דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי וולטורה ראובן (רנטו) ז"ל

Woltwora Reuven Rento
Woltwora Reuven Rento
בן איטליה וארנלדו
נולד באיטליה - מילנו
ב-כ"א חשוון תרפ"ה, 18/11/1924
עלה ב-1939
גוייס ב-1947
שרת בפלמ"ח
יחידות: חטיבת הנגב, ארגון ההגנה
תפקיד: לוחם
נפל בקרב
במלחמת העצמאות
ב-ג' טבת תש"ח, 16/12/1947
מקום נפילה: ביר עסלוג'
נקבר בקיבוץ רביבים
בן 24 בנפלו

קורות חיים

וולטרה ראובן (רנטו) בן ארנלדו ואיטליה. נולד ב-18.11.1924 בעיר מילאנו אשר באיטליה. בן למשפחה יהודית איטלקית עתיקה. חונך ברוח ההתבוללות, אך מצא מאליו את הדרך לציונות והוא עודנו נער. עם התגברות האנטישמיות באיטליה הסכימו הוריו לעלייתו לארץ עם "עליית-הנוער" בסוף 1939. היה בחברת הנוער מיוצאי איטליה בגבעת-ברנר, שם הצטרף ל"הנוער העובד". כעבור שנה עבר עם חבריו לאשדות-יעקב, עד עליית גרעינו לרביבים בשנת 1943. היה חקלאי מובהק והתמחה במיוחד בענף המטעים. נער שקט ובוטח בדרכו. בינתיים עלו הוריו לארץ. הוא העביר אותם אל קיבוצו לרביבים, אך לא התאקלמו שם. קשה הייתה התלבטותו בראותו שאין הוריו מסתגלים לתנאי הארץ, אך לא ויתר על שאיפותיו ולא קיבל את הצעתם לחזור לחיים הנוחים בחוץ-לארץ. כשחזרו העירה, חזר אתם כדי להיות להם לעזר. כשעזבו את הארץ לא הצטרף אליהם וחזר לקיבוצו. עבד במשק במסירות ובאהבה והוא שנטע את העצים המפארים את המשק, אך לא זכה ליהנות מפריים.
ב-16.12.1947 נסע עם חמישה חברים למשטרת ביר-עסלוג', להזמין אמבולנס להעברת חבר שניפצע קשה בהתקפה של הערבים על מכונית של רביבים. בקשתם לא נענתה על ידי מפקד הקמפ [המחנה] הבריטי. ביציאתם מתחומי המשטרה ניתכה עליהם אש כבדה. ראובן וולטורה וחברו, אריה יחיאלי - המוכתר, נהרגו מיד. למחרת נקברו בקיבוץ רביבים.

אלבום תמונות

מפרי עטו

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

דברים לזכרו

מאז עלותנו על ספון האוניה לפני שבע שנים נקשרו נפשותינו קשר אמיץ בלתי יפרד. כאחים היינו בכל עת. יחדיו חיינו, עבדנו, טיילנו, התלבטנו, שמחנו ובכינו. לא היה חיץ ביננו. איש את לב חברו הבין. כאחד היינו והנה דוקא בימים אלה, ברגעי מתיחות ונכונות לכל, רצה הגורל האכזר והפרידנו בשעה שיותר מתמיד היינו זקוקים איש לרעהו.
נפל בחלקך התפקיד לנסוע למחנה כדי לבקש עזרה לחברנו יוסף הפצוע. מאז לא ראיתיך יותר ויותר לא אראך. איכה אתנחם? איכה אשקוט? השארתני גלמוד ובודד. נקרע ממני בשר מבשרי, שודדה נפשי. לא אאמינה, לא יתכן.
ודאי נסעת לזמן מה, עוד תחזור ביננו. הנה רואה אני אותך צוחק ומתלוצץ, תמיד עליז, יושבים אנחנו ומשחקים, כלום לא היה. חלום בלהות ותו לא.
ואולם רואה אני את מלאך המוות לפני. מביט הוא בי במבטו האירוני והאכזרי ומסנן בין שיניו לא! לא! ראובן איננו שלך יותר. שלי הוא. יותר לא תראהו.
ראובן נשבעתי לך את דמך הטהור ודם כל חברינו אנקום. לא אנוח ולא אשקוט.
דריו.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח