סמל אלמגור שטיינפלד אפרים ז"ל

קורות חיים

אפרים אלמגור נולד ב- 13 ספטמבר 1925  בעיר זאגון Zagon, בהונגריה,  לאלזה ויוליוס  שטיינפלד. כשהוא בן 16 בערך נשלח לעבוד במחנה עבודה (שנת 1942) Doaga על גבול מולדביה וכשהצליח לצאת משם, נשלח על ידי אמו לקונסטנצה, שם עלה על האוניה "מקס נורדאו" , איתה הגיע במאי 1946 לנמל חיפה ומשם למחנה עתלית. הוא התגייס ושרת בפלמ"ח ובצה"ל והשתתף במלחמות ישראל, ממלחמת העצמאות דרך מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ועד ועד מלחמת יום כיפור.  

פעילות בפלמ"ח (1941-1949): התגייס ב- 25.12.47 ,  התנדב להגנה  (חי"ש חיפה)  והוצב בהר כנען עם הכשרה א' הכפופה לגדוד השלישי של הפלמ"ח , שרת כסמל בגדוד השלישי  חטיבת יפתח. שוחרר מצה"ל בדרגת רס"ן  בשנת 1979.
בשלביה הראשונים של מלחמת הקוממיות הוצב אפרים עם מחלקתו (הכשרה א' הכפופה לגדוד השלישי של הפלמ"ח ), בהר כנען. כאן המשיכו לעבור אימונים, שמרו על הבתים העזובים בהר כנען , כאן היה להם ההרוג הראשון על יד ביריה. עבדו בסיורים, אבטחת הכביש לצפת, לחמו בכנופיות קאוקג'י. אחרי כמה חודשים עברו לצפת שהיתה במצור. בצפת הייתה שכונה ערבית עוינת מאד וזה התבטא בצליפה מתמדת על האוכלוסיה היהודית, הפגזת תותח מהישוב מרון וגלגול חביות נפץ על השכונה היהודית. בשלב מסוים שכבר אי אפשר היה לסבול את הצליפות וההפגזות שגרמו לאבידות, הוחלט לכבוש את העיר ולטהר אותה מקני הפורעים. כהכנה הוטל על המחלקה לפלוש למירון ולהשמיד את התותח שבה. מאחר שזה היה ליל ל"ג בעומר נאמר להם גם להדליק מדורה גדולה במירון כיאה לחג ולרבי בר יוחאי הקבור שם. כך הם עשו. בהתחלה פוצצו הגשרים כדי למנוע תגבורת, הושמד התותח וכפי שתוכנן הודלקה המדורה. לא היו להם אבדות בנפש אך פציעות היו ובין הפצועים היה גם חברו הטוב אריה לוי. בפעולה הזו השתתפו גם בנות וביניהן עדה בן נחום. כיבוש העיר הוטל על הגדוד השלישי של הפלמ"ח . הם השתתפו עם החבלנים בכיבוש משטרת צפת עצמה שהייתה בשליטה ערבית ואמרו שהפיקוד עליהם היה גרמני. בזכות פעולותיו אלו זכה אפרים לקבל תעודת יקיר צפת. 
פעילות בצה"ל (1950-2018): אחרי הקמת צה"ל  שירת אפרים בחטיבת "עודד" , גדוד 11 פלוגה א'. בין השאר השתתף במבצע "חירם". אחד הקרבות המפורסמים של החטיבה שגם בו השתתף אפרים הוא הקרב על משמר הירדן- על משלט 243 . מצורף אישור של רס"ן יוסי פוגל מ"פ של אפרים בגדוד 11 על השתתפותו בקרבות אלו. אפרים השתתף גם בקרב השלישי על מלכיה, שם גם נפצע. 
בשנת 1950 השתחרר, בשנת 1951 עבר קורס קצינים . במלחמת ששת הימים נלחם באזור השומרון/ עמק דותן ובמלחמת יום כיפורים היה תפקידו האחרון במילואים קצין קישור לאו"ם ברמת הגולן. בזכות שרותו זה הוענקו לו אות קוממיות, אות סיני, אות ששת הימים ואות יום הכיפורים.
מהתעודות שמצא בני המשפחה, בין הניירות שלו: 
27.9.1951-26.6.1951-  קורס קצינים , מחזור ט' בדרגת סג"מ.
1.1.52- מינוי מפקד מחלקה בגדוד 22, מ.מ. בחטיבה 2.
11.12.1957- סיום קורס מפקדי פלוגות מחזור ט'  בה"ד 3 
1.1.1958- מינוי לקצין מבצעים בגדוד 22
24.6.1959- קורס מבצעי אויר קרקע בדרג הגדוד
22.5.1974-   מינוי לתפקיד קצין שטח ומודיעין
5.7.1979- שחרור משרות בטחון בדרגת רס"ן

עם שחרורו מהצבא בשנת 1950 עבד במספנות ישראל, בהמשך  ב"מקורות", ומשנת  1962 עבד במפעלים הפטרוכימיים בחיפה , תחילה כטכנאי מכני ובהמשך היה מנהל האחזקה של המפעל. אפרים פרש מהמפעלים הפטרוכימיים לפנסיה בשנת 1990.
בשנת 1954 נישא אפרים לחנה ונולדו להם תאומות (1957, מרב וחגית) ובן (1965, אסף-יעקב). אפרים אהב את הארץ אותה הכיר כאת כף ידו, והרבה לטייל בה תחילה עם חבריו ובהמשך הצטרפה המשפחה. את האהבה הזו העביר אפרים לילדיו ול-11 נכדיו, שעד היום זוכרים בערגה את הבילויים המשותפים עם סבא וסבתא, גם בטיולים בארץ וגם בקייטנות שארגן להם בכל קיץ בביתו. אפרים הרבה לקרוא ספרים ושירה  וזכה להכיר חמישה מניניו. אפרים התגורר כל חייו בארץ בחיפה,  עד פטירתו  ב- 7 ביולי 2019.

הפרטים הועברו על ידי בתו חגית חסון.