טוראי אונגר שמואל מולה ז"ל

קורות חיים

שמואל בן יוסף ולאה. נולד ב- 11.6.1930 בחיפה. מימי ילדותו התבלט באפיו העצמאי ובעמידה על דעתו. למד בבית-הספר העממי בנוה-שאנן, אך בכיתה ד' דרש בכל תוקף להעבירו לבית-ספר אחר, וכך הועבר לגימנסיה "ביאליק".
בהיותו בן 13 נכנס לשורות ה"הגנה". היה פעיל ב"מחנות העולים" ואחר-כך ב"תנועה המאוחדת". נשא בלבו שאיפות להגשמה חלוצית ולכן עזב את הגימנסיה בלמדו בכיתה ו' למרות הצלחתו בלימודים, והלך ללמוד מלאכת מסגר-חשמלאי, על אף הפצרות ההורים לסיים את לימודיו בגימנסיה. כעבור שנתיים עזב את העיר והלך להכשרה מגויסת לאשדות-יעקב ולכפר-גלעדי. למען יוכל להישאר ולפעול בתפקיד שרצה בו, רשם את עצמו כבן 18, אם כי היה רק בן 16. וכאשר הוריו, בדאגתם לבנם יחידם, דרשו לדחות את התגייסותו זו בגלל גילו הרך- ענה על כך בשביתת-רעב.
בלתי-נרתע ואמיץ בכל דרכיו ופעיל וער לכל הנעשה בארץ. השתתף בהעלאת מעפילים על החוף, בעליה המסוכנת לביריה, ולבסוף עלה עם הגרעין שלו להתיישבות במעיין-ברוך, והוא אך בן שבע-עשרה.
בתחילת מאורעות-הדמים, מבסיסו בתקומה, נשלח עם קבוצת פלמ"ח במשמר שנע לאורך צינורות המים, עורק החיים החיוני שבנגב.
באחד מסיורי קו-המים, שהיו כרוכים בסכנת-מארב תדירה, שנעשו במכונית פתוחה, חמישה-חמישה אנשים לחוליה, הותקפה חוליתו קשות, ליד תקומה שבנגב, וכל החמישה נפלו, ב- 16.12.1947, אחרי עמידת גבורה בקרב הנואש. גויותיהם נמצאו ונקברו בבית-אשל.
ב- 31.8.1949 הועבר לקבורה בבית-הקברות הצבאי בחיפה.
השאיר אחריו מכתבים רבים שבהם באות לידי ביטוי השקפת עולמו ואמונתו בה בחר. כאשר נפל בן-דודו יהודה ליטמנוביץ אשר אהבו והוקירו, כתב: "הינחמו, כי למען עמנו נפל, למען שלומנו, למען קיומנו, למען בניית הארץ וגאולתה, ומלחמה הרי היא מלחמה, ובמלחמה נופלים קורבנות...". וכן ידע את הסכנות שמולן עמד הוא. בין הראשונים היה בין חבריו לכל החלטה ובין הראשונים נפל.
קיבוצו מעיין ברוך ייחד לזכרו פינת תרבות במשק.