ההתקפה האחרונה על הרדאר
בליל 2 ביוני 48 בוצעה התקפה נוספת על הרדאר. מחלקות מהגדוד החמישי, הרביעי, ומהחי"ש החלו לפרוץ בחשאי למתחם המבוצר של הלגיון הערבי-ירדני, אך פצצת מרגמה של הסיוע נפלה בין הפורצים וגרמה לנפגעים רבים. האויב תקף את הכוחות שנתגלו והיסב להם אבדות נוספות. כוחותינו נסוגו. הירדנים ביצרו את המתחם והחזיקו בו עד 1967.
ניסיון נוסף לכבוש את הרדאר נעשה ב1- ביוני בלילה. בפעולה השתתפו מחלקה מהגדוד החמישי, מחלקה מהגדוד הרביעי ומחלקת חי"ש מירושלים. סיוע אווירי לא הגיע ושני תותחים צרפתיים ישנים ירו פגזים שלא התפוצצו. היו גם מספר מרגמות "3 ו"דוידקה" אחת.
מחלקת החוד מהגדוד החמישי יצאה ראשונה, אגפה את המחנה מצד רמאללה, והחלה בחשאי לנתק את הגדר של המחנה. על פי התכנית, הם היו אמורים לחדור פנימה ולפתוח באש. ההנחה הייתה שתשומת הלב של יושבי המחנה תוסט לעבר היחידה הפורצת הזו, ובכך תוכל המחלקה של הגדוד הרביעי לפרוץ ביתר קלות לתוך המחנה דרך השער הראשי. מחלקת החי"ש נשארה 80 מ' מאחור כרזרבה.
המרגמות הופעלו כסיוע רק לאחר שההתקפה כבר התחילה, אך לרוע המזל, הפגז הראשון שנורה התפוצץ בתוך מחלקת הלוחמים של הגדוד החמישי, שכבר חתכה את גדר התיל והצליחה לחדור פנימה, וגרם לנפגעים רבים. הערבים הצליחו לאתר את מקום המחלקה על פי צעקות הפצועים, וכיסו אותה באש מכוונת חזקה שלא אפשרה כל התקדמות או נסיגה. מספר ההרוגים והפצועים עלה, אך עם זאת, הלוחמים ששרדו הדפו בחירוף נפש את ההסתערויות עליהם. הוזעקה תגבורת, אך לא הגיעה.
גם המחלקה של הגדוד הרביעי החלה, כמתוכנן, לתקוף את השער הראשי של המחנה ואת העמדות שלצדו. התפתח קרב רימונים מטווח קצר בין שתי כיתות של הגדוד לבין האויב. בקרב הזה נפצעו רוב התוקפים. הכיתה השלישית הסתערה וכבשה את אחת העמדות של הלגיון, אך גם אנשיה נפצעו. עם עלות השחר הוחלט על נסיגה כללית תוך נשיאת החללים והפצועים. 14 מאנשינו נפלו בקרב זה.
מחנה הרדאר אמנם נשאר בידי האויב שביצר אותו היטב (עד מלחמת ששת הימים), אולם פעילותו נחלשה ומטרת הלגיון להשתמש בו להכרעת המערכה על הדרך לירושלים, לא הושגה.
מחלקת החוד מהגדוד החמישי יצאה ראשונה, אגפה את המחנה מצד רמאללה, והחלה בחשאי לנתק את הגדר של המחנה. על פי התכנית, הם היו אמורים לחדור פנימה ולפתוח באש. ההנחה הייתה שתשומת הלב של יושבי המחנה תוסט לעבר היחידה הפורצת הזו, ובכך תוכל המחלקה של הגדוד הרביעי לפרוץ ביתר קלות לתוך המחנה דרך השער הראשי. מחלקת החי"ש נשארה 80 מ' מאחור כרזרבה.
המרגמות הופעלו כסיוע רק לאחר שההתקפה כבר התחילה, אך לרוע המזל, הפגז הראשון שנורה התפוצץ בתוך מחלקת הלוחמים של הגדוד החמישי, שכבר חתכה את גדר התיל והצליחה לחדור פנימה, וגרם לנפגעים רבים. הערבים הצליחו לאתר את מקום המחלקה על פי צעקות הפצועים, וכיסו אותה באש מכוונת חזקה שלא אפשרה כל התקדמות או נסיגה. מספר ההרוגים והפצועים עלה, אך עם זאת, הלוחמים ששרדו הדפו בחירוף נפש את ההסתערויות עליהם. הוזעקה תגבורת, אך לא הגיעה.
גם המחלקה של הגדוד הרביעי החלה, כמתוכנן, לתקוף את השער הראשי של המחנה ואת העמדות שלצדו. התפתח קרב רימונים מטווח קצר בין שתי כיתות של הגדוד לבין האויב. בקרב הזה נפצעו רוב התוקפים. הכיתה השלישית הסתערה וכבשה את אחת העמדות של הלגיון, אך גם אנשיה נפצעו. עם עלות השחר הוחלט על נסיגה כללית תוך נשיאת החללים והפצועים. 14 מאנשינו נפלו בקרב זה.
מחנה הרדאר אמנם נשאר בידי האויב שביצר אותו היטב (עד מלחמת ששת הימים), אולם פעילותו נחלשה ומטרת הלגיון להשתמש בו להכרעת המערכה על הדרך לירושלים, לא הושגה.