טוראי בן ישראל עודד ז"ל

בנחל הטחנות (רשמי טיול)

בימי הקיץ שעבר התארחתי עם אבי בבית זקני אשר בצפת. באחד הימים ערכנו טיול לואדי טוחין. עוד לפני זריחת החמה העירני אבי משנתו וזרזני להיכון לדרך. מיד קפצתי מעל מטתי וכעבור שעה קלה הייתי כבר מוכן ומזומן ללכת. יצאנו את צפת הטובלת בים זהרורי בקר והגענו למורד. בדרך נספח אלינו ערבי מכיר ושלשתינו הלכנו לנו לאט והסתכלנו בנוף, שנתגלה לעינינו. בתחלה באנו לואדי לימון והמקום הזה קסם לי ביפיו. המים מפכים שם בשפע. העצים המוריקים עושים פרי לרוב. רצונך לרוות את צמאך - הרי לפניך מים צוננים. ערביי המקום, אנשים טובים הם ואוהבים לקבל כל אדם בסבר פנים יפות. רצינו לקנות מהם ענבים והם סרבו לקבל ממנו כסף ואמרו לנו בלשונם: "בבקשה, אכלו כאוות נפשכם!"
ישבתי ליד הנחל כשהמים הקרירים מלטפים את רגלי ותפשתי צפרדעים ודגים. ביחוד בדחו את דעתי הדגים הקטנים, אשר עין קשקשותם כעין הכסף. בעמל רב דגתי אחדים מהם, אך השובבים הללו החליקו מידי וקפצו אל מקום חיותם המימה. שעה ארוכה נחנו בנחל הלימונים ואחר קמנו והלכנו אל נחל הטחנות. יפה הדרך אל הנחל. באשר תפנה תשמע את שקשוק המים ואת צפצוף הצפרים. במקום אחר ראינו סלע מענין, שפני אדם לו. ומי צר לו צורה זו? המים הזורמים שם תמיד, חקקו בסלע צורת אדם. בנעימים בילינו ליד נחל הטחנות והמשכנו את דרכנו ואמרנו לשוב הביתה. אבל עתה נוכחנו כי טעות גדולה טעינו: היינו צריכים ללכת לואדי אחד המוליך למירון ולשוב משם באוטו צפתה, אך אנחנו טעינו ותעינו ובאנו לעמק אחר. מה נעשה ואנה נלך? לחזור אל הנחל הקודם לא היה בנו עוד כח וללכת מכאן למירון לא ידענו את הדרך. אבי הציע לטפס ולעלות על הסלעים. התחלנו לעלות, אך עד מאוד קשתה עלינו העליה. הצמא מציק. הסלעים גדולים ומשופעים. אדם כי יכשל ויפול מטה לא יזכה עוד לקום. שעות אחדות טפסנו עד שעלינו למעלה. ואכן צדק אבי! כשהגענו לראש הסלע הופיעה לעיננו מרחוק העיר צפת על בתיה וסמטאותיה. מה שמחתי כשישבתי לנוח על הסלע! נשקתיו מרוב שמחה, כי מצאתי בו מקום לפוש מעט ולנשום לרווחה.
עייפים אך מלאי רשמים שבנו הביתה וזכר הטיול המענין זה לא במהרה ישכח מלבי.

עודד בן ישראל כיתה ה' ב ירושלים שבט-ניסן תש"א

חומר נוסף, פרי עטו, נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.