ריכנטל צבי ז"ל

קורות חיים

צבי נולד ב – 26 בינואר 1928  בירושלים. היה נשוי לפנינה ריכנטל, וילדיו הם יעל עטיה, חגית מאיה , דרור ריכנטל ז"ל ואביקי (אבי) ריכנטל. נפטר במעיין ברוך ב-16 ביוני 2016 , בגיל 88.  צבי נולד להוריו, אריה ורחל ריכנטל, בבית החולים "משגב לדך" שבירושלים. גדל ברעננה ובגיל צעיר למד בישיבה. בנעוריו היה חבר בתנועת הנוער "המחנות העולים", ולמד במסגרת חברת הנוער של התנועה בקיבוץ גבת. בשנת 1946 שהה בקיבוץ אפיקים במסגרת פלוגה ג' של הפלמ"ח, ולאחר מכן הצטרף להכשרת כפר גלעדי, והיה בין מייסדי מעיין ברוך.  במעיין ברוך הכיר את פנינה, שהגיעה לבקר את קרובת משפחתה, מזל, והם התחתנו ביולי 1947.
כשנה לאחר העלייה לקרקע עזבו צבי ופנינה את הקיבוץ, חיו תקופת מה בתל יוסף, ולאחר מכן עברו למושב כפר אז"ר, וחיו עם הוריה של פנינה. צבי היה עדיין בצבא, וגם עבד במשק החקלאי של  ההורים,  שכלל לול, סוסים, וגידולי תות שדה. בשנת 1953 חזרו לקיבוץ יחד עם בנותיהם יעל וחגית עם יעל הבת הבכורהעם חגית ויעל הבנים דרור ואביקי נולדו במעיין ברוך. בקיבוץ עבד צבי ברפת, ובמשך שנים רבות ריכז את ענף הלול. בהמשך יצא לעבודה בתנועה, ואחר כך כנהג בקואופרטיב הגליל העליון. בין חברי הקיבוץ היה ידוע בכינויו "צבי סבא". צבי גם עבר קורס לנהגי אמבולנס, והיה נהג אמבולנס מוסמך. הוא שירת במילואים, ואף קיבל על כך תעודת הוקרה. ב- 1983 יצא לעבוד כסדרן רכב בסמינר אפעל, וחזר הביתה כעבור שלוש שנים, כדי לתמוך ולטפל בפנינה, שחלתה.
תחביבו  העיקרי של צבי היה צילום. הוא למד במכללת  תל חי וגם בתל אביב. הוא נשא את המצלמה איתו בטיוליו הרבים,  והירבה לצלם נופים, אנשים ומראות מחצר הקיבוץ.  ערך מספר תערוכות במשק, בבית אדלשטיין ובמטולה. בפתיח לתערוכה כתב כך:
"בצילומים אני מנסה להעביר את שראיתי והנצחתי בעזרת המצלמה. נופים, מים זורמים, סלעים, ילדים ואנשים. צילומים הבאים לתעד את יפי הנופים, שהם צירוף כוחות הטבע וידי האדם".
מעט מצילומיו אפשר לראות כאן תמונה 1, תמונה 2, תמונה 3, תמונה 4, תמונה 5, תמונה 6, תמונה 7
על צילומיו בניצנה קיבל צבי מכתבי הערכה רבים, וביניהם מכתב מלובה אליאב.
במשך שנים רבות היה צבי פעיל בענייני ספורט. הוא שימש ככתב ספורט של העיתון "ידיעות אחרונות"  בקרית שמונה, והיה שולח ידיעות מתחום הספורט לעיתונים הנפוצים בארץ. על עיסוקו זה כתבה לאה ג'רסי כך:
"תוך כדי עיון בתיקו האישי, נתקלתי בשקית חומה ובה קטעי עיתונות שכתב צבי לעיתונים "מעריב", "על המשמר", "דבר", "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", בהם סיקר אירועים בארץ ובספורט. הוא ידע לאחוז בעט, ולא רק ללחוץ על כפתור המצלמה."
צבי גם לקח על עצמו את האחזקה והטיפול בבית העלמין של הקיבוץ, והשקיע מרץ רב בטיפוחו והרחבתו.
עוד כתבה עליו לאה:
"… אם נרים עוד צעיף אחד, נגלה אדם בעל עין רגישה ליופי המסתתר בטבע. סבורה אני שעין רגישה וודאי מצביעה גם על צדדים בנפש האדם, יפים ומוסתרים, שלפעמים, מכורח הנסיבות של החברה הקיבוצית, אינם באים לידי ביטוי.
תקופה לא קצרה ראינו אותו עם תרמיל ומקל, צועד בשבילי ארץ ישראל, ובפרט בשבילי הגליל. בצעירותו נטל חלק בצעדות הגליל. בתקופה האחרונה צעד לשם צעידה שיש בה מן ההנאה. פה קצת נחים, ופה פוגשים אנשים מוכרים ומגלגלים שיחה, והזמן עובר.
כינינו אותך סבא, למרות שלא היית סבא זקן כמעט עד יום מותך. נמרץ, פעיל, מטייל, מטפח גינת נוי ליד הבית, ועוד ועוד. אבל אין ספק שסבא משפחתי היית, סבא טוב, אוהב ומפנק עד לאין קץ."
לאורך שנים רבות טיפל צבי בפנינה במסירות רבה ובהתמדה, עקב מחלתה. גם כשפנינה הייתה בבית הסיעודי בכפר בלום, היה נוסע מידי יום לבקר אותה ולארח לה לחברה. לפעמים הלך ברגל…
בנו, דרור, נפטר באופן פתאומי בקיבוץ כפר בלום, במהלך שיעור בחינוך גופני, אותו העביר בבית הספר התיכון בו עבד כמורה ומחנך.
על אישיותו המיוחדת ואופיו האנושי אפשר ללמוד מהברכה שקרא אביקי ביום הולדתו ה-80 של צבי, ומדברי ההספד שהוקראו בהלוויתו.
צבי זכה בחייו ל – 14  נכדים ו – 14   נינים .

סיפור החיים מבוסס על זכרונות של יעל וחגית, ועל ההספד שנשאה לאה ג'רסי בהלוויתו של צבי. המידע באדיבות אתר קיבוץ מעיין ברוך.