לוחמת קליינברגר וולף הלה ז"ל

קורות חיים

הלה נולדה ב- 18.5.1929 בעיירה אושווינצ'ים, פולין. סיימה ארבע כתות בבית הספר היסודי. בשנת 1941 גורשה לסוסנוביץ ובשנת 1942 הושמדה משפחתה והיא נשלחה למחנה עבודה בעיר גרינברג, שם עבדה בבית חרושת לטקסטיל, עד שהגיעו הרוסים. היא גורשה משם עם חבריה ויחד צעדו בצעדת המוות. ממנה הצליחה לברוח והגיעה לברגן-בלזן. במחנה זה חלתה בטיפוס אך הצליחה להחלים.

ב- 15.4.1945 שוחרר המחנה על ידי הבריטים. הלה הועברה לבית חולים ונשלחה לשבדיה, למתחם מעבר. משם למחנה מעבר ולפנימיה, למשך שנה. היא טופלה על ידי אנשי "החלוץ", קבלה סרטיפיקט ועלתה ארצה במסגרת "עלית הנוער", לקיבוץ גבעת השלושה.
בראשית נובמבר 1947 קלטה קבוצתה שתי קבוצות של "הנוער העובד" והן התארגנו במסגרת הכשרה שהתגייסה לפלמ"ח, לגדוד החמישי בחטיבת הראל.
יחד עם חברתה יהודית טן-ברינק (לנדבירט) התגייסה לפלי"ם ונשלחה לקיסריה, שם הייתה צריכה להשתתף בקורס ימי שלא התקיים והיא עברה אימונים אינטנסיביים במשך ארבעה חודשים וצורפה לגדוד הרביעי בחטיבת הראל. שם הוצבה בפלוגה של אורי בן-ארי. מפקד המחלקה היה רפאל איתן וכמפקד הכיתה שימש, יגאל נאור. היא לקחה חלק בקרבות כבוש הקסטל, בפריצה לעיר העתיקה, בקרב נבי סמואל, בכיבוש קטמון ובכיבוש סריס. בדרך מהפעולה בעיר העתיקה למעלה החמישה התהפכה המשאית שהובילה את הלוחמים במורד ליד מוצא והיא נחבלה בגבה, הועברה לחדר חולים בקיבוץ קריית ענבים. לאחר שהחלימה לקחה חלק בשמירה על קיבוץ קריית ענבים.

לאחר שחברה נתן נפצע קשה, עברה לירושלים כדי לטפל בו. היא נלוותה אליו להמשך טפול רפואי ושיקום בארצות הברית ושם נישאו.לאחר חזרתם לארץ התגוררו בחיפה. לאחר זמן קצר נאלצו לשוב לארצות הברית כדי לטפל בנתן. עם שובם ארצה בחר נתן ללמוד משפטים והם עברו לירושלים. בעיר זו נולד בנם הבכור, רמי. עם סיום הלימודים עברו לחיפה בעקבות עבודת בעלה, נתן. בחיפה נולדה בתם מרים ובסופו של דבר לאחר שהילדים גדלו, הצליחה הלה לצאת ללימודים.
היא למדה ספרנות ועבדה בספריה עד צאתה לגימלאות. היא סיימה לימודיה בהצטיינות לתואר ראשון בספרות והיסטוריה באוניברסיטה הפתוחה. הלה הייתה נשואה לנתן, חבר פלמ"ח, אם לבן ובת וסבתא לחמישה נכדים. הלה קליינברגר התגוררה בתל אביב עד פטירתה ב-7 באפריל 2023.