ההתקפה הראשונה על מצודת נבי יושע

ההתקפה הראשונה על המצודה התבצעה בליל 15.4.48 ונעשתה בחיפזון וללא הכנות מתאימות, מתוך הנחה שהערבים לא הספיקו להתארגן ולפיכך יש לפעולה מהירה סיכוי להצליח. הכוח שאורגן כלל מחלקת פלמ"ח ולוחמים מגדוד 11 (חי"ש מחיפה, כפוף ל'גולני'), בפיקוד מג"ד החי"ש ישראל ליאור והמ"פ יוסי פוגל, ויצא לדרכו בשני אוטובוסים משוריינים, ללא תוכנית-פעולה. נראה כי הביטחון בהצלחת הפעולה גרם למפקדיה לנהוג כמי שעולים להשתלט על מקום עזוב, ולא כמי שאמורים לתקוף יעד מבוצר ומוגן. בדרכה לא נתקלה השיירה בהתנגדות כלשהי, עד שהגיעה אל מול הכניסה למצודה. שם ניתנה ללוחמים הפקודה לצאת, אך הראשונים נתקלו מייד עם צאתם באש יעילה, שנורתה מצד הכיתה הערבית שהחזיקה במצודה ומנתה 11 חיילים. אחד האוטובוסים ירד לתעלה, כשהוא נאלץ להדליק אורות, והכוח התגלה. היה זה ליל-ירח, והערבים לא התקשו לירות אש מדוייקת לעבר הכוח - עד שנאלץ לסגת. אחד הלוחמים בכוח מהכשרת דגניה, אורי גלין שהיה מומחה למכונות יריה. השתמש בקרב זה במכונת יריה צרפתית ממלחמת העולם הראשונה, מדגם הוצ'קס. בהתקפה זו נהרגו ארבעה לוחמים: סטשי משה, גוטמן יוסף מאנשי הפלמ"ח ועמירם אנקלביץ ויעקב איציקזון מחטיבת גולני ונוספים נפצעו.
בעקבות ההתקפה, תוגבר הכוח הערבי בצורה משמעותית וכלל 70-80 חיילים. הם פוצצו קטע מהכביש העולה למצודה והוציאו אותו מכלל שימוש וכן הניחו מספר "קונצרטינות" (סלילי-תייל) בין קירות המצודה לגדר החיצונית - מהלכים שלא היו ידועים למתכנני הפעולה, משום שלא נערך סיור רגלי לקראת ההתקפה.