טוראי פקר יהושע "שייקה" (פרטיזן/הפלמחניק) ז"ל

קורות חיים

בן יעקב וחיה. נולד בשנת 1927 בסטולפצ'ה שברוסיה הלבנה. הוא היה הבכור לשני אחים ושתי אחיות. למד בביה"ס היהודי "תרבות" ואחרי הלימודים עזר לאביו בטחנת הקמח שהייתה בבעלותו.
כשפרצה המלחמה נלקח עם אביו למחנה עבודה במינסק. הם הצליחו לברוח ליער והצטרפו לפלוגת הפרטיזנים ע"ש הקומאנדיר זארין. יהושע גדל אצל הפרטיזנים ונלחם איתם. גם שם הקים אביו טחנת קמח שהונעה ע"י סוסים כשיהושע נוהג בהם מהבוקר ועד חשיכה. הם סיפקו קמח לפרטיזנים מדגנים שהחרימו מאיכרי הסביבה.
לאחר השיחרור, ב-1945, אביו נהרג ע"י נוקמים אוקראינים או רוסיים. אמו ואחיו ניספו עם כל תושבי הגיטו ע"י הגרמנים. הוא נשאר יחיד ממשפחה גדולה ומסועפת והתחיל לחפש דרכים לעלות לארץ ישראל.
ב-1946 עלה לארץ באוניית המעפילים "ווג'וד" ונשלח עם קבוצה, גרעין, לקיבוץ גת. בהיותו כבן 17, נשלח כ"אחוזים" (מיכסה) למחלקת פלמ"ח מקובצת בכפר מנחם.
לאחר ה-29.11.1948 ירדה המחלקה לנגב לאבטחת קו המים. בסיסה היה בקיבוץ בארי והיא השתייכה לגדוד השני בחטיבת הנגב. מדי יום היו מאבטחים את הקו מפני הערבים ונשמרים מפני הבריטים לבל יתפסו אותם עם כלי הנשק שהיה אז עדיין בלתי ליגאלי. באחת הפעמים כשניתפסו ע"י הבריטים שרצו לפרק מהם את נשקם, אמר יהושע: "אני את הנשק לא מוסר. אפתח רימון ואתפוצץ איתו, אבל את הנשק לא אמסור". וכולנו חזרנו על דבריו. הבריטים הניחו להם ו"רק" החרימו את אחד המשוריינים. בהמשך עבר עם המחלקה לקיבוץ סעד ואחרי הפלישה של הצבא המצרי הצטרף ל"חיות הנגב".
ב-כ"ה אייר תש"ח, 3.6.1948, בקרב אשדוד, לאחר יום שלם של לחימה, התקבלה לקראת שחר פקודת נסיגה, מחשש להפגזה מצרית. יהושע היה פצוע בקרסולו, ונסחב ע"י אחד מחבריו. כאשר התגלה הכוח והמצרים החלו לרדוף אחריהם, הוטל על אחד הלוחמים להישאר ולחפות על נסיגת השאר. יהושע התנדב להישאר במקומו. טען שהוא יותר מקצועי, שהוא פצוע ומכביד על הנסיגה, ושאין לו איש בעולם שיבכה על מותו.
הוא ביקש עוד מחסניות ורימונים ונשאר על אחת הגבעות לחפות על הנסוגים לכיוון ניצנים. בהאיר היום יצאו לחפשו. מצאוהו הרוג וסביבו שכבו הרוגים ערבים רבים. גופתו הועברה לניצנים. הועבר לקבורה בנחלת יצחק ב-31.8.1949.