מבצע "פלשת"
שבוע לאחר מבצע "פרעה" הורה המטכ"ל על מבצע להשמדת טור הפלישה המצרי שהתארגן באישדוד, בטרם ימשיך צפונה. הכוח המצרי הותקף משלושה כיוונים, ע"י חטיבת גבעתי שתוגברה בכוח מהגדוד השביעי ו"חיות הנגב". הכוח של חטיבת הנגב פרץ אל תוככי המערך המצרי מכיוון דרום מערב תוך אבידות. הכוח נסוג תחת לחץ של התקפות מצריות שזינבו בכוח הנסוג. 50 מלוחמינו נפלו במבצע זה.
אתר הנצחה לחללי מבצע פלשת, גשר עד הלום
אתר הנצחה לחללי מבצע פלשת, גשר עד הלום
אתר הנצחה לחללי מבצע פלשת, גשר עד הלום
רקע: לאחר כיבוש יד-מרדכי העריכו במטכ"ל שהמצרים שריכזו כוח גדול באישדוד, מתכוונים לתקוף לעבר תל-אביב, או לפנות מזרחה לבתר את הארץ, לחבור ללגיון הערבי, ולהדק את המצור על ירושלים. המטכ"ל החליט להטיל על חטיבת "גבעתי" את השמדת הריכוז המצרי באישדוד ולצרף תחת פיקודם כוח מחטיבת "הנגב". המבצע יועד לליל 1-2/6.
האויב: באישדוד נערכה חטיבה שכללה כ-2,300 חיילים, בסיוע גדוד-תותחי 25 ליטראות והוביצרים - "3.7.
כוחותינו: 2 גדודי חי"ר ונשק מסייע מחטיבת "גבעתי"; גדוד (3 פלוגות חי"ר), 2 פלוגות פשיטה (30 ג'יפים) ונשק מסייע מחטיבת "הנגב"; סוללת תותחי 65 מ"מ, פלגת מרגמות "4.2 ותותח 25 ליטראות.
מהלך ההתקפה:
פלוגה מוגברת מ"גבעתי" חסמה כמתוכנן את הכביש ממג'דל, וכוח ג'יפים מחטיבת הנגב הושאר כעתודה חטיבתית. ההתקפה תוכננה כפעולה שוות מאמץ ב-3 גזרות, היא נפתחה בהפצצה אווירית והפגזת "ריכוך" על עמדות המצרים. הגדוד בפיקוד צבי צור (צ'רה) מחטיבת "גבעתי" תקף כמתוכנן מצפון. הוא ספג אבידות כבדות ונסוג; גדוד האצ"ל מס. 57 מגבעתי הגיע בוואדי מול מתחם תחנת הרכבת, בו שכנו מפקדת החטיבה ועתודות השריון. פתח באש מטווח גדול ונסוג ללא יצירת מגע; הגדוד השביעי מחטיבת הנגב בפיקוד יוחנן זריז, תקף כמתוכנן את המערך הקדמי של המצרים בכפר אישדוד מדרום, כבש מספר עמדות בפאתי הכפר ועם שחר נאלץ לסגת; האבדות במבצע היו כבדות - 50 הרוגים ונעדרים ומספר דומה של פצועים.
הלוחמים שמצב רוחם היה ירוד בעקבות הכישלון. לא יכלו לדעת, שלמעשה הייתה זו נקודת המפנה של הלחימה בחזית הדרום - המצרים עברו ממתקפה למגננה ולא ניסו יותר להתקדם למרכז הארץ.
פעילות הכוחות מחטיבת "הנגב" במבצע "פלשת"
הכוח מחטיבת "הנגב" הגיע למבצע כשהוא תשוש וסחוט. חיילי הגדוד השביעי כבשו בלילה בין ה-30-31.5 את בית-תימא ובלילה שלפני היציאה צפונה תקפו את דיר-סניד. פלוגת ג'יפים אחת חזרה יום קודם לכן ממסע של ארבעה יממות לפיצוץ גשר דהריה. פלוגת הג'יפים השנייה עמדה לצאת עם אספקה לכפר-דרום. גם "חיות הנגב" היו בפעילות רצופה מאז הפלישה.
כוח המשימה של חטיבת "הנגב" יצא צפונה ב-1.6 בערב והותיר את הנגב הצפוני כמעט ללא כוח נייד, המטכ"ל נטל את הסיכון בהנחה שהכוח יתקוף בלילה ולמחרת יחזור לנגב.
הגדוד השביעי יצא מהנגב ב-20:15 והגיע סמוך לחצות למטה הקדמי של "גבעתי" בחצור. מטה חטיבת הנגב לא הצליח לרכז את כוח הג'יפים בזמן והם נעו בנפרד הגיעו לשם באחור. שם, לאחר קבוצת פקודות חפוזה, הצטרף ישראל כרמי, בראש 2 פלוגות, למסע כוח המשימה של החטיבה לשטח ההערכות. 2 סיירים מ"גבעתי" הוליכו את הכוח, אולם לא מצאו את היציאה ממסלולי שדה התעופה הבריטי הנטוש בבית-דרס. לאחר זמן רב, ירדו לוחמי הגדוד השביעי ו"חיות הנגב" מהרכב וצעדו לשטח ההערכות. בינתיים, עקב אי הבנה לגבי תאריך כניסת הפסקת האש לתוקף, הגיעה הוראה שעליהם לחזור לבסיסם. ב-2.6 שהו הכוחות: הגדוד השביעי במחנה ג'וליס, פלוגת "חיות הנגב" - בבית-דראס והג'יפים – במחנה חצור.
למחרת הוחלט לבצע את הפעולה בליל ה-2/3 ביוני. 350 לוחמים מחטיבת "הנגב" עמדו לתקוף את כפר אישדוד, בו חנה גדוד חי"ר מצרי ולוחמים בלתי סדירים, שמנו יחד כ-1,000 לוחמים. לפנות ערב החלו לנוע לשטח הכינוס בבאר-טוביה.
ב-18:00 הפציץ מטוס בודד את הכפר אישדוד, סביר שהדבר גרם להגברת הכוננות המצרית. הגדוד השביעי (2 פלוגות) ופלוגת "חיות הנגב" מהגדוד השני, בפיקוד יוחנן זריז וסגנו יוסקה יריב (ריבקינד), יצא ב-22:00 משטח כינוס ונע בלילה אפל לשטחי ההערכות. הגדוד הציב את המק"בים (מקלעים בינוניים) והמרגמות כק"מ מדרום לכפר. עיקר הכוח חצה את הכביש ואת מסילת הברזל ונע באיגוף דרך החולות ממערב לכפר. הג'יפים תפסו עמדות ממזרח לכביש, על תל-קורסון כ-1,700 מטר מדרום-מערב לכפר. הצוותים שתפסו עמדות על התל, עלו עליו ברגל, כשהם נושאים את המק"בים והתחמושת על גבם.
כאמור, הלילה היה חשוך, התנועה בדיונות הייתה קשה והכוח התקדם באיטיות. תוך כדי תנועתם, עוד לפני שהגיעו לשטח ההערכות, פתחו התותחים בשעה המתוכננת – 03:00 בהפגזת ריכוך. גורם ההפתעה אבד.
זמן קצר לפני עלות השחר, הגיע הכוח המסתער לגבול החולות ליד מסילת הברזל. חבורת הפיקוד הקדמית (החפ"ק) התמקמה. על פי התוכנית - פלוגות הגדוד השביעי עצרו והמתינו לפקודה להסתער בשלב שני, דרך "חיות הנגב". "חיות הנגב" המשיכו, נכנסו לשטח הבוסתנים וגדרות הצבר של הכפר ונערכו להסתערות.
בחיפוי האש המסייעת של הגדוד השביעי שהושארו כבסיס אש מדרום, ופלוגת הג'יפים מתל- קורסון, הסתערו "חיות הנגב", כבשו חלק מהעמדות המצריות ותפסו תותח 20 מ"מ. אולם, לאחר זמן קצר התאוששו המצרים ופתחו באש מרוכזת.
מפקדת החטיבה המצרית, הפנתה מתחנת הרכבת, מחלקת טנקים ומחלקת משוריינים, לסייע לכוח הלוחם בכפר. הלחימה נמשכה עד עלות השחר. בשלב זה, הציע מפקד "חיות הנגב" - שמחה שילוני ליוסקה ריבקינד לסגת. הנסיגה הסתבכה כשהתברר שהשריון המצרי מאיסדוד, נע במקביל בשני צירים – האחד על הכביש והשני על דרך העפר שבין המטעים לדיונות. בכך נוצר איום על דרך הנסיגה של הכוח, והיא התנהלה לכיוון ניצנים ולא לבאר-טוביה.
הג'יפים ניהלו באזור תל-קורסון קרב תנועה עם השריון המצרי שנע מתחנת הרכבת ואח"כ נסוגו לבאר-טוביה. ב-06:00 התגלה איום נוסף, כוח של 2 טנקים ו-4 משאיות נושאות חיילים מצריים, נע ממג'דל ונתקל בחסימה של "גבעתי" באזור גבעה 69. הכוח המצרי שספג אבידות כבדות אמנם נבלם ונסוג, אך חטיבת "גבעתי" פינתה את החסימה לפני 09:00, בטרם הושלמה הנסיגה מאשדוד.
הנסיגה לניצנים דרך הדיונות, כולל נשיאת פצועים, הייתה קשה ביותר. כוח קטן מלוחמי הגדוד השביעי הופעל כמאסף וחיפה על הנסיגה, מתנדבים בלתי סדירים וערבים מקומיים זינבו בנסוגים עד לקרבת ניצנים. בהתקפה ובנסיגה נהרגו 14 מלוחמי גדוד השביעי ושניים מ"חיות הנגב". הכוח שהה בניצנים ב-3.6 ובלילה צעד ברגל לבאר-טוביה. הפצועים והרוגים פונו בשיירת ג'יפים ואמבולנסים. 8 נופלים שהושארו בדיונות, הובאו כעבור שנה לקבר ישראל. לאחר כשלון ההתקפה חזרו הכוחות, הגדוד השביעי לג'וליס, "חיות הנגב" לבית-דרס והג'יפים למחנה חצור.
הג'יפים של חטיבת הנגב - בהדיפת ההתקפה על נגבה
כאשר ב-2/6 התכוננו הג'יפים במחנה חצור למבצע "פלשת". הורה מח"ט "גבעתי", שמעון אבידן לישראל כרמי, מפקד הג'יפים של חטיבת "הנגב", לצאת לעזרת נגבה המותקפת.
משחר השני ביוני 1948 תקפו המצרים את קיבוץ נגבה. לאחר הפגזה כבדה, החל האויב להתקדם. שריון האויב כלל 7 טנקים סימן 6 ו-12 משוריינים. חיילי החי"ר המצרי התקדמו בעקבות השריון. כשהגיעו הטנקים למרחק כ-100 מטר מהגדר, פתחו המגינים באש. החי"ר המצרי נפגע, התקדמותו נעצרה, אולם הטנקים המשיכו להתקדם. ב-10:00 פרץ טנק החָלוץ את הגדרות, המצב בנגבה היה קריטי. לפתע החל הטנק ובעקבותיו הכוח המצרי כולו, לסגת. לחיילי החי"ר המצרי, שנסוגו ללא חיפוי השריון, נגרמו אבדות כבדות, כ-100 נפגעים. בקרב מגיני נגבה נהרגו 8 ונפצעו 12. הסיבה לנסיגה: פלוגת הג'יפים, בפיקודו של שמעון בומזה, שנעה דרך ג'וליס לכיוון נגבה, הגיעה לאגף הכוח המצרי. היא נפרסה בשטח ופתחה באש על השריון המצרי מטווח של כמה מאות מטרים. המצרים הגיבו בנסיגה חפוזה והזעיקו סיוע אווירי כנגד הג'יפים. מטוסים מצריים הגיעו וצלפו בג'יפים, שהיו ערוכים במבנה וקידמו את המטוסים באש מכול כלי הנשק. ההתקפה האווירית גרמה למספר פצועים, אולם כלי הרכב יצאו ללא פגע. פלוגת הג'יפים חזרה לחצור.
ב-9.6 בלילה, למעט 2 מחלקות ג'יפים, חזר הכוח שהשתתף במבצע "פלשת" לנגב. הוא ירד בכביש ג'וליס - ניר-עם ולא הופרע על ידי המצרים. למחרת תפסו המצרים את צומת הכביש הזה, עם כביש מג'דל-פלוג'ה-בית ג'וברין והנגב נותק. 2 מחלקות הג'יפים הסתננו לנגב דרך רצועת הניתוק ב-21/6.
האויב: באישדוד נערכה חטיבה שכללה כ-2,300 חיילים, בסיוע גדוד-תותחי 25 ליטראות והוביצרים - "3.7.
כוחותינו: 2 גדודי חי"ר ונשק מסייע מחטיבת "גבעתי"; גדוד (3 פלוגות חי"ר), 2 פלוגות פשיטה (30 ג'יפים) ונשק מסייע מחטיבת "הנגב"; סוללת תותחי 65 מ"מ, פלגת מרגמות "4.2 ותותח 25 ליטראות.
מהלך ההתקפה:
פלוגה מוגברת מ"גבעתי" חסמה כמתוכנן את הכביש ממג'דל, וכוח ג'יפים מחטיבת הנגב הושאר כעתודה חטיבתית. ההתקפה תוכננה כפעולה שוות מאמץ ב-3 גזרות, היא נפתחה בהפצצה אווירית והפגזת "ריכוך" על עמדות המצרים. הגדוד בפיקוד צבי צור (צ'רה) מחטיבת "גבעתי" תקף כמתוכנן מצפון. הוא ספג אבידות כבדות ונסוג; גדוד האצ"ל מס. 57 מגבעתי הגיע בוואדי מול מתחם תחנת הרכבת, בו שכנו מפקדת החטיבה ועתודות השריון. פתח באש מטווח גדול ונסוג ללא יצירת מגע; הגדוד השביעי מחטיבת הנגב בפיקוד יוחנן זריז, תקף כמתוכנן את המערך הקדמי של המצרים בכפר אישדוד מדרום, כבש מספר עמדות בפאתי הכפר ועם שחר נאלץ לסגת; האבדות במבצע היו כבדות - 50 הרוגים ונעדרים ומספר דומה של פצועים.
הלוחמים שמצב רוחם היה ירוד בעקבות הכישלון. לא יכלו לדעת, שלמעשה הייתה זו נקודת המפנה של הלחימה בחזית הדרום - המצרים עברו ממתקפה למגננה ולא ניסו יותר להתקדם למרכז הארץ.
פעילות הכוחות מחטיבת "הנגב" במבצע "פלשת"
הכוח מחטיבת "הנגב" הגיע למבצע כשהוא תשוש וסחוט. חיילי הגדוד השביעי כבשו בלילה בין ה-30-31.5 את בית-תימא ובלילה שלפני היציאה צפונה תקפו את דיר-סניד. פלוגת ג'יפים אחת חזרה יום קודם לכן ממסע של ארבעה יממות לפיצוץ גשר דהריה. פלוגת הג'יפים השנייה עמדה לצאת עם אספקה לכפר-דרום. גם "חיות הנגב" היו בפעילות רצופה מאז הפלישה.
כוח המשימה של חטיבת "הנגב" יצא צפונה ב-1.6 בערב והותיר את הנגב הצפוני כמעט ללא כוח נייד, המטכ"ל נטל את הסיכון בהנחה שהכוח יתקוף בלילה ולמחרת יחזור לנגב.
הגדוד השביעי יצא מהנגב ב-20:15 והגיע סמוך לחצות למטה הקדמי של "גבעתי" בחצור. מטה חטיבת הנגב לא הצליח לרכז את כוח הג'יפים בזמן והם נעו בנפרד הגיעו לשם באחור. שם, לאחר קבוצת פקודות חפוזה, הצטרף ישראל כרמי, בראש 2 פלוגות, למסע כוח המשימה של החטיבה לשטח ההערכות. 2 סיירים מ"גבעתי" הוליכו את הכוח, אולם לא מצאו את היציאה ממסלולי שדה התעופה הבריטי הנטוש בבית-דרס. לאחר זמן רב, ירדו לוחמי הגדוד השביעי ו"חיות הנגב" מהרכב וצעדו לשטח ההערכות. בינתיים, עקב אי הבנה לגבי תאריך כניסת הפסקת האש לתוקף, הגיעה הוראה שעליהם לחזור לבסיסם. ב-2.6 שהו הכוחות: הגדוד השביעי במחנה ג'וליס, פלוגת "חיות הנגב" - בבית-דראס והג'יפים – במחנה חצור.
למחרת הוחלט לבצע את הפעולה בליל ה-2/3 ביוני. 350 לוחמים מחטיבת "הנגב" עמדו לתקוף את כפר אישדוד, בו חנה גדוד חי"ר מצרי ולוחמים בלתי סדירים, שמנו יחד כ-1,000 לוחמים. לפנות ערב החלו לנוע לשטח הכינוס בבאר-טוביה.
ב-18:00 הפציץ מטוס בודד את הכפר אישדוד, סביר שהדבר גרם להגברת הכוננות המצרית. הגדוד השביעי (2 פלוגות) ופלוגת "חיות הנגב" מהגדוד השני, בפיקוד יוחנן זריז וסגנו יוסקה יריב (ריבקינד), יצא ב-22:00 משטח כינוס ונע בלילה אפל לשטחי ההערכות. הגדוד הציב את המק"בים (מקלעים בינוניים) והמרגמות כק"מ מדרום לכפר. עיקר הכוח חצה את הכביש ואת מסילת הברזל ונע באיגוף דרך החולות ממערב לכפר. הג'יפים תפסו עמדות ממזרח לכביש, על תל-קורסון כ-1,700 מטר מדרום-מערב לכפר. הצוותים שתפסו עמדות על התל, עלו עליו ברגל, כשהם נושאים את המק"בים והתחמושת על גבם.
כאמור, הלילה היה חשוך, התנועה בדיונות הייתה קשה והכוח התקדם באיטיות. תוך כדי תנועתם, עוד לפני שהגיעו לשטח ההערכות, פתחו התותחים בשעה המתוכננת – 03:00 בהפגזת ריכוך. גורם ההפתעה אבד.
זמן קצר לפני עלות השחר, הגיע הכוח המסתער לגבול החולות ליד מסילת הברזל. חבורת הפיקוד הקדמית (החפ"ק) התמקמה. על פי התוכנית - פלוגות הגדוד השביעי עצרו והמתינו לפקודה להסתער בשלב שני, דרך "חיות הנגב". "חיות הנגב" המשיכו, נכנסו לשטח הבוסתנים וגדרות הצבר של הכפר ונערכו להסתערות.
בחיפוי האש המסייעת של הגדוד השביעי שהושארו כבסיס אש מדרום, ופלוגת הג'יפים מתל- קורסון, הסתערו "חיות הנגב", כבשו חלק מהעמדות המצריות ותפסו תותח 20 מ"מ. אולם, לאחר זמן קצר התאוששו המצרים ופתחו באש מרוכזת.
מפקדת החטיבה המצרית, הפנתה מתחנת הרכבת, מחלקת טנקים ומחלקת משוריינים, לסייע לכוח הלוחם בכפר. הלחימה נמשכה עד עלות השחר. בשלב זה, הציע מפקד "חיות הנגב" - שמחה שילוני ליוסקה ריבקינד לסגת. הנסיגה הסתבכה כשהתברר שהשריון המצרי מאיסדוד, נע במקביל בשני צירים – האחד על הכביש והשני על דרך העפר שבין המטעים לדיונות. בכך נוצר איום על דרך הנסיגה של הכוח, והיא התנהלה לכיוון ניצנים ולא לבאר-טוביה.
הג'יפים ניהלו באזור תל-קורסון קרב תנועה עם השריון המצרי שנע מתחנת הרכבת ואח"כ נסוגו לבאר-טוביה. ב-06:00 התגלה איום נוסף, כוח של 2 טנקים ו-4 משאיות נושאות חיילים מצריים, נע ממג'דל ונתקל בחסימה של "גבעתי" באזור גבעה 69. הכוח המצרי שספג אבידות כבדות אמנם נבלם ונסוג, אך חטיבת "גבעתי" פינתה את החסימה לפני 09:00, בטרם הושלמה הנסיגה מאשדוד.
הנסיגה לניצנים דרך הדיונות, כולל נשיאת פצועים, הייתה קשה ביותר. כוח קטן מלוחמי הגדוד השביעי הופעל כמאסף וחיפה על הנסיגה, מתנדבים בלתי סדירים וערבים מקומיים זינבו בנסוגים עד לקרבת ניצנים. בהתקפה ובנסיגה נהרגו 14 מלוחמי גדוד השביעי ושניים מ"חיות הנגב". הכוח שהה בניצנים ב-3.6 ובלילה צעד ברגל לבאר-טוביה. הפצועים והרוגים פונו בשיירת ג'יפים ואמבולנסים. 8 נופלים שהושארו בדיונות, הובאו כעבור שנה לקבר ישראל. לאחר כשלון ההתקפה חזרו הכוחות, הגדוד השביעי לג'וליס, "חיות הנגב" לבית-דרס והג'יפים למחנה חצור.
הג'יפים של חטיבת הנגב - בהדיפת ההתקפה על נגבה
כאשר ב-2/6 התכוננו הג'יפים במחנה חצור למבצע "פלשת". הורה מח"ט "גבעתי", שמעון אבידן לישראל כרמי, מפקד הג'יפים של חטיבת "הנגב", לצאת לעזרת נגבה המותקפת.
משחר השני ביוני 1948 תקפו המצרים את קיבוץ נגבה. לאחר הפגזה כבדה, החל האויב להתקדם. שריון האויב כלל 7 טנקים סימן 6 ו-12 משוריינים. חיילי החי"ר המצרי התקדמו בעקבות השריון. כשהגיעו הטנקים למרחק כ-100 מטר מהגדר, פתחו המגינים באש. החי"ר המצרי נפגע, התקדמותו נעצרה, אולם הטנקים המשיכו להתקדם. ב-10:00 פרץ טנק החָלוץ את הגדרות, המצב בנגבה היה קריטי. לפתע החל הטנק ובעקבותיו הכוח המצרי כולו, לסגת. לחיילי החי"ר המצרי, שנסוגו ללא חיפוי השריון, נגרמו אבדות כבדות, כ-100 נפגעים. בקרב מגיני נגבה נהרגו 8 ונפצעו 12. הסיבה לנסיגה: פלוגת הג'יפים, בפיקודו של שמעון בומזה, שנעה דרך ג'וליס לכיוון נגבה, הגיעה לאגף הכוח המצרי. היא נפרסה בשטח ופתחה באש על השריון המצרי מטווח של כמה מאות מטרים. המצרים הגיבו בנסיגה חפוזה והזעיקו סיוע אווירי כנגד הג'יפים. מטוסים מצריים הגיעו וצלפו בג'יפים, שהיו ערוכים במבנה וקידמו את המטוסים באש מכול כלי הנשק. ההתקפה האווירית גרמה למספר פצועים, אולם כלי הרכב יצאו ללא פגע. פלוגת הג'יפים חזרה לחצור.
ב-9.6 בלילה, למעט 2 מחלקות ג'יפים, חזר הכוח שהשתתף במבצע "פלשת" לנגב. הוא ירד בכביש ג'וליס - ניר-עם ולא הופרע על ידי המצרים. למחרת תפסו המצרים את צומת הכביש הזה, עם כביש מג'דל-פלוג'ה-בית ג'וברין והנגב נותק. 2 מחלקות הג'יפים הסתננו לנגב דרך רצועת הניתוק ב-21/6.