פלוגה ה'

הוקמה בקיץ 1941. הורכבה מחברי קיבוצים ומושבות בדרום הארץ וקבוצה של חניכי תנועות נוער. כן קלטה חברים דתיים (מזרמים שונים) שקובצו למחלקה אחת.אנשי הפלוגה פוזרו, בתום מחנה אימון של עשרה ימים בלבד, לבתיהם. שם המשיכו באימון ביתי ובכוננות מתמדת לגיוס עד שגויסו מחדש באביב 1942.
הפלוגה רוכזה לאימונים בבן שמן ובמשמר העמק. כשאר הפלוגות נפרסה עם תום האימון נוכח סכנת הפלישה הגרמנית לארץ ונערכה בחלק מהישובים שהיו עתידים להוות את מחנות הקבע שלה. בשלהי קיץ 1942 נכנסה למשטר עבודה ואימונים במחנות בגבעת השלושה, גבעת ברנר, באר טוביה, כפר מנחם, נגבה ומשק הפועלות "עיינות", וקלטה גם את הבנות הראשונות.
אימוני הפלוגה גוונו והיא הקימה מתוכה מחלקת סיירים, אשר נודעה כפלוגה כולה בזכות סיוריה במדבר יהודה וחקר הדרכים בנגב.
עם הרחבת מעגל הגיוס בשלהי 1943, קלטה הפלוגה מגויסים מכל מגזרי היישוב והכשרות מגויסות – אשר מילאו את שורותיה עם שחרור הותיקים ב-1944.

פלוגה ה' – הדרומית – אינפורמציה מתוך אלבום הפלוגה

מרחב משימותיה של הפלוגה השתרע על שני שלישים משטח א"י: הדרום, הרי יהודה, הנגב והמדבר עד גבול מצרים. ייעודם אז, היה לעצור את כניסת הגרמנים לא"י.
קצינים בריטיים בעלי ידע מקצועי רב, קיימו ביער משמר-העמק קורסים ל-120 אנשי פלמ"ח משש פלוגות. כך יכלו להתאמן באין מפריע וללא "סליק". אברהם נגב, מפקד הפלוגה, הקים את מחלקת הסיירים שהייתה חלוצה בתחומה, פעלה שש שנים והגיעה להישגים מקצועיים אשר צוותה אותם לבאים אחריה.
האימונים הועידו את האנשים להיות החבלנים והסיירים בעורף האויב הגרמני – לכשיפלוש לארץ.
היו להם מספר משימות נוספות:
1. להכיר את אזורי הנגב מתוך הנחה שההתיישבות העתידית תכוון לאזורים אלה.
2. ליווי ואבטחת טיולים של תנועות הנוער למצדה.
3. תיקי כפרים של בית-חנון ועוד, של הגשרים, על כבישים ומסילות ברזל – כהכנה למלחמת גרילה, אם הצבא הבריטי ייאלץ לסגת.
גם בנות התנדבו לפלמ"ח ונטלו חלק בכל הפיקודים: קשר, רפואה, נשק, אפסנאות ומזכירות. כן השתתפו בסיורים ובמסעות של הפלוגה. יצאו לקורסים והוסיפו נופך חברתי רב ערך.
באוקטובר 1947 נשלחו לנגב, לאבטחת צינור המים, השיירות והישובים. כך הפכו לחלק מחטיבת הנגב.
בין השנים 1945 – 1947 חל המעבר לקיבוצי השרון של הכשרות מגוייסות צעירות אשר נשלחו אל גבעת-השלושה, גבעת-חיים, משמר-השרון ורמת-הכובש. בשלב זה החלה התארגנות הפלוגות לרמה הגדודית. נוצר מבנה של 4 גדודים שהתקיימו עד מלחמת העצמאות. פלוגה ה' חברה לפלוגות ב' ו-ח' ומשלושתן הוקם הגדוד השני שעליו פיקד אורי ברנר.
מחלקת הסיירים בפיקודו של מנחם רוסק, פעלה עד 1946 . עיקר עניינה היה חקר הנגב והמדבר: המחצבים המים, הבדואים וכד'.
בתקופת האימונים עסקו בספורט שימושי; לצורך זה הובאו מדריכי ספורט נודדים שעברו ממחלקה למחלקה ולמדו מיומנויות שונות: קאפ"פ, איך להוריד זקיף, איך להתקדם על חבל בהליכת זיקית, ידע שימושי בהיתקלות עם אויב.
בספטמבר 1945 נקראה המחלקה לעזרה בהורדת 170 מעפילים בחוף שפיים. חודש אח"כ הם עמדו להשתחרר מהפלמ"ח. אז הוצע להם להקים את משגב-עם אשר חברה למנרה ולרמות-נפתלי, במרחק של 50 מטר מהגבול הלבנוני.
הכשרת רמת-הכובש 1945 – 1947 . מפקד הפלוגה היה דני מס, המ"מ – חיים בר-לב ומוטק'ה דגי.
במאי 1943 הגיעה קבוצת נוער מתורכיה לאשדות-יעקב ונקראה קבוצת "אורים". לאחר שנתיים החליטו להתגייס לפלמ"ח וביולי 1945 עברו לרמת-בכובש.
בין למודים ועבודה הם נקראו לפעולות מבצעיות: פעולת עונשין נגד פֶגָ'ה על רצח 5 יהודים ב"גן-הוואי", העברות נשק מהסליקים בשכונת בורוכוב לקבוץ. שמירה ואבטחה על קו המים של 11 הנקודות בנגב והורדת מעפילי "שבתאי לוז'ינסקי" בחוף ניצנים ב-13.3.1947 . הבריטים העלו את כולם לאניות גירוש שנשלחו לקפריסין. בין המגורשים היו גם פלמ"חניקים מרמת-הכובש ומשפיים...
הכשרת רמת-הכובש התאחדה עם אנשי הפלי"ם (שפעלו יחד בחוף ניצנים). ביוני 1948 עלתה הקבוצה להתיישבות בטנטורה והקימה את קבוץ נחשולים.
בגבעת-חיים – גרעין ג' של מכבי צעיר 1945 – 1946-7 .
כ-30 מבוגרי הסניפים השונים שהו בגבעת-חיים ועסקו כרגיל בעבודה ובאימונים.
ב-29.6.1946 הייתה "השבת השחורה". הבריטים הִיכּו בקתות הרובים וירו, ולבסוף לקחו 18 איש – רוּבָּם מנוער ההכשרה. לאחר מכן הגרעין התפזר, כמה חברים נשלחו לקורס מ"כים.
הכשרת משמר-השרון – 1946 – 1947 . נוצרה ממיזוג של גרעיני גורדוניה והמחנות-העולים. רפי ויינברג מיגור היה המ"מ וברכה פולד הייתה אחת המ"כיות. היא נהרגה בליל וינגייט (כמפקדת חוליה) מיריות של המשטרה הבריטית.
במאי 1946 יצאה ההכשרה לגלעד לסדרת אימונים בפיקודו של המ"מ רעננה. בשבת השחורה הגיעו הבריטים ורוב אנשי ההכשרה נתפסו. הבנים נשלחו לרפיח והבנות ללטרון. רק בודדים נותרו במחנה.
בנובמבר 1946 עברה ההכשרה לפוריה והתמקמה במחנה קבוצת אלומות. במקום היו שני בניינים עתיקים שבהם התמקמו. המ"מ היה עכשיו יעקב סטוצקי. הם התאמנו במטווח ויצאו למסע לילי לגנוסר דרך הארבל.
גרעין ד' של המכבי-הצעיר החל את פעילותו במחנה עבודה ברמת-דוד בקיץ 1946, ובאוקטובר עברו לגבעת-חיים. לאחר סדרת אימונים הושבעו לפלמ"ח ע"י יצחק רבין. הם שובצו לעבודה בכל ענפי המשק; ברווזיה,לולים, מפעל השימורים, מחסנים, חפירת בורות במטע הבננות, בפרדס וב"סליקים".
הפעולות המבצעיות היו:פעולת תגמול נגד פֶגָ'ה, אבטחת חוף ניצנים לקראת הגעת האנייה "שבתאי לוז'ינסקי", אבטחת כפר אוריה, פעילות נגד "הפורשים" בבנימינה. במסגרת תנועת המכבי-הצעיר, אבטחת טקס הדלקת הלפיד בחנוכה.
אחת החוויות הייתה המסע למצדה, שכלל מטווח ואימוני ירי – ללא חשש מהבריטים.
בתום מלחמת העצמאות חברים הצטרפו לקבוץ "סוללים" שעלה על הקרקע ב-17.7.1949 .

גבעת-חיים – גרעין ה'.
ב9/1947 גויס הגרעין לפלמ"ח כמחלקה בפלוגה ה', ואח"כ ירדו לנגב במסגרת הגדוד השני.
פעילות מבצעית: העברות נשק מהסליקים, ליל הרכבות ב-2.11.45 , בוצעו פיגועים במתקני הרכבות ומסילות הברזל, הורדת מעפילים מהאניות "פטר" בשפיים ו"שבתאי לוז'ינסקי" בניצנים.
ב-25.11.45 נערכה פשיטה על משטרת גבעת-אולגה והבניין קרס.
בפברואר 1946 תקפו 4 בסיסים של המשטרה הבריטית הניידת. כוח מפלוגות ד'-ה' בפיקודו של דני מס, תקפו את משטרת שרונה והפעולה נכשלה. ארבעה בחורים נפלו אז.
ליל וינגייט – 14.3.1946. כוח מפלוגה ה' יצא למנוע מהצבא הבריטי גישה לחוף. האנייה נתפסה הרחק מהארץ, הכוח "התקפל", משוריין בריטי נקרה בדרכו, ירה ופגע למוות בברכה פולד.
כן השתתפו בליל הקמת הישובים בנגב ב-25.9.1947 . בסוף 1946 ערכו מסע אופנועים במרחבי הנגב, וחזרו עם מפות משורטטות של הצירים והשבילים.
מהרזרבה החיפאית צמחה יחידת "חיות-הנגב" במלחמת העצמאות.