טוראי קלימקר יוסף יוסי ז"ל

4 שבועות עברו מאז ראיתיך לאחרונה. יוסי, האמנם לא תחזור?
4 שבועות עברו מאז הלכת מעמנו ללא חזור ועדיין לא השלמתי עם העובדה שלעולם לא תהיה בינינו. לעולם לא נראה את בלוריתך מתנפנפת ברוח, לעולם לא נשמע את קולך, את צחוקך, את שירך...
הכרתי את יוסי בתנועה, אח"כ בבית-הספר, במחנות עבודה, ולבסוף בהכשרה. יוסי תמיד אחד היה, תמיד עליז, תמיד צוחק ומאושר.
בעקשנות הלך בדרך בה בחר, לא זז ממנה כמלא נימה. כשרצה במשהו, האמין שיוכל להשיגו, אופטימיסט היה. ובאמונתו ועקשנותו הצליח תמיד.
נזכרתי עכשיו בהתערבות שלו עם מאיר, כי יצאו למעלה מ-20 חברים מסניף חיפה לגרעין. יוסי רכז את היציאה מחיפה, שוחח עם חברים, הסביר ושכנע ואכן נצח בהתערבותו.
מהיום הראשון בהכשרה עד יומו האחרון היה חבר ועדת-חברים. בחרנו בו פה אחד, כי ידענו שידע להחליט נכונה; גישתו לבעית הקבוצה היתה בריאה ונכונה. בחרנו בו, כי נאמן היה על כולנו, ומפני שכולנו עד אחד אהבנוהו.
בשיחות חברים סוערות ידע הוא לפשר תמיד, ידע הוא לשכנע.
יוסי תמיד כה קרוב, כה מסור וכה יקר. אם יוסי איננו, הרי זכרו תמיד עמנו. שיריו שכתב במסיבות שונות תמיד מושרים בפינו. לאוסף התקליטים, שכה אהב לשמעם, נקרא על שמו, נקשיב להם ונזכרהו.
יוסי, ידידי היקר, נשמתך צרורה בצרור החיים.
תרצה

מתוך "בקום ישראל" - גמנסיה "ביאליק" חיפה - 1972

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

בעוד ההכשרה בחתוליה, עודה נאבקת על ערכיה היסודיים, הופיע יוסי בשיחה, ואז עשה עלי את הרושם החזק ביותר והקובע. ידעתי, גם ידענו: את דעתו של יוסי יש לכבד, כי דבריו נאמרו בשיקול ובראיית המציאות, תוך שמירה על אופיה החברתי של ההכשרה. הגיעו ימים עכורים והחברה נסחפה בזרם. המסגרת החברתית נפרצה. זה ייאש את החברים, שחלמו וראו את ההכשרה באור אחר לגמרי משהיתה במציאות. החדלון והקפאון שבחיינו החברתיים לא פגעו ביוסי. כחבר ועדת-חברים לחם במאמצים רבים: יחידי היה, בעוד שב"אריות החברה נפלה שלהבת". ואז הופיע יוסי. הוא בא בזמן, כי היה צורך דחוף לתנות את הטענות, לשפך את מרי השיח ולתקן את המעוות. ליד שולחן ישבנו הוגים. לא דברנו הרבה ולא התוכחנו. בדברים קצרים ונמרצים, בהגיון בריא ונפלא שכנע יוסי והחל במעשים. השיחות נשאו פרי. ההחלטה היתה נחושה להמשיך בקבוצה.
גם כאן היה יוסי אותו יוסי נפלא! עזר למהססים והדריך את המתלבטים למצוא את הדרך הנכונה להתערות בחברה ולקבל את ערכי הקבוצה.
גם בנפלו לא השתנה: נשאר אותו יוסי, ואנו נזכרנו תמיד כמות שהיה בינינו.
איציק דודו

מתוך "בקום ישראל" - גמנסיה "ביאליק" חיפה - 1972

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

נפילתו של יוסי היתה מכה קשה מאד לכולנו. רק אתמול ישב בינינו עליז ומתרונן, והיום הגיעתנו הידיעה כי כדור מרצחים אכזריים פגע בו.
לא פעם הייתי בא אליו לשפך את מרי שיחי ולבקש ממנו עצה בעת משבר, מעולם לא השיב את פני ריקם. תמיד מוכן היה לעזור לזולתו ומה גם שהדבר נוגע לבעיות הקבוצה.
הכרתיו בסניף חיפה. הוא רכז את היציאה לגרעין ובמרץ נפלא היה בא ומסביר - מדבר על בעיות ההגשמה. יצאנו לרמת-דוד. הוא היה הרוח החיה בינינו, תמיד שמח ועליז אך יחד עם זאת רציני בדעותיו לגבי חברת הכשרה מגשימה.
גמרנו את מחנה ההכנה והתכוננו לצאת לגבעת-חיים לשנת הכשרה. כאן רבו המשברים, שעברו עלינו, ותודות ליוסי הצלחנו להתגבר עליהם ובסוף השנה - להצטרף לקבוצה. הוא ראה את עתיד חייו בקבוצה והתכונן לבנות לו בית משפחה כאן. אולם הגורל האכזרי עמד למכשול. לאה שכלה את חברה היקר ואנו - חבר מסור ונפלא בקבוצה.
יוסי נפל אך רוחו עמנו. את שמו ננציח ע"י מפעל התקליטים שיגדל ויעצם.
בוזגלובמלאת 30 לנפלו

מתוך "בקום ישראל" - גמנסיה "ביאליק" חיפה - 1972

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

לחברי "הסוללים" שלום רב!

נדהמנו לשמע האסון אשר נחת כמהלומה כבדה על הקבוצה, בנפל אחד מחבריה הפעילים - החבר יוסי קלימקר ז"ל. מה נצבט הלב ומה יזדעזע גופו של כל חבר תנועה ועל אחת כמה וכמה של כל חבר קבוצה, על האבדה הגדולה אשר אבדנו ועל החבר היקר ששכלנו.
וכשם שקשה לכל חבר קבוצה להשלים עם העובדה שיוסי איננו עוד, בה במידה קשה לנו, לחברי גרעין הי להכנע לעובדה הזאת, מאחר שיוסי חי אתנו כמדריך שבעה שבועות. ומן החיים הללו שחיינו יחדיו נשארו בלב כל אחד מאתנו זכרונות נעימים, זכרונות אשר כיום נופל עליהם צל ונימה של עצב וכאב עצור.
זוכרים אנו את יוסי בפגישת הגרעין הראשונה בראשון-לציון, בשעה שהוצג לפנינו כמרכז מחנה ההכנה. לבושו היה פשוט, מכנסי חקי קצרים וחולצה פשוטה, נעלי חטיבה גדולות, שערות ארוכות ומפניו מרחף חיוך פשוט וצנוע המלווה נצנוץ עיניים. אחר זאת נפגשנו עם יוסי בהרצליה בדרכנו לשפיים. ושוב אותו חיוך המלווה הלצות. ואח"כ נזכרים אנו שוב ביוסי במשך כל זמן היותו בשפיים. תמיד עליז וצוחק, מהלך יחף, משוחח עם כל חבר ומבין כל אחד. וכשאנו נזכרים בכל אותה "תקופת הזוהר" בשפיים, ששמו של יוסי קשור בה, מתמלא הלב כאב וצער. ושוב רואים אנו את אותם ערבי המדורה והקומזיצים המוצלחים והצ'יזבאטים המושכים של יוסי, שהוסיפו הוי לחיינו.
זוכרני יום עבודה משותף בזבול בננות. החלפנו דעות על פוליטיקה ועברנו לצ'יזבאטים ומקרים ופעולות והשיחה התגלגלה הלאה. ומסיום אותה שיחה זוכר אני את מלותיו של יוסי: ..."אני מחוסן נגד כדורים ואני בטוח כי כדור לא יפגע בי"... והנה, לא ידע הבחור להעריך נכונה את גורלו, וכדור מרצחים נתק את פתיל חייו.
בבקורי הקודם בפלוגה זוכר אני שוב את יוסי כשהוא מבקש מחברי גרעין ה' שיכתבו לו. הרגיש יוסי, שהוא קשור בנו, והרגשנו אנו, כי קרוב הוא לנו. אך המכתב שכתבנו לא הגיע לתעודתו, ועל כך דואב הלב, ולכן נגרת הדמעה הצורבת מן העין.
אנו חברי גרעין ה' שולחים תנחומים לקבוצה וללאה במיוחד. חברי תנועה רבים נופלים אך אל לנו להרכין ראש. נמשיך ביתר און ומרץ בנתינת יד להקמת המפעל הגדול ליצירת המדינה העברית החפשית. החרב שנשלפה לא תשוב לתערה עד בא יום הנצחון.
על קברו של יוסי מרגלית ז"ל, חבר תנועה וחבר הקבוצה לשעבר, עומדים אנו דום. היד הפושעת והמחרחרת ריב לא תצליח להביאנו במבוכה ולשבר את רוחנו.
יהי זכרם ברוך!

מתוך "בקום ישראל" - גמנסיה "ביאליק" חיפה - 1972

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.