טוראי חסין דוד "דודי" ז"ל

כבנם של אנשי העליה השלישית, גדל והתחנך בסביבה עברית הקשורה בכל נימי חייה עם הארץ, בנינה ועתידה.
היה ילד ער, עליז, בעל עינים חייכניות ובת צחוק על שפתיו.
עוד בגיל רך הראה התענינות בלתי שכיחה בשאלות חברתיות ומדיניות, וכבר מאז נשא לבו למדוכאים ולמקופחים. היה חבר טוב, בעל רגש צדק מפותח, מסור ועדין נפש. עם התבגרותו, התפתחו והלכו תכונותיו אלו, הוא נעשה רציני יותר, צנוע בהליכותיו, עניו ואחראי במעשיו.
את חינוכו קיבל בביה"ס הריאלי, ועוד בהיותו בכיתות הנמוכות התענין מאוד במדעי הטבע, בפינת החי והצומח - ולנטיתו זו נשאר נאמן גם בכיתות העליונות, בבחרו את המגמה הביולוגית.
התכונן לחיי חלוץ, הכובש ומפתח שממות הארץ ובונה חברה חדשה המיוסדת על חיים שיתופיים, אהבת האדם ואהבת המולדת. כשהגיע לכיתות העליונות, התחיל בשירותו בהגנה. מלבד זאת השתתף במרץ בהפגנות ובפעולות נגד ממשלת המנדט הסוגרת את שערי הארץ בפני שרידי יהדות אירופה.
אותה תקופה עזב את תנועת הצופים והצטרף לנוער העובד, בו ראה את מקומו הנכון ואליו התמסר בלהט.
בהיותו בהכשרה באשדות יעקב, לא חדל מהתענין בשאלות ביולוגיה, ביוכימיה וביחוד בתודעת התורשה. חלם על השתלמות במדע זה ועל שימושו בו, כחקלאי משכיל, לטובת חברתו ועמו.
גם בימיו האחרונים רקם את חלומותיו על התישבות, על שלום, על השתלמות וחיי יצירה, אך לא זכה להשתתף יחד עם קבוצתו - שבעיצוב דמותה לקח חלק פעיל ורב - בהקמת משק "יפתח".
יהא זכרו ברוך.
הוריו
מתוך "מצבות על הדרך"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

"אינני מאמני הכתיבה, אני מעדיף את השיחה בע"פ" - היה עונה לי דודי, כשהייתי מפציר בו שיכתוב - וצר מאוד שלא העלה את מחשבותיו בכתב. היה ויכוח על אפיו של הנוער הארצישראלי. היו שאמרו שהוא שטחי, קל דעת - והנה בא חלקו המכריע של הנוער במלחמת העצמאות והשתיק את המקטרגים. אך גם אותן עובדות המאשרות דעה זו, לא שינו עדיין לגמרי את התמונה - חסרה מחשבה עמוקה וחסר כובד ראש. אין לי כל ספק, שאילו היה מעליה דודי את מחשבותיו ושיחותיו האישיות על הנייר - היתה נשארת לנו עדות אחרת מזו הנראית על פני השטח בחיים ובמחזות - עדות של נוער מעמיק לחשוב, בעל הגיון מנתח תופעות ומעשים, מחפש דרך וכו'.
דודי לא עשה דרכו "כמו כולם", למשל כמו אורי ב"הוא הלך בשדות", או דני ב"בערבות הנגב". הוא שקל את הדברים וניתח אותם, וכשהגיע למסקנה - ביצע. אם לא הגיע למסקנה מושלמת - לא השאיר את הניתוח ללא מסקנה, ללא מעשה.
יום אחד הפתיע את כולנו, חבריו לדעה ב"צופים", כשהחליט לעזוב את התנועה ולהתטרף לנוער העובד. הוא א הסתפק בדיבורים על "רעיון העבודה" ו"מלחמת הפועלים", שהחלו אז, בגלוי או בסתר, לחדור לשורות ה"צופים". הוא החליט לבדו, על אף העובדה שהיה חבר המרכז בגדודו, ללכת אך הנוער העובד, לחנך ולארגן את הפועלים הצעירים.
בימי שביתת התלמידים בביה"ס הריאלי על חופש הארגון של התלמידים בתנועות החלוציות - היה דודי בין העומדים בראש. ו"תפקיד" מיוחד היה לו - היה מניח, או מצנן, דעתם של ההרפתקנים מכאן ומשכנע בהגיונו החריף את המהסים מכאן.
ובימי הפילוג בתנועת הפועלים והנוער החלוצי - היה דודי מיזמי פעולה של חברים מתנועות נוער שונות לאיחוד הנוער החלוצי. דודי לא הגדיר עצמו לזרם פוליטי מסוים, אך שאב מכמה זרמים בתנועת הפועלים וניסה למזג במחשבתו מה שנראה לו נכון בכל זרם.
היתה לדודי עמדה מרכזית בכל חברה שהיה בה - בגדוד שלו ב"צופים", בסניף הנוער העובד בחיפה, בהכשרה המגויסת. נתנו בו אמון. חבריו העריכו אותו. לדבריו המעטים היה משקל, כי חבריו ידעו שמאחורי דבריו ישנה מחשבה עמוקה. רק מעטים מחבריו ידעו גם על התלבטויותיו, על הפקפוקים, על ראית אפשרויות אחרות, נוספות - בשאלות שכיום עבר כבר זמנן, כמו דרכי המאבק והתרון הפוליטי, ובשאלות שרק היום עולות הן בחריפות על סדר היום, כגון דרכי אירגון הנוער בעיר, עתיד הקיבוץ, מקומם של הרמה המקצועית והמדע בחקלאות שלנו וכו'. אך מתוך אחריות כלפי החברה, שבה חי והיה בין מעצבי דמותה, נשארו הדברים הסתומים. הוא חיפש דרך חדשה, אולם כל עוד לא מצא אותה - הלך בדרך שהוכיחה את עצמה, לעת עתה, ביותר.
כללו של דבר, דרכו של דודי במעשה הארצישראלי היתה דרך של מחשבה עצמאית, רצופה ניתוח הגיוני ואחריות חברתית; דרך של הגשמה ומעשה, לא כלאחר יד, אלא מתוך שיקול דעת רציני.
מרדכי נ.
מתוך "מצבות על הדרך"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

דודי הוא פרי חינוך, שיצר חברה שלמה המשותפת אתו בהרגשות ובלבטים. כבר בשלבים המוקדמים של התבגרותו החל להתענין בשאלות סוציאליות-פוליטיות ומשום כך גם שם לבו לגופים הנושאים את השקפות מעמד הפועלים - הקיבוצים. ובכך יש להסביר את הרקע לעזיבתו את תנועת הצופים ולכתו אל הנוער העובד. הוא השתקע בהדרכה עד כלות הכוחות.
במשך שנים, ללא הרף, חלה בו התפתחות שאפשר לכנותה - שמאלית יותר ויותר. האמין כי אפשר בעזרת ההגיון לקבוע את כל ההתפתחות העתידה וצרכיה, ולעג לכל טשטוש. הוא ראה בריפורמיזם ובפקפקנות - פחדנות וטשטוש. ויחד עם זה לא נסחף בשטף אל עולמות ערטילאיים ושמר בעקשנות על ההכרה בהכרח ראשוני של ההתישבות בארץ. וגם בשטח זה לא היה לו קל. קל היה לדבר על עבודה כל זמן שהיה במסגרת בית ספר, אך בצאתנו להכשרה - נפתחו לפניו אפקים לשליחות, לתפקידים. מאידך ראה דודי חברים פחותים ממנו בכשרון הולכים וכובשים להם עמדה, מי בלימוד גבוה ומי במשרות רמות, והוא נאבק ען עצמו קשה כדי להיווכח שמקומו הוא אך ורק במקום עבודה צנוע במשק קיבוצי. כשהייתי אומר כי הוא מיתמם אם הוא חשוב להישאר "חצירניק" והייתי רואה בזה הונאה עצמית - היה כועס ולא הודה כך מעולם.
דודי הוא אבטיפוס לרבים, שלא נתפתו לנוחיות, שהלכו אל הקשה בהכרה ברורה, תוך מלחמה פנימית קשה, ושהיו בסופו של דבר כה שלמים עם מעשיהם עד שהיו מוכנים לתת - ונתנו את החיים עצמם.
ג.ר.
מתוך "מצבות על הדרך"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח