דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

ברזלי חרמון הדסה ז"ל

בת חנה ושמואל
נולדה בחיפה, ישראל
ב-2/1/1929
גוייסה ב-1947
שרתה בפלמ"ח - חטיבת יפתח
יחידות: הגדוד הראשון, פל' ד', חטיבת יפתח
בהכשרת מעוז א', 1945-1947
תפקיד אחרון: אחראית מטבח
שוחררה ב-1949
נפטרה ב--כ"ב אדר א תשעט, 27/2/2019
נקברה בקיבוץ רביבים

קורות חיים

הדסה, בת לחנה ושמואל ליברמן, לימים משפחת חרמון אחות לאשר. המשפחה עלתה לישראל ממוסקבה בשנת 1924 בעלייה הרביעית.
הדסה נולדה ב-2.1.1929 בחיפה. האב, מורה לספרות ומקרא בבית ספר עממי א. האם גננת בארגון אימהות עובדות.
לימים גרו ברחוב תל חי שבחיפה, בדירה מרווחת יחסית לתקופה. הדסה הלכה לגן שאמה הייתה בו גננת. מדבריה, "חייתי את תקופת הגן בכל מאודי, החוויות נמשכו גם בבית, והן זכורות לי עד היום. כשלימים נקראתי להיות גננת ברביבים, כל חיי הגן היו פרוסים לפניי כספר הפתוח, מה שאפשר לי לעבוד בגן כאילו למדתי לעשות זאת"
בכיתה ב, החלה ללמוד פסנתר ולמדה 10 שנים, מדבריה "פעם בשבוע ניגנתי בקונסרבטוריון ולמדתי תיאוריה בהרמוניה ואף ניגנתי בקונצרטים עונתיים שנערכו שם. מאוד אהבתי חלק זה בחיי".הוריה קנו לה פסנתר משומש וישן. בכיתה ה הצטרפה לתנועת הנוער המחנות העולים.
בסוף שנת 1938 ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה נפטר האב ממחלת הסרטן והדסה בת 9. היא אומרת
"סיימתי את בית הספר העממי כשעצב מלווה אותי על אבא שאיננו, אמא המשיכה לטפח בי את דמותו של אבא ותמכה בי. אחרי שנים הרגשתי שאמא הטובה שלי ציידה אותי היטב לחיי. סיימתי את בית הספר הריאלי לאחר תקופת בחינות בגרות מתישה, וגם את הקונסרבטוריון סיימתי בנגינת חלק ראשון של קונצרטו לפסנתר של מנדלסון"

לאחר מכן יצאה עם חבריה להכשרה  במעוז חיים, עם פרוץ מלחמת השחרור התגייסה לפלמ"ח בין הראשונים (מ.צ 1897).  ושם הכירה את עודד ומאז חיו יחד למעלה מ-70 שנה באהבה גדולה. הם היו בגדוד הראשון של הפלמ"ח והמלחמה טלטלה אותם למקומות שונים בארץ, לבסוף הגיעו לרביבים.
עודד נפצע קשה בחרבת מחאז, הוא נותח, והדסה הייתה אתו עד שהחלים, הם התחתנו ברביבים בדצמבר 1949, ועברו להתגורר במצפה.
באותה תקופה הדסה עבדה ברפת ובכל חליבה חלבה לפחות 10 פרות. היא המשיכה בעבודתה עד שהייתה בהריון עם חמי.
בנקודה החדשה, רביבים של היום, החלה לעבוד בגיל הרך עד שהוחלט שתלך להיות אקונומית. הדסה הייתה אקונומית בחדר האוכל הישן וזכתה להעביר את המטבח למבנה הצריף הגרמני. בהיותה אקונומית הקימה את מטבח הדיאטה והילדים, אפתה בימי שישי חלות ודגים בשני טעמים,
מלוח ומתוק לבחירת החברים. היא הקימה את המרכולית הראשונה.
כשחסרה גננת, קיבלה על עצמה עבודה זו, מבלי שלמדה כלל. היא אהבה והתמסרה לחינוך הילדים וטיפוחם. לאחר מכן נטלה את תפקיד ריכוז הגיל הרך. תוך כדי כך לימדה את הילדים ריתמיקה. היא סיימה את האקדמיה למוזיקה והייתה מורה לפסנתר. בנוסף, למדה ב"מכון אדלר" והנחתה קבוצות הורים ביישוביי הסביבה. כל אלה עשתה לאחר יום עבודה ובנסיעות לשיעורי ערב בתל אביב באוטובוסים. בין לבין, נקטה בעזרות שונות לעזרת הזולת ובעיקר זכות המפעל לאימוץ של חברים בודדים, שהוזמנו מעת לעת לארוחות ערב משותפות בחדרי החברים.
תקופה מסוימת הייתה אחראית על המועדון שהיה בבית אליהו. בעבודתה האחרונה, במזכירות הטכנית, ביססה את נוהלי העבודה ועמדה על כל פרסום שיהיה מדויק ובעברית טובה. כל שנות חייה אפיינו אותה החריצות, הדייקנות והיא הטביעה את חותמה בכל אשר עשתה. היא יצאה לגימלאות בגיל 74. 

להדסה ועודד שלושה ילדים, חמי, אמנון ונעמה ושמונה נכדים ונין. נכדים: נדב , שלי, אלינור, אוריאן, חנניה, אליה, אלישע וירון .נין ונינה: עמית ועומר. הדסה אהבה את משפחתה, הייתה שותפה בגידול הנכדים והמשפחה הייתה בראש מעייניה.
הדסה נפטרה ונקברה ברביבים – 27.2.2019.

הפרטים מעלון רביבים, 08.03.2019, כפי שהועברו אלינו על ידי עודד ברזלי.  

אלבום תמונות