לוחם קרטיס אליהו אלי

קורות חיים

אליהו (אלי) קרטיס נולד ב-8.4.1929 בעיר יאסברני הקרובה לבודפשט בהונגריה, בשם ארנסט-ארני, ילד שני להוריו אחרי אחותו אלזה. אחריו נולדה אחותו יהודית. בעיירה היו כארבע מאות יהודים, רובם במצב כלכלי טוב. למד בבית ספר יהודי יחד עם חמישים ילדים נוספים. אם  כי הבית היה די חילוני, בהיותו כהן, הוא הלך כל שבת לבית הכנסת, האם הדליקה נרות שישי וצמה ביום כיפור. 
כשהיה בכתה ב', עברה המשפחה גור בבודפשט בגלל העסקים של אביו שהיה סוחר בטקסטיל אך חזרה לעירה עוד לפני שהגרמנים נכנסו להונגריה. את חטיבת הביניים למד בבית ספר לא יהודי. האנטישמיות הייתה מודגשת בעיר הקטנה ועם כניסת גרמניה להונגריה ב-1944 והיותה בת ברית של גרמניה, מגיל 14-15 כבר נדרשו היהודים להתייצב לעבודות שרות למען המפלגה הנאצית ולשאת צלב צהוב והגברים גויסו לסייע למאמץ המלחמתי . היהודים הועברו לגטו במרכז העיר ולאחר מכן נשלחו לאושוויץ, ובהם משפחת קרטיס כולה. באושוויץ נשאר אלי יחיד ממשפחתו. משם הועבר למחנה הריכוז בוכנוולד עד 11.4.1945 עת האמריקאים שחררו את המחנה. 

לאחר השחרור חזר אלי בן ה-16 לעיר הולדתו כדי לראות מי ומה נשאר. אחרי המלחמה חזרו שני דודים של אלי והקימו מחדש משפחות. אלי  הצטרף שם לקן של השומר הצעיר בהחלטה לעלות לפלשתינה כדי להקים מדינה יהודית. לאחר שלמדו עברית משך כמה חדשים, הועברו לצפון איטליה, שם עברו אימונים צבאיים עם מקלות כנשק, על ידי אנשי הפלמ"ח. 

בקיץ 1947 עלתה הקבוצה לארץ באנייה "שבתאי לוז'ינסקי". האנייה עלתה על שרטון ליד חוף ניצנים והעולים קיבלו סיוע מחברי הקיבוץ. למרות זאת, לא הצליח אלי להתחמק מהאנגלים והועבר לקפריסין. שם פגש כמה מאנשי הפלמ"ח והפך להיות מדריך נשק. מקפריסין הוברח על ידי אנשי הפלי"ם דרך מנהרה שחפרו, לספינה קטנה וכך הגיע שוב לחופי הארץ, לנמל חיפה. משם נסע לבסיס הפלמ"ח בכפר יונה, עבר קורס מדריכי נשק וקורס מכ"ים בקיבוץ נען. לאחר סיום ההכשרה הועבר לקריית ענבים, צורף לגדוד החמישי בחטיבת הראל ומשם יצאו לפעולות באזור ירושלים ולאחר מכן לגבול מצריים לכיבוש עוג'ה אל-חפיר ורפיח. לאחר הקרבות בגבול מצריים, הוחזרו למחנה ישראל ומשם נשלחו לאילת כדי להחליף את הפלוגה שכבשה אותה. 

לאחר פרוק הפלמ"ח והשחרור מהצבא, עבר בשנת 1949 לקיבוץ דן שנזקק להשלמה לחיזוק המשק. ומאז ועד היום מתגורר שם.
אלי היה מראשוני מקימי הקיבוץ. עם הגיע הקבוצה עבדו בסיקול אבנים כדי לחרוש שטחי חקלאות. מהאבנים עשו חצץ ששימש לבניית הבתים הראשונים. לאחר שהיה מרכז הפלחה, עבר לעבוד במשק כנהג משאית. בשנות ה-70 למד להיות מדריך טניס במכון וינגייט, עסק בהוראת הנושא והשתתף בתחרויות רבות. 
את רעייתו נגדה פגש בארץ. גם היא שורדת שואה. יחד נישאו והביאו שלושה ילדים: נאווה (1951), אהוד (1957) ורונן (1964).
בגיל 70 פרש אלי לגמלאות. הם חיו בטוב שישים שנה עד שמגדה נפטרה בגיל 79 ממחלת הסרטן. 

הפרטים נלקחו מסיפורו של אלי קרטיס -"מהגיהנום לגן עדן" אשר נכתב בשנת 2018 על ידי אוולין המרשלג/שירות סיפורי חיים של "יד שרה".