טוראי שוארצמן אריה ז"ל

(מתוך חוברת שהוציאה המשפחה לזכרו)

אריק היה ילד שובב וחבר טוב לחבריו, אומרים כי ידו הייתה בכל.

מויש'לה מספר:
לאח שלי אריק היה כושר אכילה מדהים ביותר, היה לו תאבון בריא במיוחד, תמיד בזמן הארוחות היה סורק במהירות את צלחותינו, בודק את המצב, מנתח במוחו הקודח את מהלך העניינים ואז היה מכריז קבל עם ועדה: "מי שלא רוצה לאכול משהו שיעביר את האוכל אלי אני כבר אטפל בזה לא לזרוק כלום קודם שתתיעצו איתי..."
רינה זוכרת:
בוקר אחד ישבנו סביב השולחן, כל יד קיבל בצלחת ביצה אחת אני לתומי הסתובבתי לרגע להתבונן במשהו וכשחזרתי להתבונן בצלחת, הביצה נעלמה איפה היא? הפה של אריק היה מלא... ולא נודע כי בא אל קירבו.
איטה מוסיפה:
אריק היה כזה שובב, הוא אהב להכנס ללול, קצת לעבוד ובעיקר לחורר את קליפתם של הביצים וללגום את תוכנן.
פינה נזכר:
לשכנתנו שושנה קורש קנו סוף סוף שרשרת זהב. בשמחה רבה באה אל אריק להתגאות בפניו, אריק הביט בשרשרת המנצנצת כהרף עין תלש אותה מצווארה וברח. אבא של שושנה, חיים קורש פתח במרדף אחריו אך לא הצליח לתפוס אותו.
הלל:
מתכונותיו הנוספות: לא רק שובב היה אריק הוא היה גם בעל דמיון מפותח, וטוב לב, יפה תואר ועליז תמיד.
רינה:
בשלב הילדות המוקדמת חלה אריק בטיפוס, אושפז בבית החולים במחלקת ילדים. בזמנו חל איסור חמור לבקר את הילדים החולים, אפילו להורים לא ניתנה רשות לבקר את הילדים, הייתה זו גישה רפואית חינוכית מבית מדרשו של פרופסור נסאו אנחנו הילדים נסענו בכל זאת לבית החולים הצצנו דרך החלון ואז אמרו לנו האחיות אל תדאגו הילד בסדר גמור מה שהילדים לא אוכלים הוא אוכל...
עבריה וזוסיה:
אריק היה מבקר אותנו מגיע ברכבת מעפולה לאשדות מתרוצץ סביב עבריה כאשר חלבה את הפרות. קשה היה לאריק להתמודד עם היתמות כמו לאחיו ואחיותיו האחרים, עבריה הייתה כאם וכאחות.
מויש'לה:
בגגלל המצב הכלכלי הקשה החליט אבא לשלוח את ארבעת הילדים הקטנים פינה, רינה, אריק ואותי ללמוד בבית ספר "המזרחי", לא כל כך מטעמי דת אלא מטעמי חסכון. אריק למד בכתה אחת עם חברו הטוב חיליק יושפה (שלימים נפל אף הוא בקרב), לבית הספר הגיעו רכובים על עגלה רתומה לסוס מדי בוקר. פרט לתפילות וללימודים זכו התלמידים להרגיש גם את נחת זרועו של המנהל, בעזרת סרגל גדול. יום אחד החליטו הזאטוטים בני השמונה שאריק בראשם להשיב מלחמה שערה, התנפלו על המנהל שכינויו היה "תיש" (בגלל זקנו הקטן) זרקו עליו כסאות ועוד כהנה וכהנה. וכך מצאו עצמם כל ילדי מרחביה מסולקים מבית הספר. ואריק היה מבסוט.


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

13.12.1947
חמישה סיירים שיצאו בקו המים מתקומה לכוון עימרה נהרגו תוך קרב עם מקומיים. מפי מודיעים ערביים החוליה פגשה בערבי מזוין והרגה אותו, לשמע היריות התחילו להתאסף בדואים מהסביבה התפתח קרב ובו נהרגו שנים מאנשינו ואחד הערבים, יתר השלושה התחילו לברוח אך כנראה כותרו. אחד הכדורים של הערבים פגע ברימון יד, ריסק אחד מאנשינו והרג את השנים שלידו.
14.12.1947
שלשה מגופות החמישה הובאו לבית אשל. שתי גופות עדיין נעדרות. שמות ההרוגים: ישראל ברקוביץ - מ"כ, אריה שוורצמן, שמואל אונגר, יצחק שוסטר, שבתאי סלינס.
14.12.1947
הטנדר שבא לבאר שבע לקחת את שלוש הגופות הותקף קשה ביריות והוצא על ידי המשטרה מהעיר.


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח