טוראי שרז עמוס ז"ל

בן 22 היה עמוס כשנפל. חבר התנועה היה עוד בהיותו במצרים. חבר נאמן ומסור לכל ובפרט לתנועתו אשר את חייו הקדיש למענה. בערב חג הפסח שנת 1946 עלה ארצה עם כמה מחבריו. מיד עם בואו התישב באחד מקבוצי תנועתו. אחרי תקופה די ארוכה שעבד בקבוץ והתרגל לעבודה ולחברה נאלץ לעזוב את המקום הפורח ולנסוע למדבר השומם, לנגב, להתישבות, הוא קבל ברצון את ההודעה ונסע בתקוה לחיות ולפעול למען התנועה.
אך הרבה לפעול שם לא זכה. הוא נפל באחד הקרבות המכריעים בנגב ולא שב עוד.
ידים מורעלות של מרצחים ופראי מדבר ירו בך איך לא נבכה עליך וכתוב: "אל תבכו למת..." יום שחור ומר היה זה בשבילנו, אח, חבר יקר אבדנו.
ידענו מראש "אין כובשים את ראש הסלע אם אין קבר במורד".

אחיו


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

הכרתי את עמוס כשהיה צעיר בן 12. הוא היה עוזר בזמן החפשי לאביו בחנותו. לא הכרתי אותו באופן אישי, אלא הייתי חבר של אחיו. בשנת 1943 נכנס עם חברה קטנה לתנועה. החברה הזו אורגנה והודרכה ע"י החבר יצחק לוי. הכוונה לארגן קבוצת צופים בוגרים לפתיחת קן בדהר. אחרי זמן מה החבר י.ל. נאלץ לצרף את הקבוצה הזו אלינו, לקבוצת הצופים הבוגרים של התנועה. קבוצה זו נדדה ממקום למקום מחוסר מקום קבוע. עמוס הצטרף אלינו עם יתר החברים.
עמוס היה בן אדם פשוט, שקט, מהר נכנס למסלול התנועה והתמסר לה, היה צעיר נתן את כל זמנו החפשי לתנועה. בשנת 1944 נכנס לקבוץ עליה "ב". עלה ארצה בשנת 1946. ערב פסח יצא את בית הוריו בלי להודיע להם, כאילו ברח.
אמו היתה חולה והוא היה האהוב במשפחה. לא הכרתי אותו בזמן שהותו בארץ, בגרעין, רק לפי ששמעתי נכנס לעבודה וחברי המשק שעבדו אתו היו שבעי רצון ממנו.
אחרי זה הכרתי אותו בתור חבר קבוץ. בשנת 1947 היינו יחד בפלוגת עבודה בזכרון יעקב. עמוס ידע להתידד עם יתר חברי המשקים שהיו אתנו. בעל הבית היה שבע רצון. על אף העבודה הקשה, היה עמוס חוזר מהעבודה כשבת צחוק על פניו.
בנובמבר 1947 עלינו לחזעלה, הוא התלהב ויצא עם הקבוצה הראשונה.
נפילתו ונפילת חברינו מחייבת אותנו להנציח שמם בבנין מפעלנו הקבוצי.

מאיר א.


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח