפני קברו הרענן אנחנו נשבעים להשיגה".