טוראי ששון משה ז"ל

קורות חיים

בן שלמה ושאפיקה. נולד בניסן תרפ"ט (1929) בחלב שבסוריה. למד בבית ספר "תלמוד-תורה" לימודים כלליים ועבריים. משגמר את לימודיו במוסד זה אמרו הוריו לשלחו להשתלמות נוספת בבית הספר של "אליאנס". אך בו בזמן הגיעו לחלב שליחים של "אח"ד" (איגוד חלוצים דתיים) ומתוך משיכתו לציון (אם כי, לא היה דתי, לפי עקרונות "אחד") נאחז בהזדמנות והצטרף לתנועה זו, כדי להכשיר את עצמו לעליה ארצה ולהגשמה חקלאית בחיי קיבוץ.
מאחר שלא הסתיר מהוריו את מטרתו והם הודיעוהו בפירוש על התנגדותם לכך, יצא לעבודה כדי לחסוך לו להוצאות הדרך ובינתיים התקדם יפה בדיבורו העברי ובשאר הידיעות העבריות. העליה והעבודה החקלאית היו משאת-נפשו תמיד. ניסה כמה פעמים, לברוח לארץ ישראל עם חיילים ארצישראליים, אך בכל פעם נכשל נסיונו זה. בינתים צבר לו כמעט את כל הסכום הדרוש ואז נכנעו ההורים והשלימו לו את החסר, וכך עלה ארצה ב-1945.
שהה שבועות מעטים, במושב בלפוריה בבית האיכר. כחניך תנועה דתית, הועבר אחר כך לכפר הרא"ה ולכפר אברהם, ולפי דרישתו הועבר לחברת נוער של עולי סוריה בשפיים, ואחרי שחבורה זו סיימה את הכשרתה הצטרף לחבורה אחרת. בשפיים היה פעיל בסניף "הנוער העובד" והשתתף בהתנגדות הנוער לכוחות הבריטיים בשעת החיפוש הגדול.
בראשית נובמבר 1947 התגייס לפלמ"ח והצטרף למחלקה הערבית כדי להכשיר את עצמו לפעולות עזרה בהעפלה מארצות ערב.
בראשית דצמבר 1947, בתחילת המלחמה, היתה יכולה להימצא בשבילו תעסוקה במחלקה הערבית, אך בהיותו בלונדיני ודומה במראהו לאירופאי, לא התאים לשירות במחלקה. לדרישתו הועבר למחלקה לוחמת בגדוד הרביעי בחטיבת הראל - גדוד "הפורצים". אחרי אימונים יצא עם גדודו לליווי שיירות בדרך ירושלים ובירושלים עצמה. השתתף ב-50 קרבות, ובכללם בכיבוש קטמון.
נלחם באומץ ובמסירות והלך ברצון לכל משימה מסוכנת. ביחוד גבר זעמו, מאז נודע לו על שריפת בתי-הכנסת והתנפלויות שוד והרס של בתי-חולים יהודיים שערכו הערבים בעיר הולדתו, ונדר לנקום את הדם וההרס.
גם בקרבו האחרון על הראדאר בהרי יהודה נלחם פנים אל פנים עם אנשי האויב באומץ ובגבורה ושם נפל ביום 1.6.1948. הועבר למנוחת עולמים להר הרצל בירושלים ב-17.11.1949.